אנו בשיעור השלושים ושתיים בשלשלת היחס, בתולדותיו של הרבי הריי"צ, בחלק השני. סיימנו את התיאור על תרס"ב ואנו ממשיכים הלאה.
תרס"ה משתתף בארגון מקביץ (איסוף)לצורכי הפסח לאנשי חיל במזרח הרחוק. כבר סיפרנו על זה בתולדות של הרבי הרש"ב, שבאותן שנים הייתה מלחמת יפן ורוסיה, והיו חיילים יהודים שהיו בצבא, בחזית, בצפון מזרח סין, קרוב לגבול של רוסיה. הרבי הרש"ב מאוד התעסק בזה, וכאן אנו מוסיפים שגם הרבי הריי"צ התעסק להשיג כסף ולהשיג מצות, לחלק ליהודים בחזית. שם סיפרנו גם שהגיע למצב שאפילו הממשלה הרוסית עזרה לפעול בעניין הזה. מבצע חלוקת מצות כבר היה אז, באותן שנים.
תרס"ו נוסע לאשכנז והולנד. דהיינו, הרבי הריי"צ נסע לגרמניה ולהולנד, ופועל השפעת הבנקים להשקיט את רוח הפרעות. היו אז פרעות ברוסיה על רקע אנטישמיות ושנאה נגד היהודים, כאילו הם משתלטים על הכלכלה הרוסית. היו מוסדות פיננסיים גדולים ביד יהודים, שמטבע הדברים היו להם כישרונות ופעלו. וזה עשה כאילו היהודים גונבים את כל הכסף וכולי, וזה הסית את ההמון.
הבנקים שהיו בהולנד ובגרמניה, היה להם קשר עקיף לכלכלה הרוסית. היו שם בנקים מאוד גדולים בבעלות יהודית, כמו רוטשילד וכדומה, שפעלו בגרמניה ובהולנד. הם השקיעו הרבה כסף לפיתוח כלכלי ברוסיה, אז הייתה להם השפעה עקיפה, בעקבותיה אפשר היה להשקיט את הפרעות. הרבי הריי"צ נסע למקומות האלה, להיפגש עם מנהלי הבנקים ולהשפיע דרכם, לעזור ולהציל יהודים בפרעות ברוסיה. שוב רואים את ההשתדלות של הרבי לעזור ליהודים בכל עניין גשמי ורוחני, בקנה מידה עולמי.
תרס"ח משתתף בעבודת אסיפת וילנה. לא מתואר בדיוק מה היה שם, אבל הכול בהמשך לכך שאבא הכניס אותו לעבודת הכלל, והיו אספות שונות בתחומים שונים. תרס"ט נוסע לאשכנז, נסע עוד הפעם לגרמניה, להתראות עם עסקני הכלל. הכול היו ועידות ואספות עולמיות, עם השלכות והשפעות על עם ישראל ברוסיה.
תר"ע עוסק בהכנת אספת הרבנים. פה כתוב רק שלוש מילים, אבל בתר"ע הייתה ועידה מאוד מפורסמת, שהרבי הרש"ב התעסק בה, ומודפסת בספר התולדות של הרבי הרש"ב חוברת שהרבי הרש"ב כתב, לתאר מה היה באספה הזו. ומעניין הפתיח, שהוא כותב שמכיוון שיש הרבה אנשים שרוצים לדעת מה היה, ויש חרושת שמועות, היה צריך לכתוב בדיוק את סדר הדברים. הייתה אספה מאוד חשובה, כי בשלטון הרוסי היה רצון להכניס כל מיני רפורמות ביהדות, להתערב בחינוך היהודי ובקהילות היהודיות וכולי. הרבי הרש"ב היה דמות מאוד מרכזית באותה ועידה, והוא השפיע על ההחלטות שלא יקשיבו לשלטון הרוסי ולא יצליחו להכניס שינויים. זה היה מאבק קיומי על העתיד היהודי ברוסיה. הרבי הריי"צ מאוד השקיע גם כן, היה ביחד עם האבא באותה שנה להתעסק בהצלחת הוועידה הזאת.
