אנו בשיעור השלושים ואחד בשלשלת היחס. היום אנו מתחילים את החלק הראשון בתולדותיו של הרבי הריי"צ, הוד כבוד קדושת האדמו"ר מרנא ורבנא יוסף יצחק.
בשלשלת היחס כתוב הדבר בארבע מילים: "נולד י"ב תמוז תר"מ". אך מאחורי מילים אלו עומד סיפור מעניין.
אמו של הרבי הריי"צ היתה הרבנית שטערנא שרה, זוגתו של הרבי הרש"ב. ארבע שנים חלפו מן החתונה ועדיין לא נולד להם ילד, והדבר העיק עליה מאוד. כמסופר, היה משהו באמצע, ולכן לא נחשב הרבי הריי"צ בכור, אך עדיין לא זכתה לילד, והדבר נגע עד ליבה.
בשמחת תורה נערכו התוועדות וקידוש בביתו של הרבי מהר"ש, בבית חמיה. כנראה היה שם מנהג לברך תוך כדי ההתוועדות את כל הנוכחים, ועשו מי שברך מיוחד לכל הנוכחים. לאחר מכן נכנסו לבית הנשים ועשו מי שברך מיוחד לכל הנשים, ובהשגחה פרטית יצא שעליה שכחו ואף לא הזכירו אותה. הדבר היה קשה עליה מאוד, ואף שלאחר מכן אמרו "נעשה גם לה", לא היה בכך תיקון; לכאב על שאין לה ילדים נוסף גם הכאב על ששכחו אותה במי שברך.
היא שבה לביתה, פרצה בבכי בחדרה ונרדמה מתוך בכייתה. וכך היא מספרת: בחלומה נכנס אליה יהודי שלא הכירה, ושאל אותה מדוע היא בוכה. היא שפכה את ליבה ותיארה את מצבה, ואמר לה אותו יהודי: אל תבכי, מבטיח אני לך שעוד השנה, בעזרת השם, תיפקדי בבן. אך בתנאי ראשון - מיד לאחר החג, מיד לאחר שמחת תורה, תחלקי שמונה עשרה רובל לצדקה, מכספך האישי; ובתנאי שני - שאיש לא יידע מכך. ומיד נעלם האיש.
לאחר זמן מה, עדיין באותו חלום, שב אותו יהודי ועמו שני אנשים נוספים שאף אותם לא הכירה, וחזר על הבטחתו בנוכחותם. שלושתם הסכימו, בירכו אותה ויצאו, והיא התעוררה מחלומה.
מאוחר יותר, עדיין בשמחת תורה, שב בעלה הרבי הרש"ב מן ההתוועדות שאצל אביו הרבי מהר"ש, לאחר אמירת לחיים. כשנכנס לחדרה עשה "קולע" על הרצפה והתגלגל, שכן היה במצב רוח מרומם ביותר. או אז סיפרה לו את חלומה. הרבי הרש"ב שמע את החלום כולו, ואף הוא לא ידע במי מדובר, אך הבין שלחלום כזה יש משמעות.
הוא הלך עמה אל אביו, הרבי מהר"ש, כדי שתספר לו את החלום. לאחר ששמע, אמר לה: תארי לי את הדמויות, בדיוק כפי שנראו. היא תיארה לו את הדמות הראשונה, השנייה והשלישית, ואמר לה: הראשון היה הרבי הצמח צדק, אבי; והשניים הנוספים היו אדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי. אז הבינה שיש כאן דבר נפלא.
עתה עמדה לפניה המשימה להשיג שמונה עשרה רובל משלה. מתואר שם שהיה לה בגד שהרבי הרש"ב לא היה מרוצה מכך שהיא לובשת אותו, ואת הבגד הזה החליטה למכור. אך גם זאת היתה צריכה לעשות בחוכמה, שכן לא יאה שכלתו של הרבי הולכת למכור בגד עבור כסף, ולפיכך עשתה זאת באופן שלא ייוודע. העיקר שיהיו בידה שמונה עשרה הרובל, שהיה זה סכום נכבד. היא נתנה אותם לצדקה, ובאותה שנה נולד הרבי הריי"צ - בי"ב תמוז תר"מ.
הדבר הבא המופיע כאן הוא שנת "תרנ"ה" אנו מדלגים חמש עשרה שנה, שכן בתר"מ נולד ובתרנ"ה כבר היה בן חמש עשרה. באותה שנה "נכנס לעבודת הכלל בתור מזכירו הפרטי של הוד כבוד קדושת אביו אדמו"ר" היינו, מזכירו של הרבי הרש"ב בענייני הכלל - "ומשתתף באספת עסקני הכלל בקאוונא".
