אנו בשיעור העשרים וארבע בשלשלת היחס, בתולדותיו של הרבי מהר"ש בחלק השני. הגענו לקראת שנת תרכ"ו, ומסופר: תרכ"ו מקבל הנשיאות. כתוב שתי מילים. מה קצת הפירוט של הזמן הזה? ההסתלקות של הרבי הצמח צדק הייתה בי"ג ניסן תרכ"ו, ומיד אחר כך מי שקיבל את הנשיאות ומילא את מקומו של הרבי הצמח צדק בליובאוויטש היה הרבי מהר"ש.
היו הרבה ביטויים ורמזים, ויותר מכך, של הרבי הצמח צדק לפני ההסתלקות שלו, שהבן הצעיר ביותר, הרבי מהר"ש, ימלא את מקומו. נביא כמה דוגמאות ממה שמופיע בשיחות ובזיכרונות של הרבי הקודם. למשל, מופיע שהרבי הצמח צדק היה אומר מאמרים מיוחדים רק לרבי מהר"ש, היה קורא לו ואומר לו דברים אישיים.
עוד דבר מעניין כתוב, שלרבי הצמח צדק היו תארים ייחודיים על כל בן: לבן אחד אמר זה בעל הבית שלי, לבן אחר אמר זה הלמדן שלי, בן אחר זה החסיד שלי. לכל בן היה לו איזה כינוי. על הרבי מהר"ש הצעיר אמר כולהו יתנהו בי, יש לו את כל המעלות, הכל ביחד.
בשנת תרכ"ו, השנה שבה הרבי הצמח צדק הסתלק, בתחילת השנה הרבי ציווה עליו שיתחיל להגיד חסידות ברבים, עוד בחיי הרבי הצמח צדק. והרבי הצמח צדק שלח פתק לחסידים שכתב בו: "אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי".
למשל, יש ציטוט באחד המכתבים שהרבי הצמח צדק כותב לרבי מהר"ש. יש מכתב של כמה שורות, ואקרא משפט אחד: "חזק ואמץ לכתוב ולהגיד, ואני סומך אותך בסמיכה רבה", דהיינו הוא מסמיך אותו. "ולא תירא משום אדם. והשם יתברך יצליח לך בגשמיות ורוחניות ללמוד וללמד, לשמור ולעשות".
ביטויים רבים שממש רואים שהרבי הצמח צדק רצה בו, והביטוי הנוסף ממש מעניין וחזק, כתוב שהרבי הצמח צדק אמר: "פך השמן הרוחני שהבעל שם טוב מסר למגיד למשוך את אדמו"ר הזקן לדורותיו, בכוח הזה הם משכו את חוטני", חוטני, הכוונה לאדמו"ר האמצעי, "ובכוח זה משח אותך". כל הביטויים ממש מראים שהממשיך יהיה הרבי מהר"ש, וזה מה שכאן כתוב בשתי מילים בלבד, מקבל הנשיאות. זה היה בתרכ"ו.
נמשיך הלאה. תרכ"ח, נוסע לצרפת, להתראות עם עסקני הכלל. הרבי מהר"ש, כמו שסיפרנו גם לפני כן, התעסק הרבה במסירות נפש בהצלת כלל ישראל בהרבה עניינים. כאן מצוין שבקיץ תרכ"ח נסע לצרפת, ולא רק לצרפת, למקומות שונים. למשל, יש אחד המכתבים של הרבי מהר"ש מחודש מנחם אב של אותה שנה תרכ"ח. הוא חותם שהוא נמצא במקום שעל גבול גרמניה, מריין באד. זאת אומרת, בקיץ הוא היה במקומות האלה, והכול היה בשביל להיפגש עם עסקני הכלל כדי לפעול עבור עם ישראל.
כשחזר לליובאוויטש, מסופר שבדרך התעכב כמה ימים באודסה. אחר כך, בתשרי של תרכ"ט, היה בקישינב, ורק אחר כך חזר לליובאוויטש.
