אנו בשיעור העשרים וארבעה בשלשלת היחס, בתולדותיו של הרבי מהר"ש - חלק שני.
"תרכ"ו - מקבל הנשיאות" בשתי מילים בלבד נכתב הדבר, וראוי לפרט מעט את הזמן ההוא. הסתלקותו של הרבי הצמח צדק היתה בי"ג ניסן תרכ"ו, ומיד לאחר מכן קיבל את הנשיאות ומילא את מקומו בליובאוויטש בנו, הרבי מהר"ש.
רמזים וביטויים רבים - ולמעלה מכך - היו מפי הרבי הצמח צדק עוד קודם הסתלקותו, שדווקא הבן הצעיר, הרבי מהר"ש, ימלא את מקומו. נביא כמה דוגמאות מן המופיע בשיחות ובזיכרונות של הרבי הקודם. כך, למשל, מסופר שהרבי הצמח צדק היה אומר מאמרים מיוחדים לרבי מהר"ש בלבד, היה קורא לו ואומר לו דברים אישיים.
עוד מסופר, שלרבי הצמח צדק היו תארים ייחודיים לכל אחד מבניו:
על בן אחד אמר: "זה בעל הבית שלי".
על בן אחר אמר: "זה הלמדן שלי".
ועל בן אחר: "זה החסיד שלי".
לכל בן היה כינוי משלו, ואילו על הרבי מהר"ש הצעיר אמר "כולהו איתנהו ביה" - כל המעלות כולן מצויות בו יחד.
בתחילת שנת תרכ"ו, השנה שבה הסתלק הרבי הצמח צדק, ציווה עליו אביו שיתחיל לומר חסידות ברבים - עוד בחיי הרבי הצמח צדק; והרבי הצמח צדק שלח פתק לחסידים ובו כתב: "אליו תשמעון כאשר שמעתם אלי".
באחד המכתבים שכתב הרבי הצמח צדק לרבי מהר"ש - מכתב בן כמה שורות - נאמר: "חזק ואמץ לכתוב ולהגיד, ואני סומך אותך בסמיכה רבה" - כלומר, הוא מסמיך אותו - "ולא תירא משום אדם. והשם יתברך יצליח לך בגשמיות ורוחניות ללמוד וללמד, לשמור ולעשות".
ביטויים רבים אלו מראים בבירור שהרבי הצמח צדק רצה בו. וביטוי נוסף, מעניין וחזק במיוחד: הרבי הצמח צדק אמר, "פך השמן הרוחני שהבעל שם טוב מסר למגיד למשוך את אדמו"ר הזקן לדורותיו, בכוח הזה הם משכו את חוטני" - והכוונה לאדמו"ר האמצעי - "ובכוח זה משח אותך". כל אלה מורים שהממשיך יהיה הרבי מהר"ש, וזהו הנרמז בשתי המילים "מקבל הנשיאות", בשנת תרכ"ו.
"תרכ"ח - נוסע לצרפת, להתראות עם עסקני הכלל" כפי שסיפרנו גם קודם לכן, התעסק הרבי מהר"ש רבות במסירות נפש בהצלת כלל ישראל בעניינים רבים. כאן מצוין שבקיץ תרכ"ח נסע לצרפת - ולא לצרפת בלבד, אלא למקומות שונים. באחד ממכתביו, מחודש מנחם-אב של אותה שנה, חותם הרבי מהר"ש שהוא נמצא במרינבאד, מקום שעל גבול גרמניה. כלומר, באותו קיץ שהה במקומות אלה, והכול כדי להיפגש עם עסקני הכלל ולפעול עבור עם ישראל.
בשובו לליובאוויטש התעכב בדרך כמה ימים באודסה; אחר כך, בתשרי תרכ"ט, היה בקישינב, ורק לאחר מכן חזר לליובאוויטש.
"תרכ"ט - מסדר ועד קבוע בפטרבורג, המתענין בעניני הכלל" ידוע שבתקופת נשיאותו של הרבי מהר"ש שררה ברוסיה אנטישמיות גדולה מאוד כלפי היהודים. שרים רבים בממשלה היו שונאי ישראל ותכננו תחבולות שונות לעשות פרעות ביהודים. הרבי מהר"ש חש באחריות הגדולה המוטלת עליו, ומסר את נפשו לעמוד בראש המערכה, בשורה הראשונה, להציל יהודים בכל דרך אפשרית, והיה הרוח החיה בכל העניינים הנוגעים לטובת עם ישראל. באותה שנה, תרכ"ט, סידר בפטרבורג ועד של עסקנים יהודים שהתעניינו בכל הנעשה בכלל ישראל, כדי לעשות ככל האפשר להגן על זכויות היהודים.
במשך עשר שנים, מתר"ל עד תרמ"א, נסע בעצמו פעמים רבות ברחבי רוסיה ולחוץ למדינה, הכול בענייני עסקנות ציבורית, והשתדל במסירות נפש לעצור את הפרעות שניסו לעשות ביהודי רוסיה. ועל כך הוא מפרט בסיום אותן עשר שנים.
"תר"מ - השתדל ופעל השקטת הפרעות" בשנת תר"מ היו בקייב ובניז'ין פוגרומים ממש נגד יהודים. הרבי מהר"ש נסע אז במיוחד לעיר הבירה פטרבורג, להיפגש בעניין זה עם שר הפנים. מצד אחד מצא חן בעיניהם והצליח להשיג הבטחות שונות שימנעו את הדבר; וכשפרץ הפוגרום נסע אל שר הפנים ודיבר עמו בתקיפות רבה: כיצד ייתכן שאינו עומד בהבטחתו? ואמר לו בסוג של איום, שהיהודים בחוץ לארץ לא ישתקו על כך, ורצה בכך לאיים על ממשלת רוסיה שהעולם ירעש נגדה. אמר לו השר: "מה אתה מאיים עליי באנשי חוץ לארץ?", והשיב לו הרבי: "אינך מכיר את הפסיכולוגיה היהודית, אינך מכיר את אהבת האחים שיש להם מקצה העולם ועד קצהו".
