אנו בשיעור העשרים ותשעה בשלשלת היחס, ובחלק השלישי על אודות הרבי הרש"ב.
"תרס"ד-תרס"ה - מייסד ועדים לשלוח מצה ליהודים אנשי החיל במזרח הרחוק". שנים אלו היו שנות המלחמה בין יפן לרוסיה, והרבי הרש"ב עסק בשליחת מצות לחיילים היהודים ששהו בחזית - בשנחאי, בדיירן ובחרבין, בצפון-מזרח סין, סמוך לגבול רוסיה. באותה עת שהה הרבי הרש"ב בצרפת, ושם היה יהודי עשיר גדול, פילנתרופ ואיש עסקים מצליח, הברון גינצבורג. אף שהיו חילוקי דעות ביניהם - שכן פעמים רבות התנגד הרש"ב ללימודי ההשכלה של המשכילים, שבהם תמך הברון גינצבורג, ולא שררו ביניהם יחסי קירוב - נסע הרבי הרש"ב אליו, כדי לפעול עליו שישתדל להשיג רישיון לשליחת המצות לחיילים היהודים.
מסופר שאמר הברון לרבי: "יש ליהודים עצה, יש פסח שני; אם לא נצליח עכשיו, יש פסח שני". והשיב לו הרבי, שבחזית אין ברונים - בחזית נמצאים יהודים פשוטים, שאינם יודעים חכמות, והם זקוקים למצות לפסח. ולבסוף הסכימה גם ממשלת רוסיה ואף סייעה בדבר; המצות הגיעו בזמן וכראוי, והכול עלה יפה. זוהי ההשתדלות המוזכרת כאן בקצרה.
"תרס"ו - עוסק בפטרבורג להשקיט את הפרעות ומצליח". שנה קודם לכן, בתרס"ה, התקיימה אסיפת רבנים גדולה בווילנה, והממשלה קבעה שהרבנים והמלמדים יעברו השתלמויות בלימודי חול. הרבי הרש"ב התנגד לכך בתוקף רב והתבטא בחריפות: "יהיה מה שיהיה, לא יעלה ולא יבוא". הממשלה כעסה מאוד, ואף אסרה את הרבי באותה תקופה. מענה הממשלה על כך בא בשנה שלאחר מכן, תרס"ו, שבחורפה פרצו פוגרומים על היהודים - על רקע סוג של מרידה במלוכה שהיתה שנה קודם לכן. הרבי השתדל מאוד בעניין, שוחח עם עסקני הציבור כיצד לעצור את הפרעות, ובסוף חודש טבת נסע לוויטבסק, למוסקבה ולפטרבורג, והשתתף באסיפה חשאית שהתקיימה במוסקבה. וכאן נכתב שהרבי הצליח להשקיט את הפרעות.
"תרס"ז - "עורך תכנית מפורטת בשם 'התאגדות היראים', ומוסרה על יד הרב ברייער והרב החכם איש ירא אלקים, מורנו הרב יעקב ראזענהיים". באותה שנה שהה הרבי הרש"ב בגרמניה, בעיר וירצבורג, כמעט כל השנה - מחשוון ועד סמוך לראש השנה - ובאמצע השנה הגיע לכמה שבועות בלבד לליובאוויטש ושב לשם. המטרה הרשמית לשהות ממושכת זו היתה מצבו הבריאותי: היה לו כובד בנשימה, ועל כן נסע לווירצבורג להיבדק אצל פרופסורים גדולים ולטפל בבעיה. בשלב מסוים הצטרף אליו גם הרבי הריי"צ.
אך הרבי ניצל את שהותו בווירצבורג לפעול בכמה תחומים, ובראשם חיזוק היהדות בגרמניה. באותה עת נפגש עם שני המוזכרים כאן: הרב ברייר, עסקן ציבורי, סופר והוגה דעות, נכדו של הרב שמשון רפאל הירש, שהיה עסקן גדול בגרמניה; והרב יעקב רוזנהיים, אף הוא מגדולי העסקנים בגרמניה ומייסדה של אגודת ישראל. באמצעותם פעל הרבי הרש"ב לערוך תוכנית לסיוע ולעזרה ליהודים.
