אנו בשיעור העשרים וחמישה בשלשלת היחס, בתולדות הרבי מהר"ש בחלק השלישי. היום נספר על הבנים של הרבי מהר"ש. הבן הראשון שמופיע כאן, בניו א', הרב שניאור זלמן אהרון. הוא נולד בי"ט מנחם אב תרי"ט, והסתלק בי"א מרחשוון תרס"ט.
נספר קצת על הבן הזה. הוא נקרא על שם האדמו"ר הזקן, זה השם שניאור זלמן, והשם השני, אהרון, על שם הסבא שלו מצד האמא. אמא שלו הייתה הרבנית רבקה, ואבא שלה היה רבי אהרן משקלוב, שהיה חתן של האדמו"ר האמצעי. אז לבן הראשון קראו על שם האדמו"ר הזקן, ועל שם הסבא מהצד השני.
בברית שלו, הסבא, הרבי הצמח צדק, אחרי שנתנו את השם, כינה אותו "רז"א". לכן תמיד הוא נקרא בשם רז"א, ראשי תיבות רבי זלמן אהרון. וכשהאדמו"ר הצמח צדק קרא לו רז"א, השתמש בלשון שכתוב בזוהר "דרזא תמירא", זה הסוד הנעלם. רזא זה סוד, ורזא זה ראשי תיבות של שמו.
יש עליו כמה סיפורים, נביא ממש בקצרה כמה דברים. מסופר עליו שהיה אדם בעל מידות טובות ממש בטבע. אבל מצד שני היה לו לב חזק, היה אדם מאוד חזק. גם כשהיה מתייסר בייסורים קשים, והיה לו הרבה סבל בחיים, תמיד היה מחייך. הוא אף פעם לא הוריד דמעה בחייו, אבל זה הכול כשמדובר על הייסורים שלו. כשהיה מדובר על הצער של השני, זה פשוט היה פוגע בו מאוד מאוד קשה.
פעם שאל מישהו את הרז"א, אחרי שאחיו, הרבי הרש"ב, נהיה רבי, והוא היה האח הגדול יותר: תגיד, האח שלך ראוי להיות רבי? שאל על הרבי הרש"ב. אז הוא אמר ככה: "תשמע, כל דבר בעולם יש ממוצע בין הקצוות. למשל, יש אדם שהוא עשיר מופלג, ויש אחד שהוא עני שמסתובב על הפתחים, ותמיד יש ממוצע ביניהם. או למשל, יש אחד שהוא איש חסד ברמה הכי גדולה, ויש אדם שהוא אכזרי גדול, ותמיד יש ממוצע ביניהם. אבל בין רבי לאדם רגיל אין ממוצע, או שהוא רב'ה או שהוא רמאי, אין ממוצע". אז הוא אמר: "ואח שלי רמאי הוא ודאי לא". זה בעצם ענה על העניין הזה.
עוד אמרה יפה שלו. פעם ראה חסיד שהיה ממש עושה הרבה סיגופים בתעניות, לא אכל וצם. אז אמר לו: "בוא אני אגיד לך משל. בעיר אחת החליטו לבנות בית מרחץ חדש, והטילו מיסים על כל התושבים להשתתף בהוצאות של בניית בית המרחץ. העשירים יש להם כסף, הם נותנים. לעניים אין כסף, אז הם מביאים כלים מהבית כמשכון, שבבוא היום יבואו לפדות את הכלים וישלמו. היה שם אדם פיקח, שבא לראש הקהל ואמר לו: תשמע, אם אתה רוצה לבנות בית מרחץ, תיקח מהעשירים יותר כסף, ואת העניים תשחרר, כי מה תקבל מהם? חפצים חסרי ערך? לא יהיה לך מזה שום דבר".
מה הנמשל? הגוף הוא העיר, ובגוף הזה יש תושבים, שהם האיברים. יש תושבים עשירים - עיניים, אוזניים ופה. ויש תושבים עניים - הקיבה והבטן. אתה רוצה לקחת מיסים? אל תטפל בעניים, אל תתחיל לצום, אלא תטפל בעשירים. תשמור על העיניים שלך ועל הפה שלך ועל האוזניים שלך, משם תיקח את המיסים. אל תטפל באלה שלא יהיה לך מהם שום דבר רציני. יש עוד הרבה סיפורים, אבל אלו רק קטעים קלים.
הבן השני שמופיע כאן, ב', כבוד קדושת אדמו"ר הרב שלום דב בער. זה בעצם הרבי הרש"ב. נדבר עליו בעזרת השם באריכות, כשנגיע בהמשך לתולדות של הרבי הרש"ב.
ג', הרב אברהם סנדר, נסתלק בן ח' שנה. הבן השלישי שמופיע כאן, יש מקומות שמופיע שהוא היה בעצם הראשון, הכי גדול. אנו רואים פה דבר פלא: קודם כול, בן שמונה הסתלק, וקוראים לו הרב. הרבי הרש"ב, שהיה אחיו, סיפר עליו שרב אברהם סנדר היה מופלא בחושים שלו. היה בעל מוחין ובעל מידות, ונפטר בגיל שמונה, בחיי הרבי הצמח צדק.
