אנו בשיעור השלושים ושלושה בשלשלת היחס ובתולדות חייו של הרבי הריי"צ, בחלק השלישי. עצרנו בסיום תיאור שנת תרפ"א, ומכאן נמשיך לפי הסדר המופיע כאן - שנת תרפ"ד. ובטרם נקרא את הלשון בפנים, נקדים הקדמה לתקופה זו.
מדובר בתקופה הראשונה של קבלת הנשיאות של הרבי הקודם. כפי שראינו, קבלת הנשיאות היתה באמצע שנת תרפ"א, בחודש ניסן, ומאז עסק במסירות נפש גדולה בהחזקת היהדות בכל מרחבי רוסיה ומחוצה לה. אלו היו ימי ראשיתו של המשטר הסובייטי, ובתוכו פעלו חברי ה"יבסקציה" - המחלקה היהודית שבמשטר - שהרסו והפריעו כל דבר הקשור ליהדות, ממש במלחמה. הרבי הריי"צ, מצדו, עמד בקשר עם כל הערים ברוסיה ועם כל רחבי המדינה בענייני הקמת חדרי לימוד, ישיבות, מקוואות, רבנים ושוחטים - כל הנצרך לכל עיר ועיר.
מסופר שבשלב מסוים, בשנת תרפ"ב, התאספו תשעה תלמידים מהתמימים, והרבי הריי"צ היה העשירי שבהם, וכרתו ביניהם ברית ונשבעו למסור את נפשם על היהדות עד טיפת הדם האחרונה. הרדיפות על הרבי ועל החסידים היו קשות עד מאוד, והם מסרו את נפשם כפשוטו. היו ששאלו את הרבי: האם אכן זהו הנדרש - לשלוח אנשים שאינם חוזרים? שכן אנשים נשלחו לסיביר ונהרגו ונרצחו.
השיב להם הרבי, שבבית המקדש היו עבודות שונות שעשו הכהנים, אך היתה עבודה אחת ביום הכיפורים - שילוח השעיר לעזאזל - ומסופר שהאדם שנתמנה עליה לא היה מסיים את שנתו ומת. ואף על פי כן היו קופצים רבים שרצו להיכנס לעבודה זו שבבית המקדש. ואם כך היה בבית המקדש, אמר הרבי הריי"צ, הרי עתה, בחינוך הילדים, הדבר גדול אף יותר - לשלוח יהודים למסירות נפש.
הדבר ניכר באופן מעניין כאשר ביקש הרבי עזרה. נדרשו סכומי כסף גדולים, וסיוע כלכלי התבקש מארגון אגודת ישראל בארצות הברית. הם כתבו לרבי שיערוך לפניהם דיווח - כמה הוצאות יש לו, כמה תלמידי תורה, כמה עולה כל אחד לחודש - ואז יעניקו תמיכה.
הרבי כתב להם באריכות, ומתשובתם ניכר שלא היה להם מושג כיצד הדברים מתנהלים ברוסיה. הוא תיאר להם את המחתרות ואת השתיקה, שאסור להזכיר שם, והיכן נמצא כל דבר, ואיזו מסירות נפש נדרשת, וכמה כסף דרוש. הוא פירט שם, בתרפ"ב או תרפ"ג, שהוא נזקק לכשבעת אלפים דולר בחודש - סכום השווה כיום ליותר ממאה אלף דולר לחודש - כדי לממן את כל המערך הגדול הזה; ואמר להם שאין באפשרותו למסור דיווח מפורט, ואם רוצים לתת - יתנו בלא פירוט זה.
הרבי הריי"צ נסע למוסקבה לאסיפה השנתית לסיכום הפעולות, ולאחריה התכונן לשוב לביתו. היכן התגורר אז הרבי הקודם? ברוסטוב, המקום שבו הסתלק הרבי הרש"ב ושבו היתה קבלת הנשיאות, ולשם התכוון לחזור. בדרך הגיע שליח והביא ידיעה שאמו ביקשה למסור, שלא יגיע לרוסטוב אלא ישוב על עקבותיו למוסקבה, שכן המשטרה החשאית, ה-GPU, ממתינה לו, ומיד עם הגיעו לרוסטוב ייאסר.
חזר הרבי הריי"צ למוסקבה ושהה שם חצי שנה, בעוד אשתו, בנותיו ואמו ברוסטוב. בערב פסח חזר בחשאי, אך עמדו על כך שחזר, והמצב היה קשה מאוד. ביקשו לאסרו, ולאחר לחץ גדול הסכימו להשתיק את העניין בתנאי שיעזוב את רוסטוב ויעבור דירה.
