אנחנו בשיעור העשרים ושמונה בשלשלת היחס, באמצע הסיפור על תולדותיו של הרבי הרש"ב. סיימנו בתרמ"ג, אחרי שהרבי קיבל את הנשיאות. אנו ממשיכים לתרנ"ב. על השנה הזו תרנ"ב כתוב, נקרא את הלשון: משתדל אודות גירוש מוסקבה, פעל ארוכות עד הקיץ ועוזר בסכומים נכונים למגורשים להתיישב במקומות חדשים. ידוע שלצאר אלכסנדר השלישי הייתה מדיניות מאוד אנטישמית, ובאותה תקופה עשו גזירות מאוד קשות על היהודים, ביניהן גזירות קשות על יהודי מוסקבה. זה התבטא בכך שגירשו אותם ממוסקבה, הכול כתוצאה מהחוקים של תחום המושב. היו מקומות שנתנו ליהודים לחיות בהם והיו מקומות שאסור להם לחיות בהם. גירשו אותם ממוסקבה, ואפילו כאלה שהיה להם אישור של סוחרים וכדומה, וגם אותם גירשו. נוצר מצב של אלפי יהודים שנאלצו לעזוב את בתיהם, ומצאו את עצמם בלי פרנסה ובלי מגורים. פה הוא מתאר שהרבי הרש"ב משתדל מאוד בעניין הזה, לעכב את גזירת הגירוש וגם לעזור לאותם יהודים בסכומים שיוכלו להתיישב במקומות חדשים ולא יהיו להם הפסדים.
הלאה, תרנ"ג. מקיים מחדש ועד עסקני הכלל בפטרבורג. בחוברת שנקראת "חנוך לנער", שהיא צוואתו הראשונה של הרבי הרש"ב, יש בתחילת החוברת רשימה מתולדות ימי חייו של הרבי הרש"ב, ושם מתוארת הנקודה הזו, שהכול סביב ההתעסקות למען לסייע לעם ישראל בכל המקומות. בתרנ"ג הרבי הרש"ב הקים מחדש את הוועד של עסקני הכלל.
תרנ"ד, מבקר את המושבות בפלך חרסון. שנת תרנ"ד היא השנה שהרבי הרש"ב קיבל את הנשיאות עם כל הפרטים, דיברנו על זה גם בקטע קודם. זה בא לידי ביטוי בכמה נקודות. דבר ראשון, הרבי הרש"ב קבע את מקום התפילה שלו באותו מקום שהרבי מהר"ש היה יושב בקביעות, עד אז הוא לא ישב באותו מקום. הפרט הנוסף, שהרבי הרש"ב אז התחיל לקבל חסידים ביחידות באופן קבוע, זה רק היה בתרנ"ד. הוא התחיל לענות בשאלות בכתב, מה שלפני כן לא היה. דבר נוסף, את המאמרים שאמר היה נותן שיעתיקו אותם ויפרסמו אותם. אלה דברים שלא היו במשך עשר שנים מאז ההסתלקות של הרבי מהר"ש.
באותה שנה, תרנ"ד, מסופר שהרבי הרש"ב לא חש בטוב, ונסע לפגוש רופאים בחרקוב. משם נסע לכמה שבועות לאודסה, ומשם נסע למושבות של פלך חרסון דרך ניקולייב, כי החסידים ביקשו מהרבי שיבוא, הם רוצים לשמוע ממנו חסידות, והוא היה צריך לחזק מאוד את כל עדת החסידים. אז הרבי נסע לקמנצ'וק וכולי, ורק לקראת חודש אלול של אותה שנה חזר ללובביץ'. הוא לא היה בלובביץ' בערך חודשיים, וזה היה החיזוק של עדת החסידים בכל המקומות.
תרנ"ז. כתוב כאן משפט קצר, ויש על זה אריכות שלמה בסיפורים. מייסד ישיבות תומכי תמימים. נדבר על זה כמה מילים, עד כמה שאפשר לקצר. זה קרה בסוף תרנ"ז, ב-ט"ו אלול במהלך השבע ברכות של החתונה של הרבי הריי"צ. אז ייסד הרבי הרש"ב את ישיבות תומכי תמימים, כמו שכתוב בלשון רבים, סניף ראשון בלובביץ' וסניף שני בז'מבין. אדמו"ר הריי"צ מספר ששנה לפני כן, בתרנ"ו, ביקר הרבי הרש"ב באוהלי הקודש של כל הרביים, של הבעל שם טוב, של המגיד, של האדמו"ר הזקן, של האדמו"ר האמצעי, ובלובביץ' עצמו של הרבי הצמח צדק ושל הרבי מהר"ש, ואמר שבברכה הקדושה שקיבל מכל הרביים, החליט לייסד ישיבה, לגדל בחורים חסידיים בעלי מידות טובות ומסורים במסירות נפש לדרכי החסידות.
הישיבה לא התחילה במחשבה של אז, אלא כפי שמסופר שעשר שנים כבר חשב על העניין, ובמשך עשר שנים ביקר אצל האוהלים בעיקר של הרבי הצמח צדק והרבי מהר"ש, עד שהגיעה ההחלטה לייסד את הישיבה. יש ספר שנקרא תומכי תמימים, שאפשר לראות בו את כל פרטי הדברים שקשורים סביב הישיבה.
