אנחנו בשיעור העשרים ושישה בשלשלת היחס, בחלקו האחרון של הפרק על תולדות הרבי מהר"ש. היום נלמד על בנותיו של הרבי מהר"ש ועל ספריו.
"בנותיו" של הרבי מהר"ש:
"א) מרת דבורה לאה. בעלה הרב החסיד רבי משה אריה ליב גינזבורג, וויטבסק".
בתו הגדולה של הרבי מהר"ש, שהיתה מבוגרת מאחיה - מהרז"א ומהרבי הרש"ב. נספר עליה כמה דברים.
הרבי סיפר בכמה הזדמנויות - אחת מהן הייתה בשמחת תורה תשי"ג שפעם אירע לה דבר-מה והחלה לבכות, ונתנו לה משהו כדי להרגיעה. אמרה: "אינני מפסיקה לבכות, אני רק עושה הפסקה". הרבי סיפר את הסיפור ולמד ממנו בנוגע להתוועדות: "איננו מפסיקים להתוועד, אנו רק עושים הפסקה עד להתוועדות הבאה".
סיפור נוסף מילדותה: מסופר שהרבי הרש"ב, בהיותו ילד, שאל פעם את אביו, הרבי מהר"ש, מדוע היום האחרון של פסח הוא חג - היום הראשון הוא חג משום שיצאנו ממצרים, אך מה טעמו של היום האחרון? בטרם השיב האב, אמרה אחותו דבורה לאה, שהיתה אז ילדה קטנה, שכאשר עובר שבוע שלם והיהודים זהירים במשך שבוע שלם, נעשים מאושרים ושמחים - הצלחנו לעמוד במשימה שבוע שלם, ולכן עושים חג. בהמשך הסיפור מסופר, שהרבי מהר"ש בא עם בניו ובתו אל הסבא, הרבי הצמח צדק, וסיפר לו את כל הדו-שיח ואת תשובתה של דבורה לאה. אמר הצמח צדק על תשובתה: "זהו תירוץ שכלי טוב".
עוד מילדותה: הסדר היה שבכל יום היו באים ילדיו של הרבי מהר"ש, הרבנית דבורה לאה והרז"א, אל הסבא, הצמח צדק, ואומרים "שמע ישראל" ו"ברוך שם", והאדמו"ר היה נותן להם בתמורה מטבע של חצי קופיקה.
ועוד עניין מעניין בנתינותיו של הסבא לילדים. הרבי הריי"צ מספר, שהצמח צדק נהג לתת סכומי כסף קטנים מאוד לנכדיו כדי שילמדו נ"ך בעל פה - על כל פרק שידעו בעל פה נתן להם מטבע של חמש קופיקות, ולילדים ודאי היה זה סכום רב. גם דבורה לאה, שהיא נכדתו, למדה נ"ך בעל פה וקיבלה. יום אחד ראתה דבורה לאה אחד הנכדים מסתובב עם רובל וחצי - מאה וחמישים קופיקות. שאלה אותו: "כיצד קיבלת סכום גדול כל כך?" אמר לה: "דעי לך, הסבא נותן על כל פרק משניות עשר קופיקות, ועל כל פרק תנ"ך חמש. היום למדתי עשרה פרקי משניות ועשרה פרקי תנ"ך, ולכן קיבלתי מאה וחמישים קופיקות". מצא הדבר חן בעיניה, והלכה ושקדה ולמדה בעל פה עשרה פרקי משניות. למחרת באה אל הסבא ואמרה לו: "מגיעות לי היום מאה וחמישים קופיקות". שאל: "כיצד הגעת לסכום גדול כזה?" אמרה: "למדתי גם אני עשרה פרקי משניות בעל פה, ועוד עשרה פרקי תנ"ך". אמר לה הרבי הצמח צדק: "על משניות אינני משלם". אמרה: "אם כן, לא אלמד עוד משניות". אמר: "זה בדיוק מה שאני רוצה. משניות אינן בשבילך".
חכמה גדולה היתה, ולמדנית מופלגת; כשהיו אחיה חוזרים מהחיידר, היתה בוחנת אותם בגמרא. וכשגדלה, מספר הרבי הריי"צ, שמשנת תרנ"ו - בהיותו בן שש עשרה - נפתח לו מקור חדש של סיפורי חסידים: הוא ביקר אצל דודתו, אחות אביו, דבורה לאה, שהיו בידיה סיפורים שקיבלה מהרבנית של הרבי הצמח צדק, הרבנית חיה מושקה - דברים שראתה בעצמה ודברים ששמעה מהרבנית של אדמו"ר הזקן. היא היתה מקור של סיפורים, ובלשונו: נפתח לי מקור חדש של סיפורים ממנה.
נקודה אחרונה: מסופר שכאשר שמעה על הסתלקות אביה, קיבלה זאת בקושי רב כל כך, עד שעמדה שלושה ימים כשפניה אל הקיר ולא שמעה דבר ממה שמתרחש סביבה. קשה היה לה מאוד לקבל את הדבר ולהירגע. זו היתה הרבנית דבורה לאה, בתו הראשונה של הרבי מהר"ש.