וכך מתואר הדבר כאן בקצרה: "תרפ"ד - מוכרח מהטשעקא" - המשטרה החשאית - "על פי הלשנת ה"יעווסעקים"" היא היבסקציה שהזכרנו, שגרמו לו "לעזוב את רוסטוב" זה היה מעין הסכם, שאם יעזוב את רוסטוב לא ייאסר. "מתיישב בפטרבורג ועוסק בהחזקת התורה והיהדות" - המרכז עבר לפטרבורג, היא העיר שנקראה לאחר מכן לנינגרד, ומשם פעל בכל העניינים: "רבנים, חדרים, ישיבות, שוחטים ובודקים ומגידי שיעורים ויסוד בתי טבילה" - כל העבודה היהודית בעולם התנהלה משם.
"מייסד ועד מיוחד לעזור לעובדים במלאכת יד שיוכלו לשמור את השבת" כל מקצוע פרנסה של יהודי באותם ימים היה בעייתי ביותר, שכן בכל מפעל שיעבוד בו, בהגיע שבת או חג לא היתה אפשרות לשמרם. לפיכך השקיע הרבי הריי"צ רבות בסיוע לאנשים שתהיה להם עבודה עצמית, מלאכת יד - שיפתחו בתי אריגה בביתם וכיוצא בזה, ויתפרנסו מהם בלא צורך למסור דיווח למנהל ולבוס מדוע לא בא בשבת, ולהסתבך בכך. השקעה גדולה מאוד היתה בזה, לסייע לעובדים שיוכלו לעבוד במלאכת יד.
"מייסד אגודת חב"ד בארצות הברית וקאנדא" לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, ובפרט לאחר שנת תרפ"א, כשהחלו הבעיות והגזירות ברוסיה, החלו יהודים לצאת מרוסיה - עדיין לא בהמוניהם - חלקם לארץ ישראל, חלקם לארצות הברית וחלקם לאירופה. בחודש חשוון תרפ"ד כתב הרבי הריי"צ מכתב לכלל החסידים שבארצות הברית, ובו ביקש מהם להקים אגודה, שידאגו יחדיו ויהיו להם חוקים ותקנות וכל הנצרך להם. כן שלח מכתבים אישיים לחסידים מסוימים שעסקו בכך, כרבי דוד שפרין והרב אליהו סימפסון. בספר "תולדות חב"ד בארצות הברית" מתוארת כל האריכות שבדבר, וכאן היא מקופלת בשורה אחת - שבאותה שנה ייסד את אגודת חב"ד בארצות הברית וקנדה.
שנת "תרפ"ז - מייסד הישיבות במדינת בוכארא" בשנת תרפ"ז יש אריכות רבה, וזו אכן תחילתה. היה חסיד ושמו הרב שמחה גורודצקי, שעליו הטיל הרבי הריי"צ שליחויות שונות שדרשו ממנו לנסוע למקומות שונים ברוסיה, ויש על כך סיפור שלם שנסיעות אלו הצילו את חייו מבחינה רפואית. בשלב מסוים קרא לו הרבי הקודם ואמר לו: כבר נשוי אתה, ולאדם נשוי קשה מאוד לנסוע ממקום למקום; וקבע לו שייסע לסמרקנד ויהיה המנהיג הרוחני ליהודי בוכרה.
קודם נסיעתו אמר לרבי שאשתו מתגוררת בקרמנצ'וג, ושמע שילדה בת, ועל כן ברצונו לנסוע תחילה לקרמנצ'וג לראות את אשתו ואת הבת, ורק אחר כך ייסע לסמרקנד. אמר לו הרבי: "אילו ילדה בן, היית צריך לנסוע לברית, אך זו בת ואין ברית. יכול אתה לנסוע לסמרקנד, ואשתך והבת יגיעו אחר כך אליך. סע עתה, העניין דחוף, ואין אפילו זמן לטיולים". ושלחו מיד לשליחותו, והגיע לשם, לבוכרה.
שם הקים, כמסופר, תלמוד תורה גדול שנקרא "תפארת בחורים", שהתפתח עם הזמן למוסד של אלף ילדים וריבוי מלמדים. כל זה הוא הקמת הישיבות בבוכרה, המופיעה כאן בשורה אחת, ופרשיות רבות היו סביב הדבר. ההמשך יבוא בעזרת השם.