"תרס"ח - משתתף באספת עסקני הכלל באשכנז בעיר ברלין". בסוף אותו קיץ, בסוף חודש סיוון, נסע הרבי לברלין ולמקום הנקרא מרינבד, אף זאת למטרה רפואית - לעריכת בדיקות אצל כמה פרופסורים, ומשום מעיינות המרפא שהמליצו לו הפרופסורים לנסוע אליהם. בשובו בדרכו לליובאוויטש התעכב בברלין ונפגש עם רבני גרמניה, כדי לדון במצב היהודים באותו מקום.
"תרס"ט - באספת קאטאויץ, מודיע כי הוא יוצא מאגודת ישראל". הרבי הרש"ב היה בתחילה מן המקימים והמייסדים של אגודת ישראל, אך לבסוף פרש ממנה מחמת חשש. כפי שמופיע במכתביו, הוועד של אגודת ישראל התחבר לציונים, ולא היתה להם הבחנה את מי להכניס ואת מי לא; מחשש לחוסר הסדר שבדבר הודיע על פרישתו.
"תרע"א - מייסד ישיבת תורת אמת בעיר חברון תבנה ותכונן". הרבי הרש"ב שלח קבוצה מתלמידי הישיבה בליובאוויטש, ובראשם הרב שלמה זלמן הבלין, לייסד ישיבה ברוחה של "תומכי תמימים", ויסדוה בחברון. בתחילה הגיעה קבוצה של שבעה תלמידים, וביניהם מפורסמים כרב אלטר שמחוביץ' והרב חאטשע פייגין; שבעת התלמידים שנסעו צירפו אליהם כמה מן המקומיים, וכך נוסדה ישיבת תורת אמת בחברון. בהמשך עברה הישיבה לירושלים, אך ייסודה נכתב כאן בשנת תרע"א.
"תרע"ו - י"ז במרחשוון - עוזב את ליובאוויטש ומעתיק את מושבו לעיר רוסטוב על נהר דאן". בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כשצבא גרמניה התקרב לסמולנסק - הסמוכה כבר לאזור ליובאוויטש - החליט הרבי הרש"ב לעזוב את ליובאוויטש. רבותינו ישבו בליובאוויטש למעלה ממאה שנה, מאה ושתיים שנה, מן האדמו"ר האמצעי ועד הרבי הרש"ב שהחליט לעזוב. בתחילת הדרך עדיין לא היתה תוכנית לאן פניהם מועדות, אלא שהגיעה בקשה מן הקהילה היהודית ברוסטוב, שביקשה שהרבי יבוא אליהם וכל ההוצאות יהיו על חשבון הקהילה. הרבי נענה לבקשתם, ומרכז חב"ד עבר לרוסטוב.
כידוע, מופיע בשיחות הרבי המושג "עשר גלויות גלתה ליובאוויטש", ויש רשימה של עשר הגלויות ולאן גלו מליובאוויטש. המקום הראשון המוזכר הוא רוסטוב, ונכתב "רוסטוב על נהר דון" - נהר דון היה מן הנהרות הגדולים מאוד שבמערב רוסיה, ושפכו סמוך לרוסטוב, ועל כן מוזכרת רוסטוב על שמו.
"סוף תרע"ו - מייסד הישיבות במדינת גרוזיא". רוסטוב היתה מצד אחד הגלות הראשונה מליובאוויטש, ומצד שני מצוינת כשנה שבה החלה תחייתה של יהדות גרוזיה. רוסטוב שוכנת מבחינה גיאוגרפית קרוב יחסית לגרוזיה, ובאותם ימים היו בגרוזיה עשרות אלפי יהודים; אלא שרוב ההמונים לא היו תלמידי חכמים - אף שיהודי גרוזיה, גם ההמונים שבהם, הצטיינו מאוד ביראת שמים, תלמידי חכמים לא היו בהם הרבה.
