אנו בשיעור העשרים ושמונה בשלשלת היחס, בעיצומו של הסיפור על תולדות הרבי הרש"ב. סיימנו בשנת תרמ"ג, לאחר שהרבי קיבל את הנשיאות, וממשיכים משם לשנת תרנ"ב.
"תרנ"ב - משתדל אודות גירוש מאסקווא ופעל ארכא עד הקיץ ועוזר בסכומים נכונים למגורשים להתיישב במקומות חדשים". ידוע שלצאר אלכסנדר השלישי היתה מדיניות אנטישמית מאוד, ובאותה תקופה נגזרו גזירות קשות על היהודים, וביניהן גזירות קשות על יהודי מוסקבה. הדבר התבטא בגירושם מן העיר, כתוצאה מחוקי תחום המושב - היו מקומות שהותר ליהודים לגור בהם, והיו מקומות שנאסר עליהם. גירשו אותם ממוסקבה, ואף בעלי אישורי סוחרים וכדומה גורשו עמהם. אלפי יהודים נאלצו לעזוב את בתיהם ומצאו את עצמם בלא פרנסה ובלא מגורים. כאן מתואר שהרבי הרש"ב השתדל מאוד בעניין זה - לעכב את גזירת הגירוש, וגם לסייע לאותם יהודים בסכומים שיאפשרו להם להתיישב במקומות חדשים בלא הפסדים.
"תרנ"ג - מקיים מחדש ועד עסקני הכלל בפטרבורג". בחוברת הנקראת "חנוך לנער", שהיא צוואתו הראשונה של הרבי הרש"ב, מופיעה בתחילתה רשימה מתולדות ימי חייו, ושם מתוארת נקודה זו - שכל ההתעסקות סובבת סביב הסיוע לעם ישראל בכל המקומות. בתרנ"ג הקים הרבי הרש"ב מחדש את ועד עסקני הכלל.
"תרנ"ד - מבקר את המושבות בפלך חערסָאן". שנת תרנ"ד היא השנה שבה קיבל הרבי הרש"ב את הנשיאות על כל פרטיה, כפי שדובר גם בחלק הקודם, והדבר בא לידי ביטוי בכמה נקודות:
קבע את מקום תפילתו באותו מקום שבו ישב הרבי מהר"ש בקביעות, מה שלא עשה עד אז.
החל לקבל חסידים ליחידות באופן קבוע.
החל להשיב על שאלות בכתב, מה שלא היה קודם לכן.
את המאמרים שאמר נתן להעתיק ולפרסם.
אלו דברים שלא היו במשך עשר שנים, מאז הסתלקות הרבי מהר"ש.
באותה שנה, תרנ"ד, מסופר שהרבי הרש"ב לא חש בטוב, ונסע לפגוש רופאים בחרקוב. משם נסע לכמה שבועות לאודסה, ומשם למושבות פלך חרסון דרך ניקולייב, שכן החסידים ביקשו מן הרבי שיבוא אליהם, לשמוע ממנו חסידות, והיה עליו לחזק מאוד את עדת החסידים. הרבי נסע לקמנצ'וק וכו', ורק לקראת חודש אלול של אותה שנה שב לליובאוויטש. כחודשיים לא היה בליובאוויטש, וכל זאת לשם חיזוקה של עדת החסידים בכל המקומות.
"תרנ"ז - מייסד ישיבות תומכי תמימים". משפט קצר, שיש עליו אריכות שלמה בסיפורים, ונאמר עליו כמה מילים בקצרה. הדבר אירע בסוף תרנ"ז, בט"ו אלול, במהלך השבע ברכות של חתונת הרבי הריי"צ. אז ייסד הרבי הרש"ב את ישיבות תומכי תמימים - בלשון רבים - סניף ראשון בליובאוויטש וסניף שני בז'מבין. אדמו"ר הריי"צ מספר, שבשנה שקדמה לכך, בתרנ"ו, ביקר הרבי הרש"ב באוהלי הקודש של כל הרביים: של הבעל שם טוב, של המגיד, של אדמו"ר הזקן, של אדמו"ר האמצעי, ובליובאוויטש עצמה של הרבי הצמח צדק ושל הרבי מהר"ש, ואמר שבברכה הקדושה שקיבל מכל הרביים החליט לייסד ישיבה, לגדל בחורים חסידיים בעלי מידות טובות, המסורים במסירות נפש לדרכי החסידות.
הישיבה לא נולדה ממחשבה של אותה שעה בלבד; כמסופר, עשר שנים כבר חשב על העניין, ובמשך עשר שנים ביקר באוהלים, בעיקר של הרבי הצמח צדק והרבי מהר"ש, עד שהגיעה ההחלטה לייסד את הישיבה. יש ספר הנקרא "תומכי תמימים", שבו אפשר לראות את כל פרטי הדברים הקשורים לישיבה.