הרבי הצמח צדק אמר לרבי מהר"ש, בנו, על הנכד שנפטר, רב אברהם סנדר: "הוא היה הנשמה של האדמו"ר הזקן". מסופר עליו דברים מופלאים. בגיל ארבע, הסבא, הרב הצמח צדק, למד איתו משניות, והילד בעצמו היה מדייק את כל הדיוקים שנאמרו בגמרא, כבר מעצמו היה אומר אותם בגיל ארבע. הוא היה ילד מאוד מאוד צנום, לא הבין בכלל מה זה לשחק, לא שיחק אף פעם, והיה כל הזמן עסוק בתורה ובתפילה.
הרבי פעם סיפר, בהתוועדות של כ' מנחם אב תרש"ב, ומופיעה בשיחה של הרבי, שידוע שאדמו"ר הזקן הסתלק קודם זמנו, כי כשאדמו"ר הזקן הסתלק, זה היה כשברחו מנפוליאון, ובאמצע הדרך הייתה איזו טעות בכיוון ההליכה, וזה גרם לסילוקו של אדמו"ר הזקן טרם זמנו. הבן הזה של הרבי מהר"ש, אברהם סנדר, היה הנשמה של אדמו"ר הזקן, שבא לחיות בעולם את מספר השנים שאדמו"ר הזקן הסתלק קודם זמנו.
מסופר שבזמן ההסתלקות שלו, ילד בן שמונה, הסבא, הרבי הצמח צדק, היה נוכח שם, ואבא שלו, הרבי מהר"ש, היה נוכח שם, וגם האחים, והוא אמר דברים מופלאים. הוא היה בישוב הדעת מופלא, ואמר: "הסבא אדמו"ר הזקן קורא לי שאני אבוא אליו". אמר: "תלביש אותי בגדי שבת. התפלל מנחה בשמחה". סיים לומר "הא-ל המשובח", התחיל לומר "שמע ישראל", וכשסיים לומר את המילים האחרונות "השם אחד", יצאה נשמתו. זה היה בן מופלא, שכאן מוזכר, הרב אברהם סנדר, הסתלק בן ח' שנה.
הבן הרביעי שמוזכר כאן, ד', הרב מנחם מנדל. הוא נולד ז' אדר תרכ"ז. אנו רואים מהתאריך שנולד בתוך השנה הראשונה של הרבי הצמח צדק. הרבי הצמח צדק הסתלק בי"ג ניסן תרכ"ו, כמו שסיפרנו כבר, והוא נולד לפני סיום השנה, אז קראו לו בשם הרבי הצמח צדק.
הוא היה גם מאוד מאוד מוכשר. בתולדות מופיע משהו שכתב לאבא שלו, הרבי מהר"ש, כשהיה בגיל בר מצווה. כתב משהו בארמית, אקרוסטיכון שלם לפי כל האלף בית, ממש מכתב רגשי מאוד, הכול בארמית בצורה מאוד מאוד מעניינת.
הוא נפטר בגיל שבעים וחמש, בשנת תש"ב. יש משהו מעניין שקשור לקבורה שלו. בגלל המצב הכלכלי שלו, הוא עזב את רוסיה ועבר לגור בפריז, צרפת. בהמשך עבר לגור באי קורסיקה, ששייך גם הוא לצרפת, ושם נפטר ושם גם נקבר.
יש חוק בצרפת שאחרי עשרים שנה חורשים את הקבר, אז היה צפוי שזה מה שיקרה גם לקבר שלו. שלוש עשרה שנה אחרי שנפטר, בשנת תשט"ו, הרבי ביקש מהחסיד רבי בנימין גורודצקי שיעלה את הגוף שלו מצרפת לארץ. זו הייתה פעולה חשאית, כי היו בני משפחה שחששו שיתנגדו לזה. אז בחשאיות פתחו את הקבר, הוציאו אותו, ושמו חזרה את המצבה כאילו הוא נשאר שם. הוציאו אותו באישון לילה, העבירו אותו באנייה לארץ, והגיע לנמל חיפה בחורף של תשט"ז, ובאישון לילה קברו אותו בבית העלמין העתיק בצפת.
ואפילו אז לא בנו מצבה, אלא עשו מצבה מבטון בלי שום כיתוב. לא היה כתוב שום דבר, רק יחידי סגולה ידעו מה נמצא במקום הזה. כך זה נמשך במשך שנים. בתשל"ט באו כמה מזקני אנ"ש לרב ביסטריצקי עליו השלום, שהיה רב בצפת, וסיפרו לו שהם יודעים בדיוק איפה זה. הוא כתב לרבי, ועל פי הוראה של הרבי שמו מצבה חדשה, וכתבו את כל הפרטים. הרבי שילם, רצה להיות בעל התשלום של כל ההוצאות סביב זה.
המעניין הוא, שכשהביאו את גופתו בתשט"ז מצרפת, הרבי מאוד רצה, וביקש מהרב אפרים וולף, שהתעסק עם זה, שיביאו צלם שיצלם את הגוף של מנחם מנדל. הוא אמר "אני רוצה לראות תמונה של הגוף של הרבי מנחם מנדל". הרב אפרים וולף לא הצליח להשיג צלם באמצע הלילה, כי אז זה לא היה כמו היום שלכל אחד יש מצלמה בכיס. אבל הרב אפרים וולף סיפר שהשתדל לראות את הגופה, וזה היה חמש עשרה שנה אחרי הפטירה שלו, והוא היה שלם בגופו לגמרי, כמו שנפטר עכשיו. זה מה שהרב אפרים וולף אמר, והיה יהודי גדול, הבן של הרבי יוסף