ובאה משלחת של מכובדי העדה מגרוזיה אל הרבי הרש"ב ברוסטוב, וביקשה שישלח להם רבנים שילמדו את האנשים, ילמדום תורת חב"ד ויחזקו את היהדות בגרוזיה. ואכן שלח הרבי את השליח הקבוע הראשון לגרוזיה, רבי שמואל לויטין, שנסע לכותאיסי, ושם החלה תחייתה של יהדות גרוזיה - כמפורט כאן, שייסד את הישיבות במדינת גרוזיה.
"תרע"ז - משתדל ומצליח שיתנו חופשה על פי החוק מעבודת הצבא לשני אלפים שלש מאות שמונים ושנים שומרי משמרת הקודש: רבנים שובי"ם חזנים וכו'". כבר קודם לכן, בקיץ תרע"ו, השתדל הרבי שכל הרבנים, השוחטים, הבודקים, החזנים וכיוצא בהם יקבלו פטור מעבודת הצבא, ופעל עבור כמות גדולה כל כך - למעלה מאלפיים - שיהיה להם פטור מעבודת הצבא בשל עבודתם הרוחנית.
"במוצאי שבת קודש ויקרא, אור ליום א' שני בניסן בשנת תר"ף, בשעה חצי הרביעית" - היינו בארבע וחצי לפנות בוקר - "נסתלק, ומנוחתו כבוד בעיר רוסטוב על נהר דון".
הסתלקותם של הרבי הרש"ב ושל אדמו"ר הזקן היתה במוצאי שבת. יש בעניין זה ביאור מעניין של הרבי: אף שהגמרא אומרת שהנסתלק בערב שבת - סימן יפה לו, והמסתלק במוצאי שבת - סימן רע לו, מכל מקום אדמו"ר הזקן והרבי הרש"ב הסתלקו דווקא במוצאי שבת. ומבאר הרבי, שאם מסתכלים על האדם עצמו, מה טוב לו ברמה האישית - סימן טוב לו ביום שישי ולא במוצאי שבת; אך נשיאי ישראל, עיקר עניינם לדאוג לעם ישראל ולכלל. וידוע שבשעת הסתלקותו של צדיק יורדת עת רצון גדולה על כל עם ישראל, ולכן בחרו דווקא שהסתלקותם תהיה במוצאי שבת, עם תחילת ימי החול, שאז זקוקים יהודים ליתר נתינת כוח, ל"אל תירא עבדי יעקב". הם ויתרו על התועלת האישית שלהם, ובלבד שתהיה עזרה וסיוע לכלל ישראל.
וידוע גם הפתגם הידוע שאמר הרבי הרש"ב לפני הסתלקותו: "אני עולה השמיימה, ואת הכתבים" - היינו המאמרים - "אני משאיר לכם". כלומר, שהכניס את עצמו בתוך כתבי מאמריו, שמתוכם אנו יכולים לקבל את אורו.
ומעניין, ואולי אין רבים יודעים זאת, שהרבי הרש"ב נקבר במקום מסוים בבית העלמין היהודי, וכעשרים שנה לאחר מכן הועבר ממקום קבורתו למקום אחר ברוסטוב - מפני שהשלטון הקומוניסטי ביקש להחריב שם את כל בית העלמין. יש תיאור מעניין כיצד עסקו מספר חסידים, ששמותיהם ידועים, בהעברת גופו הקדוש של הרבי למקום אחר ברוסטוב, במקום שבו הוא נמצא היום - שהוא המקום השני, ולא המקום המקורי. זהו סיפור חייו של הרבי הרש"ב.