אנו בשיעור העשרים ותשעה בשלשלת היחס. היום אנו לומדים על הרבי הרש"ב, בחלק השלישי. אנחנו בתרס"ד-תרס"ה. מה כתוב כאן בשלשלת היחס? מייסד ועדים לשלוח מצה ליהודים, אנשי החיל, למזרח הרחוק.
נספר על כך בקיצור. בשנים האלה היו שנות המלחמה בין יפן ורוסיה. הרבי הרש"ב עסק בשליחת מצות לחיילים היהודים שנמצאים בחזית בשנחאי, בדיירן, בחרבין. זה היה בצפון מזרח סין, קרוב לגבול עם רוסיה. באותו זמן הרבי הרש"ב היה בצרפת. היה שם יהודי עשיר גדול, פילנתרופ, איש עסקים מצליח, שקראו לו הברון גינצבורג. ולמרות שהיו חילוקי דעות בינו לבין הרבי הרש"ב, כי הרבה פעמים הרש"ב התנגד לכל לימודי ההשכלה של המשכילים, שהברון גינצבורג כן רצה, ולא היו יחסי קירוב, אף על פי כן, הרבי הרש"ב נסע אליו, לפעול עליו שישתדל להשיג רישיון לשלוח את המצות לחיילים היהודים.
מסופר שהברון אמר לרבי: "יש ליהודים עצה, יש פסח שני. אם לא נצליח עכשיו, יש פסח שני". אז הרבי ענה לו שבחזית אין ברונים. בחזית יש יהודים פשוטים, הם לא יודעים חוכמות, הם צריכים מצות לפסח. ובסוף זה היה באופן כזה שגם ממשלת רוסיה הסכימה ואפילו עזרה. המצות הגיעו בזמן, כראוי, והכול היה בצורה מוצלחת, וזה מה שמוזכר כאן בקיצור על ההשתדלות של הרבי הרש"ב בעניין.
תרס"ו, מה היה בתרס"ו? עוסק בפטרבורג להשקיט את הפרעות ומצליח. שנה לפני כן, בתרס"ה, הייתה אסיפת רבנים גדולה בווילנה, והממשלה קבעה שהרבנים והמלמדים יעשו השתלמויות בלימודי חול. הרבי הרש"ב מאוד מאוד התנגד לזה, והתבטא בצורה מאוד חריפה. הוא אמר: "יהיה מה שיהיה, לא יעלה ולא יבוא", לא נתן לזה. והממשלה מאוד כעסה, אפילו אסרו את הרבי באותה תקופה. המענה של הממשלה על זה היה, שבשנה שלאחר מכן, שעליה מספרים פה, תרס"ו, באותו חורף נהיו פוגרומים על היהודים, בגלל ששנה לפני כן היה סוג של מרידה במלוכה. והרבי מאוד השתדל בזה, דיבר עם עסקני הציבור, לראות איך לעצור את הפוגרומים הללו. הרבי נסע בסוף חודש טבת לוויטבסק, למוסקבה, לפטרבורג, להשתתף באספה חשאית שהייתה במוסקבה, והשתדל להשקיט את הפרעות. וכתוב כאן שהרבי הצליח להשקיט את הפרעות.
תרס"ז. מה כתוב כאן? עורך תוכנית מפורטת בשם "התאגדות היראים", ומוסרה על יד הרב ברייר והרב החכם משירי אלוקים, מורנו הרב יעקב רוזנהיים. באותה שנה הרבי הרש"ב היה בגרמניה, בעיר וירצבורג, כמעט כל השנה, מחשוון עד כמעט ראש השנה, כל שנת תרס"ז. באמצע השנה הגיע רק לכמה שבועות ללובביץ' וחזר לשם. למה הרבי הרש"ב היה שם כל כך הרבה זמן? המטרה הרשמית הייתה כי המצב הבריאותי של הרבי הרש"ב לא היה טוב, והיו לו בעיות בנשימה, כובד בנשימה, אז נסע לווירצבורג לבקר פרופסורים גדולים, לטפל בבעיה הזו. בשלב מסוים הרבי הריי"צ הצטרף לאבא שלו, גם הוא היה איתו שם.