הבת השנייה, "ב) מרת חיה מושקא, בעלה הרב החסיד רבי משה הכהן הארענשטיין" בנו של רבי זלמן שאול. הוא היה שושבין בחופתו של הרבי: כשהובילו את הרבי לחופה, מצד אחד לקחו חמיו, הרבי הריי"צ, ואילו אביו של הרבי היה אז ברוסיה ולא יכול היה לצאת לחתונה, ולכן רבי משה הכהן הורנשטיין, חתנו של הרבי מהר"ש, היה השושבין שלקח את הרבי מן הצד השני.
ומי לקח את הרבנית לחופה? לאחר מכן חזר הרבי, והרבי הריי"צ והרבנית שלו לקחו את הרבנית חיה מושקה לחופה; ומאחוריהם התלוותה כשושבינה הרבנית חיה מושקה, אשתו של רבי משה הכהן.
בנו של אותו רבי משה הכהן הורנשטיין, מנחם מנדל שמו, היה חתנו של הרבי הריי"צ: לריי"צ היתה בת צעירה ושמה שיינא, וחתנה היה מנחם מנדל הורנשטטין, בנו של אותו יהודי, רבי משה הכהן אורנשטיין. הוא מוזכר ב"היום-יום" בפתגם של א' ניסן, ששם מובא שהרבי הרש"ב, גיסו, הורה לו שבחודש ניסן, בשעה שאומרים את ה"יהי רצון" שלאחר הנשיאים - אף שהוא כהן - יאמר את ה"יהי רצון" בכל הימים, והסביר לו ששייך הדבר לעניין.
"ספריו" של הרבי מהר"ש: "א) ליקוטי תורה לג' פרשיות. ב) לקוטי תורה - תורת שמואל", ובו כל מאמריו על סדר השנים, עשרים ושישה כרכים [כפי שמפרט "לקו"ת תורת שמואל, ספר - תרכ"ו. ד) לקו"ת תורת שמואל, ספר - תרכ"ז. ה) לקו"ת תורת שמואל, ספר - תרכ"ח. ו) לקו"ת תורת שמואל, ספר - תרכ"ט. ז) לקו"ת תורת שמואל, ספר - תר"ל. ח) לקו"ת תורת שמואל, ספר - תרל"א, ב' כרכים. ט) לקו"ת תורת שמואל, ספר - תרל"ג, ב' כרכים. י) לקו"ת תורת שמואל, ספר - תרל"ד. יא) לקו"ת תורת שמואל, ספר - תרל"ה, ב' כרכים. יב) לקו"ת - תורת שמואל, מים רבים - תרל"ו. יג) לקו"ת תורת שמואל, וככה - תרל"ז. יד) לקו"ת - תורת שמואל, ספר - תרל"ח. טו) לקו"ת - תורת שמואל, ספר - תרל"ט, ב' כרכים. טז) לקו"ת תורת שמואל, ספר - תר"ם, ב' כרכים. יז) לקו"ת תורת שמואל, ספר - תרמ"א. יט) לקו"ת - תורת שמואל, ספר - תרמ"ב (נמצא בדפוס). כ) לקו"ת -תורת שמואל, דרושי חתונה. כא) אגרות קודש"].
נדבר על הספר הראשון שמזכיר, "לקוטי תורה לג' פרשיות" : ספר שיצא לאור לאחר הסתלקותו, שהיתה, כאמור, בשנת תרמ"ג. הרבי מהר"ש בעצמו הכין את המאמרים: הוא נטל מאמרים שמקורם ב"תורה אור" של אדמו"ר הזקן, הכניס לתוכם את ההגהות והביאורים של אביו, הרבי הצמח צדק, הוסיף הגהות וביאורים רבים משלו, והכינם לדפוס. שלושים ושניים מאמרים הכין להדפסה - וכזכור, סיפרנו בשיעורים הקודמים שלפני הסתלקותו אמר לרבנית שהוא עולה שלושים ושתיים מעלות למעלה, והכוונה לשלושים ושניים המאמרים שהכין.
אלא שהיה בכך סיפור לא נעים. הספר לא הודפס בחייו, וידוע שאחרי הסתלקותו היו לו מתנגדים, ואף בין החסידים לא כולם היו קשורים אליו, והיו שניסו להכפיש את שמו לאחר ההסתלקות. בתחבולות שונות התערבו מתנגדיו של הרבי מהר"ש והצליחו להכניס טעויות בהדפסת הספר "ליקוטי תורה לג' פרשיות": הם הוציאו משם את כל ביאוריו של הרבי מהר"ש והשאירו רק את ביאורי אביו, ואז אמרו: "ראו, הוא נוטל מאדמו"ר הזקן ומאביו ומטפיל זאת על שמו כאילו שלו הוא". על ידי כך שהוציאו את הביאורים, גרמו להכפשת שמו, ומאז לא הודפס הספר עוד כספר בפני עצמו. אך זהו חיבורו הראשון, שהרבי מהר"ש בעצמו הכינו.
ומדוע נקרא "על ג' פרשיות"? משום שהספיק להכין רק על בראשית, נח ולך לך - שלוש הפרשיות הראשונות שבחומש בראשית. לאחר מכן, כאמור, באים כל מאמרי השנים שאמר, ולבסוף האגרות קודש, ספר המכיל את מכתביו ואגרות הקודש של הרבי מהר"ש.