אנו בשיעור השלושים ואחד בשלשלת היחס. היום אנו מתחילים את החלק הראשון בתולדותיו של הרבי הריי"צ, הוד כבוד קדושת האדמו"ר מרנא ורבנא יוסף יצחק. נתחיל מלידתו. כתוב בארבע מילים: נולד י"ב תמוז תר"מ. מאחורי המילים האלה יש סיפור מעניין.
אימא של הרבי הריי"צ הייתה הרבנית שטערנא שרה, הרבנית של הרבי הרש"ב. עברו ארבע שנים מהחתונה, ועדיין לא נולד ילד, והיא הייתה מאוד לחוצה מזה. כפי שמסופר, היה משהו באמצע, שלכן הרבי לא נחשב בכור, אבל עדיין לא זכתה לילד. היא הייתה מאוד לחוצה, זה ממש נגע לליבה.
היה בשמחת תורה, כאשר עשו התוועדות וקידוש בבית של הרבי מהר"ש, בבית של חמיה. היה מנהג שם, כנראה, שיברכו תוך כדי ההתוועדות את כל הנוכחים. כפי שמסופר, עשו משקה מיוחד לכל הנוכחים. אחרי זה נכנסו לבית הנשים ועשו משקה מיוחד לכל הנשים, וכך יצא בהשגחה פרטית שעליה שכחו, אפילו לא הזכירו אותה. היא מאוד מאוד לקחה את זה קשה, ואחרי זה אמרו: אה, לא, טוב, נעשה גם לה. אבל זה כבר לא תיקון. מאוד הצטרף לה לכאב על שאין לה ילדים גם זה ששכחו אותה במשקה.
בקיצור, היא הלכה הביתה ופרצה בבכי לעצמה בחדר ונרדמה תוך כדי בכי. היא מספרת שבחלום היא חולמת שנכנס יהודי, לא יודעת מי זה, ושואל אותה: למה את בוכה? היא שפכה את הלב ואמרה את המצב שלה. אומר לה היהודי הזה: אל תבכי, אני מבטיח לך שעוד השנה הזו, בעזרת השם, תיפקדי ויהיה לך בן. אבל תנאי ראשון: מיד אחרי החג, מיד אחרי שמחת תורה, את מחלקת שמונה עשרה רובל לצדקה, אבל מהכסף האישי שלך. ותנאי שני, שאף אחד לא ידע מזה. ומיד האיש הזה נעלם.
עובר זמן מה, עדיין באותו חלום, הוא חוזר עם עוד שני אנשים, שגם אותם היא לא מכירה. הוא חוזר על ההבטחה בנוכחותם. שלושתם הסכימו, בירכו אותה, ויצאו, והיא התעוררה מהחלום.
מאוחר יותר, עדיין בשמחת תורה, חוזר בעלה הרבי הרש"ב מההתוועדות שהיה אצל אבא, הרבי מהר"ש, אחרי לחיים. איך שנכנס לחדר שלה, עשה קוליע על הרצפה, התגלגל, הרבי הרש"ב. הוא היה במצב רוח מאוד מרומם, והיא סיפרה לו את החלום שחלמה. הרבי הרש"ב שמע את כל החלום, וגם הוא לא ידע במי מדובר, אבל הבין שלחלום כזה יש משמעות.
אז הוא הלך איתה לאבא שלו, לרבי מהר"ש, שהיא תספר לו את כל החלום. היא סיפרה לרבי מהר"ש את כל החלום, ואז אמר לה: תתארי לי את הדמויות, בדיוק איך הם נראו. היא תיארה לו בדיוק את הדמות הראשונה, השנייה והשלישית. אז אמר לה: הראשון היה הרבי הצמח צדק, אבא שלי. השניים הנוספים היו האדמו"ר הזקן והאדמו"ר האמצעי. והיא הבינה שיש כאן משהו נפלא.
עכשיו היה לה מבצע להשיג שמונה עשרה רובל משלה. יש שם תיאור שלם, שהיה לה בגד שהרבי הרש"ב לא היה מרוצה מכך שהיא לובשת אותו, ואת הבגד הזה היא החליטה למכור. אבל גם את זה הייתה צריכה לעשות בחוכמה. היא אמרה: זה לא יפה שהיא הולכת למכור בגד בשביל כסף, כי יגידו מה, הכלה של הרב. אז היא עשתה איזשהו טריק שלא ידעו. העיקר שיהיו לה השמונה עשרה רובל, שזה היה סכום נכבד. היא נתנה את זה לצדקה, ובאותה שנה נולד הרבי הריי"צ. זו הלידה של הרבי הריי"צ בי"ב תמוז תר"מ.
הדבר הבא שמופיע כאן זה תרנ"ה. אנו מדלגים חמש עשרה שנה. בתר"מ נולד, ובתרנ"ה כבר היה הרבי בגיל חמש עשרה. נכנס לעבודת הכלל בתור מזכירו הפרטי של הוד כבוד קדושת אביו, האדמו"ר. זאת אומרת, הוא נכנס להיות המזכיר של הרבי הרש"ב בענייני הכלל, ומשתתף באסיפת עסקני הכלל בקובנא.