אבל הרבי ניצל את השהות שלו בווירצבורג לפעול בכמה תחומים: לחזק את היהדות בגרמניה, ואז גם נפגש עם השניים המוזכרים כאן, הרב ברייר והרב יעקב רוזנהיים. הרב ברייר היה עסקן ציבורי, סופר, הוגה דעות, נכד של הרב שמשון רפאל הירש, שהיה עסקן גדול שם בגרמניה, והרב יעקב רוזנהיים היה גם מגדולי העסקנים בגרמניה, המייסד של אגודת ישראל. והרבי הרש"ב פעל דרכם לעשות תוכנית כדי לסייע ולעזור ליהודים.
תרס"ח, משתתף באספת עסקני הכלל באשכנז בעיר ברלין. ברלין נמצאת בגרמניה. באותה שנה, בסוף הקיץ, סוף חודש סיוון, הרבי נסע לברלין, למקום שנקרא מרינבד, שוב מטרה רפואית. נסע לעשות בדיקות אצל כמה פרופסורים, והיו שם מעיינות מרפא שהפרופסורים המליצו לרבי לנסוע לשם. כשהרבי היה חזרה בדרך ללובביץ', התעכב בדרך בברלין, ונפגש עם רבני גרמניה, כדי לדון במצב היהודים באותו מקום. זה היה בתרס"ח.
תרס"ט, באספת קטוביץ, מודיע כי הוא יוצא מאגודת ישראל. הרבי הרש"ב היה בתחילה מבין המקימים והמייסדים של אגודת ישראל, אבל בסופו של דבר פרש ממנה, מפני חשש. הוא אמר, וזה מופיע במכתבים שלו, שהוועד של אגודת ישראל התחבר לציונים, ולא הייתה להם הבחנה את מי להכניס ואת מי לא, והוא חשש מהחוסר סדר בעניין, אז הודיע שהוא יוצא ופורש ממנה.
תרע"א, מייסד ישיבת תורת אמת בעיר חברון, תיבנה ותיכונן. הרבי הרש"ב שלח קבוצה מהתלמידים של הישיבה בלובביץ', בראשם הרב אבלין, קראו לו רב שלמה זלמן אבלין. הוא שלח אותם לייסד ישיבה ברוח של "תומכי תמימים", ויסד את זה בחברון. הגיעה בהתחלה קבוצה של שבעה תלמידים. יש ביניהם מפורסמים כמו רב ארתור שמחוביץ', והיו עוד תלמידים, רב יוחנן פייגין, שבעה תלמידים שנסעו ואיתם לקחו כמה מהמקומיים, וכך נוסדה ישיבת תורת אמת בחברון. בהמשך זה עבר לירושלים, אבל הייסוד של זה כתוב על תרע"א.
תרע"ו, י"ז במרחשוון, עוזב את לובביץ' ומעתיק את מושבו לעיר רוסטוב על נהר דון. הרבי הרש"ב, בתקופה של מלחמת העולם הראשונה, כשצבא גרמניה התקרב לסמולנסק, שקרוב כבר לאזור של לובביץ', החליט לעזוב את לובביץ'. במשך השנים היו רבותינו בלובביץ' למעלה ממאה שנה, מאה ושתיים שנה, מהאדמו"ר האמצעי, עד הרבי הרש"ב שהחליט לעזוב את לובביץ'. כשהיה בדרך עוד לא הייתה בהתחלה תוכנית לאן נוסעים, אבל הגיעה בקשה מהקהילה היהודית ברוסטוב, שביקשה שהרבי יבוא אליהם, וכל ההוצאות הם לוקחים על חשבון הקהילה. הרבי קיבל את הבקשה שלהם, ועבר המרכז של חב"ד לרוסטוב.
כידוע, הופיע בשיחות של הרבי המושג "עשר גלויות גלתה לובביץ'", ויש את הרשימה של העשר גלויות מלובביץ' לאן גלו. המקום הראשון המוזכר הוא רוסטוב, כתוב רוסטוב על נהר דון. נהר דון היה אחד הנהרות הגדולים מאוד שנמצא במערב רוסיה, והשפך של הנהר הוא ליד רוסטוב, לכן רוסטוב מוזכר על נהר דון.