נמשיך הלאה. תרכ"ט מסדר ועד קבוע בפטרבורג, המתעניין בענייני הכלל. ידוע שבתקופת הנשיאות של הרבי מהר"ש הייתה אנטישמיות מאוד מאוד גדולה ברוסיה נגד יהודים. הרבה שרים בממשלה היו שונאי ישראל ותכננו כל מיני תחבולות לעשות פרעות ביהודים. הרבי מהר"ש הרגיש את האחריות הגדולה שהייתה עליו, ומסר את הנפש לעמוד בראש, בשורה הראשונה של המערכת, להציל יהודים בכל דרך שאפשר. הוא היה הרוח החיה בכל העניינים הקשורים לטובת עם ישראל. באותה שנה, בתרכ"ט, הוא סידר בפטרבורג ועד של עסקנים יהודים שהתעניינו בכל מה שקורה בכלל עם ישראל, כדי לעשות את כל מה שאפשר להגן על הזכויות של היהודים.
במשך עשר שנים, מתר"ל עד תרמ"א, הוא בעצמו נסע הרבה פעמים ברוסיה בכל מיני מקומות ולחוץ למדינה, הכול בענייני עסקנות ציבורית, והשתדל במסירות נפש כדי לעצור את הפרעות שניסו לעשות ביהודים ברוסיה. על זה הוא מפרט בסיום העשר שנים.
תרמ"א השתדל ופעל השקטת הפרעות. בתרמ"א היו בקייב ובניז'ין ממש פוגרומים נגד יהודים. הרבי מהר"ש נסע אז במיוחד ישר לעיר הבירה, לפטרבורג, להיפגש בנושא הזה עם שר הפנים. מצד אחד מצא חן בעיניהם והצליח להשיג הבטחות שונות שימנעו את זה. כשפרץ הפוגרום, נסע לשר הפנים, ודיבר איתו דיבור מאוד מאוד קשה: איך זה יכול להיות שהוא לא עומד בהבטחה שלו? ואמר לו בסוג של איומים, שהיהודים בחוץ לארץ לא ישתקו על זה. דהיינו, רצה לאיים על ממשלת רוסיה שבעולם יעשו רעש נגדם. השר אמר: "מה אתה מאיים עליי עם אנשי חוץ לארץ?" והרבי אמר לו: "אתה לא מכיר את הפסיכולוגיה היהודית, אתה לא מכיר את אהבת האחים שיש להם מקצה העולם עד קצהו", דהיינו איים עליו שהעולם כולו ירעש על זה.
זה היה איומים כאלה, שכשסיים לדבר איתו, אסרו את הרבי מהר"ש באותו בית מלון שהיה בו, החזיקו אותו כאסיר בתוך בית המלון. יומיים היה אסיר. ביום השלישי שחררו אותו, והוא שוב נפגש עם שר הפנים, המשיך לדבר איתו, והבטיחו לו שתהיה תשובה תוך שבועיים.
המעניין הוא שבאותה שנה, תרמ"א, בקיץ בי"ב תמוז, נולד הרבי הריי"צ. י"ב תמוז תרמ"א הוא יום הולדת של הרבי הריי"צ. בברית של הרבי הריי"צ, כמובן הרבי מהר"ש הסבא היה בברית, הוא חזר לליובאוויטש. ובשעת הברית סיפר ודיבר על ההתעסקות שהייתה לו באותה תקופה.
הוא סיפר, שכשהתחיל להיכנס לעבודת ההשתדלות על פי ציווי האבא, הרבי הצמח צדק, כמו שכבר קראנו בקטעים קודמים, אמר לאבא "תן לי ברכה שאני אצליח". אמר לו האבא שברכה היא כמו גשם, דהיינו אם אתה חורש וזורע, הברכה תועיל, יהיה לו איפה לשרות. ואז הרבי מהר"ש אמר "אני עשיתי מה שצריך, חרשתי וזרעתי, עכשיו אני צריך את הגשם". ובפועל, באמת ההשתדלות הצליחה, וכמו שהוא אומר כאן, הוא פעל השקטת הפרעות. זה תרמ"א.
הדבר הבא, ובזה מסיימים את תולדותיו של הרבי מהר"ש בקטע הזה, הוא על ההסתלקות שלו. נקרא את השורה שכתוב, ונספר קצת. "באור ליום השלישי, דהיינו ביום שני בערב, שלושה עשר לחודש תשרי, י"ג בתשרי תרמ"ג מסתלק". זו ההסתלקות של הרבי מהר"ש. "ומנוחתו כבוד בליובאוויטש".