מסופר שהרבי הריי"צ מספר בעצמו בספר השיחות תרצ"ז חלק שני על הסיטואציה הזו. הוא מספר שהגיע יום ההולדת שלו, גיל חמש עשרה, י"ב תמוז, שהיה יום חמישי בשבוע. קורא לו אבא ואומר לו: אני רוצה לתאר לך מאה ארבעים שנות עסקנות של אדמו"רי נשיאי חב"ד. התחיל לתאר לו במשך ארבע שעות איך התחיל אדמו"ר הזקן מגיל אחת עשרה להתעסק בענייני הכלל, ועובר כך ומספר לו על כל אחד מהרביים לפי הסדר. וכל התקופות, היו תקופות מאתגרות, זה היה בקושי, הכול הוא מתאר לו במשך ארבע שעות.
ואז הוא אומר לו בסיום: מזל טוב, עכשיו אתה נכנס לעבודת ההשכלות ועבודת הכלל. הרבי הריי"צ אומר: אמרתי לאבא, הוא מתאר שם בהתלהבות עצומה, שהוא מוסר את עצמו לרשות האבא. כל מה שהוא נדרש לעשות, הוא יעשה עד הסוף. ואז האבא נתן לו מיד הוראות איך מתאימים את עצמך לעבודת הכלל, ואת כל הטיפים בעניין. ומאותו רגע הוא נכנס להיות עסקן גדול בעבודת הכלל.
הדבר הבא שמופיע פה, תרנ"ו, משתתף באסיפת וילנה, כנראה המשך לקודם, שהיה אסיפת הכלל בקובנא, ושנה לאחר מכן אסיפה בווילנה. אלו אסיפות שלא מתואר כאן באיזה נושאים, אבל אלו עניינים של הצלת עם ישראל, כפי שיפורט בהמשך.
עוד נקודה מעניינת. תרנ"ז, י"ג אלול, נשא את בת הרב החסיד הרב אברהם, הרבנית נחמה דינה. בתמוז של תרנ"ו הרבי נהיה חתן, והחתונה הייתה בתרנ"ז בי"ג אלול, הרבנית נחמה דינה.
מה היה הייחוס שלה? כבר הזכרנו את זה קודם, אבל נחזור עוד הפעם. כאן מוזכר רק שהייתה הבת של הרב החסיד רב אברהם שניאורסון. מה היה שלו? הוא היה הבן של המהרי"נ, הרב ישראל נוח, הבן של הצמח צדק. דהיינו, הרבנית ממש נכדה ישירה של הרבי הצמח צדק. היא נולדה שנה וארבעה חודשים אחרי הרבי הריי"צ. הריי"צ, כמו שאמרנו קודם, נולד בי"ב תמוז תר"מ. היא נולדה בראש חודש חשוון תרמ"ב, והסתלקה בעשרה בטבת תשל"א.
כל עוד היא הייתה חיה, הרבי היה נוהג לעשות את כל סעודות החג בביתה בקומה השנייה. כל הסעודות שהרבי עשה, המשיך כמו כל הזמן בביתה, עד עשרה בטבת תשל"א. לזכות בזה יש לנו הרבה דברים מעניינים מאוד שהרבי דיבר בעת הסעודות. זה היה כל עוד היא הייתה חיה.
נמשיך הלאה. תרנ"ח נמסרה על ידו הנהלת ישיבת תומכי תמימים. כמו שאמרנו קודם, שבתרנ"ז בי"ג אלול הייתה החתונה שלו, במהלך שבע ברכות נוסדה ישיבת תומכי תמימים בסוף תרנ"ז. כנראה עברו ממש שבועות בודדים אחרי החתונה, ומיד אבא שלו נתן לו את המשימה להיות המנהל של הישיבה. דהיינו, מההתחלה הוא היה מנהל ישיבת תומכי תמימים.
הדבר הבא, נקרא נקודה אחת על תרס"א, עושה מסעותיו. לאן נסע? אדלג רגע את הסוגריים. הוא נסע לווילנה, בריסק, לודז' וקניגסברג. לאיזו מטרה נסע למקומות האלה? לטובת ההכנה להתייסדות בית החרושת בדוברובנה.
מה זה היה? היה בית החרושת הגדול הראשון בעולם שהמנהלים, הפקידים והפועלים כולם היו יהודים, בערך אלפיים יהודים. קראנו את זה כבר קודם, בתולדות הרבי הרש"ב. היה בית החרושת היחיד בעולם שיום המנוחה הרשמי שלו היה בשבת. בית החרושת הזה היה מקום שהיו טווים בו צמר, וכל המטרה הייתה פשוט לתת פרנסה לאלפי יהודים, שיהיה להם מה לאכול ומה ללבוש, שיהיה ברווח ולא בלחץ. זו הייתה המטרה של כל זה.
והרבי הריי"צ נסע לכל המקומות האלה פשוט לגייס משאבים, שיהיה אפשר להקים את בית החרושת. אפשר לראות גם במכתבים, באגרות קודש של הרבי הרש"ב, את ההתייחסות לבית החרושת הזה, ובעקבות זה עודד שיפתחו עוד. הזכרנו את זה בתולדות הרבי הרש"ב, מי הייתה המשפחה שעזרה מאוד להקמה של זה.
על כל פנים, אתם רואים ועוקבים, כל הרביים, כל אחד בזמנו, מסר את הנפש כפשוטו, בכסף ובזמן, לעזור ליהודים, שתהיה ליהודים פרנסה בכל צורה שהיא. כל הרביים התעסקו בזה באופן נפלא כל הזמן. המשך יבוא בעזרת השם.