אנחנו בשיעור העשרים ושש בשלשלת היחס, בתולדותיו של הרבי מהר"ש בחלקו האחרון. היום נלמד ונספר על בנותיו של הרבי ועל ספריו, שזה החלק האחרון. ברשימת בנותיו של הרבי מהר"ש, הבת הראשונה: אל"ף, מרת דבורה לאה, בעלה הרב החסיד רב משה אריה לייב גינצבורג מוויטבסק.
הבת הגדולה של הרבי מהר"ש, דבורה לאה, הייתה מבוגרת יותר מהאחים שלה, גדולה יותר מהמהרז"א ומהרבי רש"ב. אספר עליה כמה דברים.
הרבי סיפר פעם, שהוא למד ממנה גם כשהיתה קטנה. הרבי סיפר את זה בכמה הזדמנויות, באחת מהן בשמחת תורה בתשנ"ג. כשדבורה לאה, הבת של הרבי מהר"ש, הייתה ילדה קטנה, קרה פעם שבכתה. קרה לה משהו והתחילה לבכות, ונתנו לה משהו כדי להרגיע אותה. אז היא אמרה: "אני לא מפסיקה לבכות, אני רק עושה הפסקה". הרבי סיפר את הסיפור ולמד מזה, ואמר בנוגע להתוועדות: "אנחנו לא מפסיקים להתוועד, אנחנו רק עושים הפסקה עד להתוועדות הבאה".
יש עוד סיפור עליה מילדותה. מסופר שהרבי רש"ב, כשהיה ילד, שאל פעם את אבא שלו, הרבי מהר"ש, למה היום האחרון של פסח הוא חג? היום הראשון הוא חג, כי יצאנו ממצרים, אבל מה הסיבה שהיום האחרון הוא חג? לפני שהאבא ענה, האחות, דבורה לאה, שהיתה ילדה קטנה, אמרה שכשעובר שבוע שלם, שהיהודים זהירים במשך שבוע שלם, אז הופכים להיות מאושרים ושמחים. ברוך השם הצלחנו לעמוד במשימה שבוע שלם, אז עושים חג. בהמשך הסיפור, מסופר שהרבי מהר"ש, האבא, בא עם הבנים ועם הבת לסבא, לרבי הצמח צדק, וסיפר לו את כל הדו-שיח, מה ענתה דבורה לאה. אז הרבי הצמח צדק אמר על התשובה שלה: "זה תירוץ שכלי טוב", נתן לה ציון לעניין הזה.
עוד סיפור מהילדות שלה, שהיה הסדר שכל יום היו באים הילדים של הרבי מהר"ש, הרבנית דבורה לאה והמהרז"א, לסבא, לצמח צדק, ואומרים "שמע ישראל" "ברוך שם", והאדמו"ר היה נותן להם בתמורה חצי קופיקה ככסף, כמטבע.
עוד משהו מעניין בנתינות של הסבא לילדים. הרבי מספר שהצמח צדק היה נוהג לתת סכומי כסף קטנים מאוד לנכדים שלו, שילמדו נ"ך בעל פה. על כל פרק שידעו בעל פה, נתן להם מטבע של חמש קופיקס. לילדים ודאי זה היה הרבה. הילדה, דבורה לאה, שהיא בעצם נכדה גם, למדה נ"ך בעל פה וקיבלה. יום אחד רואה דבורה לאה את אחד הנכדים שמסתובב עם רובל וחצי, שזה מאה חמישים קופיקס. היא שואלת אותו: "איך קיבלת כזה סכום גדול?" אמר: "תדעי, הסבא נותן על כל פרק משניות עשר קופיקס, ועל כל פרק תנ"ך חמש. היום למדתי עשרה פרקי משניות ועשרה פרקי תנ"ך, אז קיבלתי מאה חמישים קופיקס". מצא חן בעיניה, והיא הלכה, שקדה ולמדה עשרה פרקי משניות בעל פה, בתור ילדה. למחרת היא באה לסבא ואמרה לו: "מגיע לי היום מאה חמישים קופיקס". והוא אומר: "איך הגעת לסכום כזה גדול?" "למדתי עשרה פרקי משניות בעל פה גם כן, ועוד עשרה פרקי תנ"ך." אמר לה הרבי הצמח צדק: "על משניות אני לא משלם". אמרה: "אם ככה, אני לא אלמד יותר משניות". אמר: "זה בדיוק מה שאני רוצה. משניות זה לא בשבילך".
היא הייתה מאוד חכמה, והיתה בוחנת את האחים שלה בגמרא. כשהיו חוזרים מהחיידר, היתה בוחנת אותם בגמרא. הייתה למדנית מאוד מאוד גדולה. כשהייתה כבר גדולה יותר, הרבי מספר שמשנת תרנ"ו, כשהיה בגיל שש עשרה, נפתח לו מקור חדש של סיפורי חסידים. דהיינו, הוא ביקר אצל הדודה שלו, אחות אביו, דבורה לאה, והיו לה סיפורים שקיבלה מהרבנית של הרבי הצמח צדק, מהרבנית חיה מושקה, דברים שהיא בעצמה ראתה, ודברים ששמעה מהרבנית של אדמו"ר הזקן. היא הייתה מקור של סיפורים. הרבי אומר: נפתח לי מקור חדש של סיפורים ממנה.
