אנו בשיעור השלושים ושלושה בשלשלת היחס ובתולדות חייו של הרבי הריי"צ, בחלק השלישי. עצרנו בסיום התיאור של שנת תרפ"א, ואנו ממשיכים פה לפי הסדר שמופיע כאן, תרפ"ד. לפני שנקרא את הלשון בפנים, ניתן הקדמה לתקופה הזו.
מדובר כאן על התקופה הראשונה של קבלת הנשיאות של הרבי הקודם. כמו שראינו, קבלת הנשיאות הייתה באמצע תרפ"א, בניסן. מאז קבלת הנשיאות, הוא עסק במסירות נפש גדולה על אחזקת היהדות בכל מרחבי רוסיה ומחוצה לה. זה היה בתחילת המשטר הסובייטי, והיו שם חברי ה"יבסקציה", כעין המחלקה היהודית בתוך המשטר. הם הרסו והפריעו כל דבר שקשור ליהדות, ממש במלחמה. והרבי מצידו היה בקשר עם כל הערים ברוסיה, עם כל רחבי המדינה, בנושא של הקמת חדרי לימוד, ישיבות, מקוואות, רבנים, שוחטים, כל מה שצריך עבור כל הערים. הרבי הריי"צ היה בקשר עם כל המקומות.
מסופר שבשלב מסוים, בתרפ"ב, התאספו תשעה תלמידים מהתמימים. הרבי הריי"צ היה העשירי, ועשו ביניהם ברית ונשבעו למסור את הנפש על היהדות עד טיפת הדם האחרונה. היו רדיפות מאוד מאוד קשות על הרבי, וגם על החסידים, והם מסרו את הנפש כפשוטו. היו כאלה ששאלו את הרבי: "האם באמת זה מה שנדרש, משלוח אנשים שלא חזרו?" אנשים נשלחו לסיביר ונהרגו, נרצחו.
הרבי אמר להם שבבית המקדש היו כל מיני עבודות, עבודות של קורבנות שכוהנים עשו, וכל מיני עבודות. אבל הייתה עבודה אחת, ביום כיפור, כשהיו שולחים את השעיר לעזאזל, ומסופר שאותו אדם שהיו ממנים על הדבר הזה לא היה גומר את שנתו, היה מת. ואף על פי כן, היו קופצים רבים שרצו להיכנס לעבודה הזו בבית המקדש. הרבי הריי"צ אמר שאם הדבר הזה היה בבית המקדש, עכשיו, לחינוך הילדים, זה אפילו יותר מזה, זה פשוט לשלוח יהודים למסירות נפש.
העולם היהודי לא היה מודע בכלל מה קורה ברוסיה באותו זמן. אפשר לראות את זה בצורה מעניינת כשהרבי ביקש עזרה. היה צריך הרבה כסף, עזרה כלכלית מארגון אגודת ישראל בארצות הברית. הם כתבו לרבי מכתב, שהרבי יכתוב להם פחות או יותר דיווח, כמה הוצאות יש לו, כמה תלמידי תורה יש לו, כמה עולה כל אחד לחודש, ואז הם ייתנו תמיכה.
הרבי כותב להם באריכות, ומהתשובה שלהם ניכר שאין להם שום מושג איך זה עובד ברוסיה. הוא תיאר להם את המחתרות ואת השקט, ואיך שאסור להזכיר שמו, איפה נמצא כל דבר, ואיזו מסירות נפש, וכמה כסף הוא צריך. הוא מפרט שם, בתרפ"ג או פ"ב, שהוא צריך בערך שבעת אלפים דולר בחודש. בתרגום להיום זה יותר ממאה אלף דולר בחודש, מה שהוא צריך כדי לממן את כל המערך הגדול הזה. ואמר להם שאי אפשר לתת להם דיווח. הם אמרו שאם רוצים, צריך לתת בלי הפירוט הזה.
על כל פנים, הגיע תרפ"ד, השנה שנתחיל עכשיו לקרוא כאן. הרבי הריי"צ נסע למוסקבה, הייתה שם אסיפה שנתית לסיכום הפעולות, והרבי התכונן לחזור הביתה. איפה היה גר אז הרבי הקודם? הוא גר ברוסטוב, איפה שהסתלק הרבי הראשון, ואיפה שהייתה קבלת הנשיאות. הוא התכוון לחזור לרוסטוב. בדרך בא שליח, והרבי קיבל ידיעה שאימא שלו ביקשה למסור, שלא יגיע לרוסטוב, אלא יחזור בעקבותיו למוסקבה, כי המשטרה החשאית, ה-GPU, ממתינים לו. ברגע שיגיע לרוסטוב, יאסרו אותו.
אז הרבי הריי"צ חזר למוסקבה, והיה שם חצי שנה. אשתו, הבנות ואימא שלו היו ברוסטוב, והוא חצי שנה, עד ערב פסח, לא חזר. בערב פסח הוא חזר בחשאי, והם תפסו שהוא חזר, והיה מאוד מאוד קשה. רצו לאסור אותו, ואז היה לחץ גדול, והסכימו להשתיק את העניין אם יעזוב את רוסטוב ויעבור דירה, יעזוב את המקום. וזה בעצם מה שמתואר כאן בקיצור.