הרבי הריי"צ עצמו מספר על כך בספר השיחות תרצ"ז חלק שני. הוא מספר שביום הולדתו החמישה עשר, י"ב תמוז, שחל ביום חמישי בשבוע, קרא לו אביו ואמר לו: ברצוני לתאר לך מאה וארבעים שנות עסקנות של אדמו"רי נשיאי חב"ד. במשך ארבע שעות תיאר לפניו כיצד החל אדמו"ר הזקן מגיל אחת עשרה להתעסק בענייני הכלל, ועבר וסיפר לו על כל אחד מן הרביים לפי הסדר, על כל התקופות - תקופות מאתגרות שהדברים נעשו בהן מתוך קושי.
ובסיום אמר לו: מזל טוב, עתה אתה נכנס לעבודת ההשכלות ולעבודת הכלל. הרבי הריי"צ מתאר שם בהתלהבות עצומה, שאמר לאביו שהוא מוסר את עצמו לרשותו, וכל אשר יידרש לעשות - יעשה עד הסוף. מיד נתן לו אביו הוראות כיצד מתאימים את עצמם לעבודת הכלל, ואת כל ההדרכות בעניין. ומאותו רגע נכנס להיות עסקן גדול בעבודת הכלל.
הדבר הבא המופיע כאן הוא "תרנ"ו - משתתף באסיפת ווילנא" כנראה בהמשך לקודמתה, אסיפת הכלל בקובנא, ושנה לאחר מכן האסיפה בווילנה. לא מתואר כאן באילו נושאים עסקו האסיפות, אך אלו עניינים של הצלת עם ישראל, כפי שיפורט בהמשך.
"תרנ"ז - י"ג אלול - נשא את בת הרב החסיד הרב אברהם, הרבנית נחמה דינה". בתמוז תרנ"ו נעשה הרבי חתן, והחתונה היתה בי"ג אלול תרנ"ז.
ומהו ייחוסה? כבר הזכרנו זאת קודם, ונחזור על כך: כאן מוזכר רק שהיתה בתו של הרב החסיד הרב אברהם שניאורסון, והוא היה בנו של המהרי"ן, הרב ישראל נח, בנו של הצמח צדק. נמצא שהרבנית היתה נכדה ישירה של הרבי הצמח צדק. היא נולדה שנה וארבעה חודשים לאחר הרבי הריי"צ - הריי"צ נולד בי"ב תמוז תר"מ, והיא נולדה בראש חודש חשוון תרמ"ב, והסתלקה בעשרה בטבת תשל"א.
כל עוד היתה בחיים, נהג הרבי לערוך את כל סעודות החג בביתה, בקומה השנייה; כל הסעודות שערך הרבי המשיכו להיערך שם כמו תמיד, עד עשרה בטבת תשל"א. בזכות זה יש בידינו דברים מעניינים מאוד שדיבר הרבי בעת הסעודות - כל עוד היתה בחיים.
נמשיך הלאה: "תרנ"ח - נמסרה על ידו הנהלת ישיבת תומכי תמימים" כפי שאמרנו, בי"ג אלול תרנ"ז היתה חתונתו, ובמהלך שבעת ימי המשתה, בסוף תרנ"ז, נוסדה ישיבת תומכי תמימים. כנראה עברו שבועות בודדים בלבד לאחר החתונה, ומיד הטיל עליו אביו את המשימה לשמש מנהל הישיבה. היינו, מראשיתה היה הוא מנהל ישיבת תומכי תמימים.
הדבר הבא: "תרס"א - עושה מסעותיו" לאיזו מטרה? "לטובת ההכנה להתיסדות בית החרושת בדוברואוונא" לאן נסע? "לווילנא, בריסק, לאדז וקעניגסבערג".
ומה היה בית חרושת זה? היה זה בית החרושת הגדול הראשון בעולם שהמנהלים, הפקידים והפועלים בו היו כולם יהודים - כאלפיים יהודים; ובית החרושת היחיד בעולם שיום המנוחה הרשמי שלו היה בשבת. כבר למדנו על כך בתולדות הרבי הרש"ב. בבית החרושת טוו צמר, וכל המטרה היתה לתת פרנסה לאלפי יהודים, שיהיה להם מה לאכול ומה ללבוש, ברווח ולא בלחץ.
והרבי הריי"צ נסע לכל אותם מקומות כדי לגייס משאבים שיאפשרו את הקמת בית החרושת. אפשר לראות גם באגרות קודש של הרבי הרש"ב את ההתייחסות לבית חרושת זה, ואת עידודו בעקבותיו לפתוח נוספים. הזכרנו בתולדות הרבי הרש"ב מי היתה המשפחה שסייעה רבות להקמתו.
אנו רואים ועוקבים כיצד כל הרביים, כל אחד בזמנו, מסרו את נפשם כפשוטו - בכסף ובזמן - לסייע ליהודים, שתהיה להם פרנסה בכל צורה שהיא. כל הרביים עסקו בכך באופן נפלא בכל עת. והמשך יבוא בעזרת השם.