לגבי השם תומכי תמימים, השם לא נקבע אז כשהישיבה הוקמה בתרנ"ז, השם לקח כמעט שנתיים, קצת פחות. בליל שמחת תורה של תרנ"ט, באמצע הקפות, באמצע אמירת הקטע שכתוב שם תומך תמימים משיענא, הכריז הרבי הרש"ב שהשם של הישיבה שהוקמה יהיה תומכי תמימים. למה תומכי תמימים? אמר תמימים מלשון תמימות, שיהיה כאן תמימות ותורת הנגלה ותורת החסידות, ועל זה נאמר תורת השם תמימה משיבת נפש. ואז חיבר את זה לתוכן של השם, בגלל האמירה בהקפות של העניין תומך תמימים משיענו. זה הכול ממש על קצה המזלג. יש אריכות שלמה על יסוד הישיבה הזו תומכי תמימים.
עוד שורה, תרנ"ח, עושה מסעו בענייני הכלל לקייב. באותה שנה, בחורף, כפי שמסופר ביומנים, זה היה בפרשת חיי שרה, הייתה אסיפה חשאית שהוזמנו אליה עשרה אנשים, נציגים של עיירות שונות: וילנה, ריגה, קובנה, בריסק, אודסה, פטרבורג, מוסקבה וחרקוב. עשרה אנשים. וזו הייתה אסיפה חשאית כדי לראות איך לפעול עבור כלל ישראל. רואים בכל הסיפורים, גם אצל רבותינו הגדולים, כמה שעות, ימים ושנים הם הקדישו בכספים כדי לעזור ליהודים בגשמיות, פשוט שיהיה להם איפה לחיות, שיהיה להם ממה להתפרנס וכולי.
תרנ"ט, מחווה דעתו בשלילה למפלגת הציונים. בתרנ"ט הרבי פרסם את המכתב הראשון שלו נגד הציונים, מכתב מאוד חריף, ששיטת הציונות היא פשוט כפירה בקדוש ברוך הוא. המכתב מודפס באיגרות קודש של הרבי הרש"ב בחלק הראשון, בעמוד נ"ו והלאה, אחר כך בעמוד ר"ו. יש אחר כך עוד מכתבים בעניין הזה. הרבי הרש"ב היה מאוד מאוד חריף נגד כל תנועת הציונות, כי במהות שלה היא ממש שוללת וכופרת בנשיאות הקדוש ברוך הוא בתורת ישראל השלמה וכולי.
תרס"א, עושה מסעו לאשכנז, אשכנז הכוונה לגרמניה, צרפת והולנד, בענייני הכלל. באותה שנה, תרס"א, כמעט כל השנה, מכסלו עד אלול, הרבי נסע בעולם למקומות שונים. הכול בשביל לפגוש יהודים ולעורר אישים שונים על מצב היהודים ברוסיה. שאלת תחום המושב הייתה עניין כל כך בוער, שהוא הקדיש לזה המון זמן. רואים ששנה שלמה הקדיש לזה בתרס"א, וההמשך של זה גם בקטע הבא.
תרס"ב, מייסד בעזרת האחים הנדיבים פוליקוב ובעזרת אי.קו. בית חרושת לאריגה ולמטווה צמר בעיר דוברבנא פלך מוהילוב, ובערך שני אלפים יהודים עובדים בו ומתפרנסים ברווח. אי.קו. הם ראשי תיבות במילים לועזיות של ארגון שהתוכן שלו הוא החברה היהודית להתיישבות. זה ארגון שהוקם במטרה לעזור ליהודים להתיישב באזורים שיוכלו להתפרנס בכבוד. היו להם עיסוקים לא רק ברוסיה, גם במדינות נוספות, והרבי הרש"ב נעזר בהם, כמו שמסופר באחת הרשימות, שהרבי היה מספר שבתרס"א, שנתיים לפני כן, קיבל מענה חיובי מהגבירים הגדולים שקראו להם האחים פוליקוב. הם הסכימו לתת סיוע להקים בית חרושת לאריגה, ואמרו שהם מוכנים לתת שלושים וחמש אלף רובל, שהיה אז ערך של מאה אלף פרנק צרפתי, לעילוי נשמת ההורים שלהם.
כנראה שזה לקח זמן עד שזה הוקם בפועל, אבל הכול היה בשביל לעזור ליהודים בפרנסה. יש באגרות קודש של הרבי הרש"ב מכתב, שהוא כותב לוועד הזה של יקו, על הנושא של להקים את הבית חרושת הזה. וחתום המכתב לא רק על ידי הרבי הרש"ב, אלא כל המנהיגים היהודים באותה תקופה חתומים שם, ארבעה: אליהו חיים מייזל מלודז', חיים סולוביצ'יק מבריסק, חרמוזינסקי מווילנא והרבי הרש"ב. כולם יחד כתבו לארגון הזה עבור הקמת המפעל הענק, ורואים פה שהיה מפעל ענק שאלפיים יהודים התפרנסו בו ברווח. כמה השקיע הרבי לתת ליהודים פרנסה וכבוד.