פה כתוב ככה: תרפ"ד, מוכרח מהצ'קה, שזה היה המשטרה החשאית הזו, על פי הלשנת היבסקים. היבסקים זו המחלקה היהודית, היבסקציה שהזכרנו קודם. הם גרמו לו לעזוב את רוסטוב. הם לחצו עליו, וזה היה סוג של הסכם שאם יעזוב את רוסטוב, לא יאסרו אותו. ואז עבר דירה, מתיישב בפטרבורג, ועוסק באחזקת התורה והיהדות. המרכז עבר לפטרבורג, שם הוא פעל את כל העניין. פטרבורג זו העיר שנקראה אחר כך לנינגרד. רבנים, חדרים, ישיבות, שוחטים ובודקים, בגדי שיעורים, יסוד בתי טבילה, כל העבודה היהודית בעולם, הכול היה משם, מלנינגרד, מפטרבורג.
הפרט הבא, מייסד ועד מיוחד, לעזור לעובדים במלאכת יד, שיוכלו לשמור את השבת. כל מקצוע פרנסה של יהודי אז, בכל מפעל שלא יהיה, היה ממש בעייתי, כי כשהגיע שבת או חג לא הייתה אפשרות לשמור שבת או חג. אז הרבי הריי"צ השקיע המון כדי לעזור לאנשים שתהיה להם עבודה עצמית, מלאכת יד, שיפתחו מה שנקרא בתי אריגה בבית, דברים שיתפרנסו מהם, בלי צורך לתת דיווח למנהל, לבוס, למה הוא לא בא בשבת, ולהסתבך עם זה. הייתה בזה השקעה מאוד גדולה כדי לעזור לעובדים שיוכלו לעבוד במלאכת יד.
הדבר הבא, מייסד אגודת חב"ד בארצות הברית וקנדה. אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה, ובפרט אחרי תרפ"א, כשהתחילו הבעיות, מה שנקרא הגזירות ברוסיה, יהודים התחילו לצאת מרוסיה. עוד לא היה בהמוניים, אבל התחילו לצאת מרוסיה, חלקם עברו לארץ ישראל, חלקם לארצות הברית, חלקם לאירופה. והרבי הריי"צ כתב בתרפ"ד מכתב לכלל החסידים שהיו בארצות הברית בחודש חשוון, וביקש מהם להקים אגודה שידאגו ביחד, ויהיו להם חוקים ותקנות ומה שעוזר להם. שלח גם מכתבים אישיים לחסידים מסוימים שהתעסקו בזה, כמו רבי דוד שפרין והרב אליהו סימפסון. יש ספר שנקרא "תולדות חב"ד בארצות הברית", ומתואר שם כל האריכות, וזה מה שכתוב כאן בשורה אחת, שבאותה שנה ייסד את אגודת חב"ד בארצות הברית וקנדה.
נראה עוד משפט אחד, תרפ"ז. בתרפ"ז יש אריכות, וזו באמת ההתחלה שלה. מייסד הישיבות במדינת בוכרה. מה זה היה? היה חסיד, קראו לו הרב שמחה גורודצקי. על שמחה גורודצקי הטיל הרבי הריי"צ שליחויות שונות, שדרשו ממנו לנסוע לכל מיני מקומות ברוסיה. יש על זה סיפור שלם שזה הציל את חייו מבחינה רפואית. על כל פנים, בשלב מסוים קרא לו הרבי הקודם ואמר לו: אתה כבר נשוי, ואדם נשוי מאוד קשה לו לנסוע ממקום למקום, וקבע לו שייסע לסמרקנד ויהיה המנהיג הרוחני ליהודי בוכרה.
עוד לפני שנסע, אמר לרבי שאשתו גרה בקרמנצ'וג, ושהוא שמע שאשתו ילדה בת, ולכן רוצה קודם כל לנסוע לקרמנצ'וג לראות את אשתו והבת, ואז ייסע לסמרקנד. אמר לו הרבי: "אם היא ילדה בן, תצטרך לנסוע לברית, אבל זו בת, אין ברית. אתה יכול לנסוע לסמרקנד, ואשתך והבת יגיעו אחר כך אליך. אתה תיסע עכשיו, דחוף העניין, אין אפילו זמן לטיולים". אז שלח אותו ישר לשליחות, והגיע לשם, לבוכרה.
הוא הקים שם, כמו שמסופר, תלמוד תורה גדול, שקראו לו "תפארת בחורים". זה התפתח בהמשך הזמן למוסד של אלף ילדים, ריבוי מלמדים. כל זה היה הקמת הישיבות בבוכרה, שפה מופיע בשורה אחת. היו סביב זה הרבה פרשיות. ההמשך יבוא בעזרת השם.