משנת תרס"ב עד תרע"א, דהיינו תשע שנים, נאסר ארבע פעמים בזמנים שונים, במוסקבה ובפטרבורג, לרגלי עבודתו העמוקה עבור עם ישראל. כאן הוא מביא שארבע פעמים נאסר, למרות שברשימות שהרבי עצמו מספר במקום אחר על אותן שנים הוא מביא שלוש פעמים, אבל הייתה פעם אחת שלא ציין. מדובר לא במאסרים ארוכים, כמו שאנו מכירים את המאסר המפורסם של הרבי, אלא במאסרים של שעות, אבל זה היה הכול על שנים אלו. כל פעם היה גורם אחר. היה בית ספר שקראו להם מפיצי ההשכלה בלובביץ', שהלשינו עליו וגרמו למאסר. הייתה מפלגת פועלי ציון בלובביץ', וכל פעם היו אחרים, מלשינים, שגרמו להכניס את הרבי הריי"צ לחקירות, לסוג של מאסר. הכניסו אותו למאסר כדי לעצור את הפעילות שלו, אבל כמובן לא הייתה להם שום הצלחה. הוא עמד בחמה גדולה בעניין.
תרע"ז משתתף בעבודת אסיפת הרבנים במוסקבה. שוב, לא מפורט כאן מה הייתה, כמו שהראינו קודם, אסיפות בפטרבורג, אסיפות בווילנה, אסיפות בהרבה מקומות. גם אז הייתה אסיפת רבנים במוסקבה. תרע"ח משתתף בעבודת אסיפת חרקוב.
תר"פ, מקבל את הנשיאות. אנו יודעים שהרבי הרש"ב הסתלק ב-ב' ניסן תר"פ. בצוואה שהרבי הרש"ב השאיר, כתב שאת בנו היחיד, הרבי הריי"צ, ימנו להיות ממלא מקומו בהנהגת החסידים. הוא כתב גם לרבי הריי"צ פתק אישי, בזו הלשון: "תדבר דברי אלוקים חיים לפני ידידנו על יסודות נאמנים בדברי רבותינו הקדושים, ותשתדל להסביר הדברים לזולתך בטוב טעם ודעת". הרבה פעמים כתב לרבי הריי"צ.
הרבי הריי"צ קיבל על עצמו מיד את הנשיאות. זה בא לידי ביטוי שממש בסיום השבעה אחרי האבא, שיום השביעי היה שבת, שבת פרשת צו, באותה שבת כבר אמר אחרי מנחה הרבי הריי"צ את המאמר חסידות הראשון, דיבור המתחיל "ראשית גויים עמלק", תרפ"א. זה היה, כפי שחסידים מבינים, קבלת הנשיאות של הרבי הריי"צ.
הדבר שאיתו נסיים, תרפ"א, מסדר עבודת הכלל בהחזקת היהדות והתורה במדינת רוסיה. זו כבר פעולה ראשונה אחרי קבלת הנשיאות, בצורה יותר משמעותית. הוא מייסד ישיבת "תומכי תמימים" בוורשה. על ישיבת "תומכי תמימים" בוורשה יש באיגרת אחת שכתב אחד החסידים המפורסמים, הרב אלחנן מרוזוב, חוניה מרוזוב, שהישיבה בוורשה הוקמה על פי הצעה של הרבי הריי"צ, והוא שלח לשם את הרב אלתר שמחוביץ', שהיה בתחילה המנהל של ישיבת "תומכי תמימים" בצ'זרין, לנהל את הישיבה בוורשה.
ככל הנראה הרבי הריי"צ דחף את הקמת הישיבה, אבל לא באופן רשמי, ואולי לא ידעו שזה בא ממנו, כי ב"איגרות קודש" של הרבי הריי"צ יש מכתב מאותה שנה, תרפ"א, מי"א תמוז, שכתב ל"תמימים" של "תומכי תמימים" בוורשה, שסגנון המכתב הוא: "שקיבלתי ידיעה שהתלמידים הקשישים יסדו ישיבה", והרבי הריי"צ מאוד מעודד אותם ומדריך אותם איך צריכה להיות הנהגת הישיבה. וכפי שמספר גם בספר "רשימות", מספר הרב ריבקין, שכשהרבי הריי"צ שמע שהישיבה באמת הוקמה, הוא היה "בהתפעלות והתרגשות עצומה עד אין שיעור". ממש מתאר עד כמה הרבי הריי"צ היה שמח שהוקמה ישיבת התמימים בוורשה. זו הנקודה שהמשך יבוא בעזרת השם.