בעקבות דברים אלו, כשסיים לדבר עמו, אסרו את הרבי מהר"ש באותו בית מלון ששהה בו, והחזיקוהו שם כאסיר. יומיים היה אסור, וביום השלישי שוחרר; ושוב נפגש עם שר הפנים והמשיך לדבר עמו, והובטח לו שתינתן תשובה תוך שבועיים.
מעניין שבאותה שנה, תר"מ, בקיץ, בי"ב תמוז, נולד הרבי הריי"צ. בברית - שבה השתתף כמובן הרבי מהר"ש, הסבא, לאחר ששב לליובאוויטש - סיפר ודיבר על ההתעסקות שהיתה לו באותה תקופה.
הוא סיפר, שכאשר החל להיכנס לעבודת ההשתדלות על פי ציווי אביו, הרבי הצמח צדק - כפי שכבר קראנו בקטעים קודמים - ביקש מאביו: "תן לי ברכה שאצליח". אמר לו האב, שהברכה היא כמו גשם, שאם אתה חורש וזורע - הברכה תועיל, שכן יהיה לה במה לשרות. ואז אמר הרבי מהר"ש: "אני עשיתי את שלי, חרשתי וזרעתי, ועתה אני זקוק לגשם". ואכן, בפועל הצליחה ההשתדלות, וכלשון הדברים כאן - "השתדל ופעל השקטת הפרעות". זו שנת תר"מ.
בזה מסיימים את תולדותיו של הרבי מהר"ש בקטע זה: "באור ליום השלישי, י"ג תשרי תרמ"ג נסתלק" - כלומר ביום שני בערב - "ומנוחתו כבוד בליובאוויטש".
מסופר, שבעת הברית של הרבי מהר"ש דיבר אביו, הרבי הצמח צדק - וכבר הזכרנו קודם דברים שאמר בברית בקשר לשם - ואז אמר משפט זה: "הפסוק אומר 'ימי שנותינו בהם שבעים שנה'. יש כמה מדרגות בימים: יש שבעים, ויש שמונים. 'בהם' - עם האותיות". מילים סתומות אמר, ולא הבינו את כוונתן.
עברו מאז כמעט חמישים שנה. בחודש סיוון תרמ"ב, כשלושה חודשים וחצי לפני הסתלקותו, אמר הרבי מהר"ש: "אבא אמר 'בהם' עם האותיות, זאת אומרת חמישים - שכן הגימטריה של 'בהם' היא ארבעים ושבע: מ"ם ארבעים, ה"א חמש, בי"ת שתיים; ובצירוף שלוש האותיות עצמן - חמישים". כלומר, אביו אמר "בהם" עם האותיות, שהם חמישים - ונאנח. ואכן, הסתלקותו היתה לאחר חמישים שנה.
בערב ראש השנה של אותה שנה, תרמ"ג, ימים אחדים לפני ההסתלקות שהיתה בי"ג תשרי - כשבועיים קודם לכן - נכנס לדבר עם הרבנית שלו, הרבנית רבקה. אמר לה כמה מילים, ומדבריו הבינה שבשנה זו תהיה הסתלקותו. פתחה ואמרה לו: הרי נשארים ילדים קטנים, כיצד אפשר? הוא לא השיב לה על כך, אלא אמר: "אני אעלה שלושים ושתיים מעלות למעלה, ואת תעלי שלושים ושתיים מעלות למטה".
ולמה התכוון? הרבי הקודם מסביר, שבאותו זמן נדפסו שלושים ושניים דרושים ממאמריו של הרבי מהר"ש. כלומר: אני עולה שלושים ושתיים מדרגות למעלה עם שלושים ושניים המאמרים, ואת תאריכי ימים בעולם הזה עוד שלושים ושתיים שנה. ואכן היא הסתלקה בתרע"א, כעבור שלושים ושתיים שנה. דברים אלו אמר לה בערב ראש השנה, שבועיים לפני הסתלקותו.
ולעצם יום ההסתלקות. כאמור, היה זה ביום שני בערב, אור ליום שלישי. עשרים וחמש דקות לפני ההסתלקות - כך מספר הרבי הקודם - נטל את שעון הכיס שלו, ניתקו מן השרשרת, לקח חתיכת נייר ותקעה בשעון באופן שבשעה אחת עשרה חמישים ואחת בלילה ייעצרו המחוגים ולא יוכלו להמשיך מעבר לכך.
ואז אמר למשמש שיכניס את בניו זה אחר זה:
תחילה נכנס הבן הגדול, רבי זלמן אהרן; דיבר עמו כמה מילים ויצא.
אחריו נכנס הבן השני, הרבי הרש"ב, דיבר עמו, וכשיצא בכה מאוד מאוד.
אחריו נכנס הבן השלישי, הקטן, רבי מנחם מענדל.
לאחר מכן קרא לבתו, חיה מושקא, שהיתה עדיין נערה קודם נישואיה, ואמר לה: "הייתי צריך להוליך אותך לחופה יחד עם אמא, אך כאשר הקדוש-ברוך-הוא אינו רוצה..."; ואז הניח את ידיו על ראשה ובירך אותה.
וכך, בעודו יושב על הכיסא, בדיוק בשעה אחת עשרה חמישים ואחת, הסתלק - עודנו יושב על כיסאו; ומנוחתו כבוד בליובאוויטש, כפי שצוין לעיל.