מסופר שכשנולד הרבי מהר"ש, בזמן הברית, האבא, הרבי הצמח צדק, דיבר, הזכרנו כבר לפני כן דברים שהזכיר בשעת הברית כשהתייחסו לשם. אבל אז אמר משפט כזה: "הפסוק אומר ימי שנותינו בהם שבעים שנה". אמר האבא: "יש כמה מדרגות בימים. יש שבעים, יש שמונים. 'בהם' עם האותיות". אמר מילים סתומות, ולא הבינו מה אמר.
עברו מאז כמעט חמישים שנה. כשהגיע חודש סיוון של תרמ"ב, שזה בערך שלושה וחצי חודשים לפני ההסתלקות של הרבי מהר"ש, אמר הרבי מהר"ש: "אבא אמר 'בהם' עם האותיות, זאת אומרת חמישים, כי 'בהם', הגימטריה של 'בהם' זה ארבעים ושבע. מ"ם זה ארבעים, ה"א זה חמש, ב' זה שתיים, ארבעים ושבע. אם נצרף את שלושת האותיות זה חמישים". כלומר, אבא אמר 'בהם' באותיות שזה חמישים, ונאנח. ההסתלקות שלו הייתה לאחר חמישים שנה.
מסופר על ליל ההסתלקות שלו. אולי לפני זה נקדים. ערב ראש השנה של אותה שנה, תרמ"ג, ממש כמה ימים לפני ההסתלקות, שהיתה בי"ג תשרי, שבועיים לפני כן, הוא נכנס לדבר עם הרבנית שלו, הרבנית רבקה. הוא אמר לה כמה מילים, שממה שאמר הבינה שהשנה תהיה ההסתלקות. היא התחילה לומר לו הרי נשארים ילדים קטנים, איך אפשר? הוא לא ענה לה, אבל אמר לה: "אני אעלה שלושים ושתיים מעלות למעלה, ואת תעלי שלושים ושתיים מעלות למטה".
למה הוא התכוון? הרבי הקודם מסביר שבאותו זמן נתפסו שלושים ושתיים דרושים של המאמרים של הרבי מהר"ש. כלומר, אני עולה שלושים ושתיים מדרגות למעלה עם השלושים ושתיים מאמרים, ואת תאריכי ימים בעולם הזה עוד שלושים ושתיים שנה. ובאמת היא הסתלקה בתרע"א, כעבור שלושים ושתיים שנה. זה אמר לה ערב ראש השנה, שבועיים לפני ההסתלקות שלו.
ונגיע ליום ההסתלקות עצמה. כמו שאמרנו, זה היה ביום שני בערב או ביום השלישי, עשרים וחמש דקות לפני ההסתלקות שלו. כך מספר הרבי הקודם. הוא לקח את שעון הכיס שלו, ניתק אותו מהשרשרת, לקח חתיכת נייר ותקע בשעון בצורה כזו שבשעה אחת עשרה חמישים ואחת בלילה המחוגים ייעצרו ולא יוכלו להמשיך מעבר לזה.
ואז אמר למשמש שיכניס את הבנים שלו אחד אחרי השני. נכנס בהתחלה הבן רבי זלמן אהרן, הגדול, דיבר איתו כמה מילים ויצא. אחר כך נכנס הבן השני, הרבי מוורשה, ודיבר איתו, וכשיצא בכה מאוד מאוד. אחר כך נכנס הבן השלישי, הקטן, רבי מנחם מנדל. אחר כך קרא לבת שלו, חיה מושקה, שהייתה עדיין נערה לפני החתונה, ואמר לה: "אני הייתי צריך להוליך אותך לחופה ביחד עם אמא, אבל כשהקדוש ברוך הוא לא רוצה..." ואז שם את ידיו על ראשה ובירך אותה.
וככה, כשהוא עדיין יושב על הכיסא, בדיוק בשעה אחת עשרה חמישים ואחת, הוא הסתלק עוד ביושבו על הכיסא, למנוחתו כבוד בליובאוויטש כמו שציינו קודם.