סוף תרע"ב, מייסד הישיבות במדינת גרוזיה. קודם סיפרנו שהרבי הרש"ב עבר לרוסטוב. רוסטוב היה מצד אחד הגלות הראשונה מלובביץ', אבל מצד שני זה מצוין כשנה שהתחילה התחייה של יהדות גרוזיה. רוסטוב, באופן גיאוגרפי, נמצא יחסית קרוב לגרוזיה, ובאותם ימים היו בגרוזיה עשרות אלפי יהודים, אבל רוב ההמונים לא היו תלמידי חכמים, למרות שיהודי גרוזיה הצטיינו מאוד ביראת שמים, גם ההמונים, אבל תלמידי חכמים הרבה לא היו.
אז באה משלחת של מכובדי העדה מגרוזיה, לרבי הרש"ב ברוסטוב, וביקשו ממנו שהרבי ישלח להם רבנים שילמדו את האנשים, וילמדו אותם תורת חב"ד ויחזקו את היהדות בגרוזיה. הרבי אכן שלח את השליח הראשון הקבוע לגרוזיה, קראו לו רבי שמואל לויטין. הוא נסע לקוטאיסי ושם התחילה התחייה של יהדות גרוזיה. כמו שמפרט, שייסד את הישיבות במדינת גרוזיה.
תרע"ז. הוא מספר כאן: משתדל ומצליח שייתנו חופשה על פי החוק מעבודת הצבא לאלפיים שלוש מאות שמונים ושניים שומרי משמרת הקודש. הרבי משתדל, כבר לפני זה, בקיץ של תרע"ו, עשה השתדלות שכל הרבנים, שוחטים בודקים, חזנים וכולי, יקבלו פטור מעבודת הצבא. והוא פעל על כמות כזו גדולה של למעלה מאלפיים, שיהיה להם פטור מעבודת הצבא בגלל העבודה הרוחנית שיש להם.
הנקודה האחרונה כאן היא ההסתלקות של הרבי הרש"ב, שהיתה במוצאי שבת קודש ויקרא, מוצאי שבת של פרשת ויקרא. אור ליום א', שני בניסן, דהיינו אור ל-ב' ניסן בשנת תר"פ, בשעה חצי הרביעית, היינו בארבע וחצי לפנות בוקר, מסתלק. מנוחתו כבוד בעיר רוסטוב על נהר דון.
הרבי הרש"ב, כמו האדמו"ר הזקן, הסתלקותם הייתה במוצאי שבת. יש ביאור מעניין של הרבי, שלמרות שהגמרא אומרת שאם אדם מסתלק בערב שבת זה סימן יפה לו, ואדם שמסתלק במוצאי שבת זה סימן רע לו, אף על פי כן, האדמו"ר הזקן והרבי הרש"ב מסתלקים דווקא במוצאי שבת. הרבי מסביר את זה ואומר: אם אתה מסתכל על הבן אדם, מה טוב לו ברמה האישית, אז סימן טוב לו ביום שישי ולא במוצאי שבת. אבל נשיאי ישראל, מה שחשוב להם הוא לדאוג לעם ישראל, לדאוג לכלל. וידוע שהסתלקות של צדיק יורדת עת רצון גדולה על כל עם ישראל בזמן הזה. אז הם דווקא בחרו שההסתלקות שלהם תהיה במוצאי שבת, כשמתחילים ימי החול, אז יהודים צריכים יותר נתינת כוח, את ה"אל תירא עבדי יעקב". הם ויתרו על התועלת האישית שלהם, העיקר כדי שתהיה העזרה והסיוע לכלל ישראל. לכן ההסתלקות שלו הייתה דווקא במוצאי שבת.
כתוב הפתגם שאמר הרבי הרש"ב לפני ההסתלקות שלו, הפתגם הידוע: "אני עולה השמיימה, ואת הכתבים", דהיינו את המאמרים, "אני משאיר לכם". דהיינו שהכניס את עצמו בתוך כתבי המאמרים שלו, שבהם אנו יכולים לקבל את האור שלו.
ומעניין, שאולי לא הרבה יודעים, הרבי הרש"ב נקבר במקום מסוים בבית העלמין היהודי, וכמעט עשרים שנה לאחר מכן העבירו אותו ממקום קבורתו למקום אחר ברוסטוב. למה? כי השלטון הקומוניסטי רצה להקים שם ולהחריב את כל בית העלמין. יש תיאור מעניין איך שמספר חסידים, יש את השמות שלהם, התעסקו בהעברת הגוף הקדוש של הרבי למקום אחר ברוסטוב, איפה שהיום הוא נמצא, זה המקום השני, לא המקום המקורי ששם היה. זה סיפור חייו של הרבי הרש"ב.