אשר לשם "תומכי תמימים" - השם לא נקבע בעת הקמת הישיבה בתרנ"ז, אלא לאחר כמעט שנתיים. בליל שמחת תורה של תרנ"ט, באמצע ההקפות, באמצע אמירת הקטע "תומך תמימים הושיעא נא", הכריז הרבי הרש"ב שהשם של הישיבה שהוקמה יהיה "תומכי תמימים". ומדוע תומכי תמימים? אמר, "תמימים" מלשון תמימות - שתהיה כאן תמימות, תורת הנגלה ותורת החסידות, ועל זה נאמר "תורת השם תמימה משיבת נפש". ואז חיבר זאת לתוכן השם, מכוח האמירה בהקפות "תומך תמימים הושיעא נא". וכל זה ממש על קצה המזלג, ויש אריכות שלמה על יסוד ישיבת תומכי תמימים.
"תרנ"ח - עושה מסעו בענייני הכלל לקיוב, אדעס". באותה שנה, בחורף, כמסופר ביומנים - הדבר היה בפרשת חיי שרה - נערכה אסיפה חשאית שהוזמנו אליה עשרה אנשים, נציגי עיירות שונות: וילנה, ריגה, קובנה, בריסק, אודסה, פטרבורג, מוסקבה וחרקוב. אסיפה חשאית זו נועדה לדון כיצד לפעול למען כלל ישראל. בכל הסיפורים רואים, גם אצל רבותינו הגדולים, כמה שעות, ימים ושנים הקדישו, ואף כספים, כדי לסייע ליהודים בגשמיות - שיהיה להם היכן לחיות וממה להתפרנס.
"תרנ"ט - מחוה דעתו בשלילה למפלגת הציונים". בתרנ"ט פרסם הרבי את מכתבו הראשון נגד הציונים - מכתב חריף מאוד, שבו נאמר ששיטת הציונות היא כפירה בקדוש-ברוך-הוא. המכתב מודפס באגרות קודש של הרבי הרש"ב, חלק ראשון, בעמוד נ"ו והלאה, ולאחר מכן בעמוד ר"ו, ויש עוד מכתבים בעניין זה. הרבי הרש"ב היה חריף מאוד נגד כל תנועת הציונות, שכן במהותה היא שוללת וכופרת בהנהגת הקדוש-ברוך-הוא ובתורת ישראל השלמה.
"תרס"א - עושה מסעו לאשכנז" - אשכנז, היינו גרמניה - "צרפת והולאנד, בעניני הכלל". באותה שנה, תרס"א, כמעט כל השנה, מכסלו עד אלול, נסע הרבי בעולם למקומות שונים, והכול כדי לפגוש יהודים ולעורר אישים שונים על מצב היהודים ברוסיה. שאלת תחום המושב היתה עניין בוער כל כך, עד שהקדיש לה זמן רב - שנה שלמה בתרס"א, וההמשך גם בקטע הבא.
"תרס"ב - מייסד בעזרת האחים הנדיבים פאליאקוב ובעזרת יק"א, בית חרושת לאריגה ולמטוה צמר בעיר דובראוונא - פלך מאהילב, ובערך שני אלפים יהודים עובדים בו ומתפרנסים בריווח". "יק"א" הם ראשי תיבות בלועזית של ארגון שתוכנו "החברה היהודית להתיישבות" - ארגון שהוקם במטרה לסייע ליהודים להתיישב באזורים שבהם יוכלו להתפרנס בכבוד, ופעילותו היתה לא רק ברוסיה אלא גם במדינות נוספות. הרבי הרש"ב נעזר בהם, וכמסופר באחת הרשימות, היה הרבי מספר שבתרס"א, שנתיים קודם לכן, קיבל מענה חיובי מן הגבירים הגדולים שנקראו האחים פוליקוב. הם הסכימו לסייע בהקמת בית חרושת לאריגה, ואמרו שהם מוכנים לתת שלושים וחמישה אלף רובל - שהיו אז בערך מאה אלף פרנק צרפתי - לעילוי נשמת הוריהם.
כנראה שנדרש זמן עד שהוקם בפועל, אך הכול היה כדי לסייע ליהודים בפרנסה. באגרות קודש של הרבי הרש"ב יש מכתב שכתב לוועד של יקו על הקמת בית החרושת, והמכתב חתום לא רק בידי הרבי הרש"ב, אלא בידי כל מנהיגי היהודים באותה תקופה, ארבעה במספר:
רבי אליהו חיים מייזל מלודז'
רבי חיים סולוביצ'יק מבריסק
הרב חיים עוזר גורודזינסקי מווילנא
הרבי הרש"ב
כולם יחד כתבו לארגון זה למען הקמת המפעל הענק. ורואים כאן מפעל ענק שאלפיים יהודים התפרנסו בו ברווח - עד כמה השקיע הרבי כדי לתת ליהודים פרנסה וכבוד.