נקודה אחרונה: מסופר שכששמעה שאבא שלה הסתלק, לקחה את זה כל כך קשה, שהסתובבה עם הפנים לקיר. שלושה ימים עמדה עם הפנים לקיר ולא שמעה שום דבר ממה שקורה. היה לה מאוד מאוד קשה לקבל ולהירגע. זו הייתה הרבנית דבורה לאה, הבת הראשונה של הרבי מהר"ש.
הבת השנייה, ב', מרת חיה מושקה, בעלה הרב החסיד רבי משה הכהן אורנשטיין. בעלה, שכאן מוזכר, היה הבן של אבא שקראו לו רבי זלמן שאול. הוא היה שושבין בחופה של הרבי, כשהרבי שלנו התחתן. דהיינו, כשהובילו את הרבי לחתונה לחופה, מצד אחד לקח אותו חמיו, הרבי הריי"צ, ואבא של הרבי היה אז ברוסיה ולא יכול לצאת לחתונה. אז רבי משה הכהן אורנשטיין, שהוא חתנו של הרבי מהר"ש, היה השושבין שלקח את הרבי מצד שני לחופה.
מי לקח את הרבנית לחופה? אחרי זה הרבי חזר, והרבי הריי"צ והרבנית שלו לקחו את הרבנית חיה מושקה לחופה. ומאחוריהם, הרבנית חיה מושקה, שהיא בעצם אשתו של רב משה הכהן, גם התלוותה כשושבינה לחופה.
הבן של אותו רבי משה הכהן אורנשטיין, קראו לו מנחם מנדל, והיה החתן של הרבי הריי"צ. להריי"צ הייתה בת צעירה, שקראו לה שיינא, והחתן שלה היה מנחם מנדל האלדמן, הבן של אותו יהודי, משה הכהן אורנשטיין. הוא מוזכר ביום-יום בפתגם של א' ניסן, שם מוזכר שהרבי הרש"ב, גיסו, הורה לו שבחודש ניסן, כשאומרים את היהי רצון אחרי הנשיאים, הוא הרי היה כהן, אמר לו שלמרות שאתה כהן, אתה תגיד בכל הימים את היהי רצון, והסביר לו שזה שייך לעניין. זה מופיע בפתגם של א' ניסן.
החלק האחרון זה הספרים, ספריו של הרבי מהר"ש. בספריו יש פה שלוש קטגוריות. הדבר הראשון נקרא ליקוטי תורה על ג' פרשיות. אחר כך יש לנו ליקוטי תורה עם תורת שמואל, שזה כל המאמרים שלו על סדר השנים, ויש שם עשרים ושש כרכים. והחלק האחרון זה האגרות קודש.
נדבר על הראשון, ליקוטי תורה על ג' פרשיות. מה זה? זה ספר שיצא לאור אחרי ההסתלקות שלו. כאמור, ההסתלקות שלו הייתה בתרמ"ג, והרבי מהר"ש בעצמו הכין את המאמרים האלה. הוא הכין מאמרים שמקורם מתורה אור של האדמו"ר הזקן, הכניס שם את ההגהות והביאורים של אבא שלו, הרבי הצמח צדק, והוסיף הרבה הגהות וביאורים שלו, והכין אותם להדפסה. היו שם שלושים ושתיים מאמרים שהכין להדפסה. כזכור, סיפרנו בימים הקודמים שלפני ההסתלקות אמר לרבנית שלו שהוא יעלה שלושים ושתיים מעלות למעלה, והתכוון לשלושים ושתיים המאמרים שהכין.
אבל היה עם זה סיפור מאוד לא נעים. זה לא הודפס בחייו. ידוע שאחרי ההסתלקות שלו היו לו מתנגדים, אפילו בין החסידים לא כולם היו קשורים אליו. היו כאלה שניסו להכפיש את שמו אחרי ההסתלקות. בתחבולות שונות, המתנגדים של הרבי מהר"ש התערבו והצליחו להכניס טעויות בהדפסה של הספר הזה שנקרא ליקוטי תורה לג' פרשיות. הם הצליחו להוציא משם את כל הביאורים של הרבי מהר"ש, ולהשאיר רק את הביאורים של האבא, ואז אמרו: "תראו, הוא לוקח מהאדמו"ר הזקן ומהאבא שלו ומטפיל את זה על שמו כאילו שזה שלו". דהיינו, על ידי שהוציאו, גרמו להכפיש את שמו. ואז אחר כך זה לא הודפס יותר כספר בפני עצמו, ליקוטי תורה על ג' פרשיות. אבל זה החיבור הראשון שהרבי בעצמו הכין, ליקוטי תורה על ג' פרשיות.
למה זה נקרא על ג' פרשיות? כי הספיק להכין רק על בראשית, נח ולך לך, שלוש הפרשיות הראשונות של בראשית. לאחר מכן, כמו שאמרנו קודם, מפורטות פה כל שנות הדברים שהוא אמר. והדבר האחרון הוא האגרות קודש, ספר שמכיל את המכתבים, את האגרות קודש של הרבי מהר"ש.