אנו בשיעור השמונה עשר בשלשלת היחס לתולדות הרבי הצמח צדק, החלק הרביעי. תר"ח, מה קרה בתר"ח? כתוב בקיצור, מדפיס את הליקוטי תורה. אבל מאחורי ארבע המילים האלה יש היסטוריה. כבר קראנו קודם שבתקצ"ז הדפיס את הספר תורה אור, שהוא החלק הראשון, ולוקח כמעט יותר מעשר שנים, עד תר"ח, כדי להדפיס את החלק השני, ליקוטי תורה.
מה קרה בינתיים? בעקבות ההלשנות של המשכילים, נסגרו ברוסיה בחודש טבת של תקצ"ז כל בתי הדפוס היהודיים, כולל הדפוס בקאפוסט, ששם הודפס התורה אור. הספיקו להדפיס את התורה אור, ואחר כך הדפוס נסגר. מה שהרוסים אישרו היה שני בתי דפוס: בית דפוס אחד בווילנה, פעיל, ודפוס שני, אישור עקרוני בז'יטומיר. הדפוס בווילנה בקושי עמד בלחץ הדרישות של כל הקהילות היהודיות, להדפיס סידורים, חומשים, משניות, ספרי יסוד. לדפוס ווילנה הייתה עבודה מעל הראש, ולא היה אפשר להכניס שום דבר נוסף.
הדפוס השני בז'יטומיר, שגם באופן עקרוני היה מאושר, אבל עד שיצא בפועל האישור והפתיחה שלו, לקח זמן, עד תר"ח. בתר"ח, כשקיבלו אישור בפועל להפעיל את הדפוס, הדפיסו את החלק השני של תורה אור, ואז הוא קיבל שם חדש, ליקוטי תורה.
עוד דבר קרה בין ההדפסה של התורה אור להדפסה של הליקוטי תורה: באותן עשר שנים נודע לחסידים שיש לרבי הצמח צדק הערות והגהות וביאורים על המאמרים של האדמו"ר הזקן, ומאוד ביקשו והתחילו להפציר בו, שכשידפיס את החלק השני של ליקוטי תורה, יכניס בפנים גם את כל הביאורים שלו ואת כל ההגהות שלו. בהתחלה הוא לא הסכים, ובסופו של דבר הסכים וזה נכנס.
מה קרה? כפי שמפורט במגדל עוז, בתמצית: הרבי הצמח צדק חלם שמתגלה אליו האדמו"ר הזקן ומבקש ממנו להדפיס. אבל הוא החליט שהוא לא מספר לאף אחד את החלום. אחר כך, את אותו חלום בדיוק חלמו שלושה מבניו של הרבי הצמח צדק. כל אחד בפני עצמו בא לאבא ואמר לו "אבא, חלמתי כך וכך", ואז הסכים הצמח צדק, ונכנסו כל ההגהות שלו לחלק השני, לליקוטי תורה. כפי שרואים הרבה מאוד סוגריים בליקוטי תורה, שהם ההגהות של הצמח צדק.
הפרט הבא שכתוב כאן, תרי"ד: מוחה נגד דרישת המיניסטריון, על פי הצעת לילינטל, לקצר את סידור התפילה לנערי בני ישראל ולהנהיג קיצור חומש לילדי בני ישראל. כבר דיברנו כמה פעמים קודם על המשכילים, שעשו המון בעיות. הם נלחמו בכל מיני דרכים לעקור כל דבר אלוקי רוחני מילדי ישראל, דחפו כל מיני אסיפות והלשנות, ורצו להכניס שינויים בחינוך. אותו לילינטל, שמזכירים פה את שמו, היה מגדולי המשכילים. הוא נולד במינכן שבגרמניה, והתחנך בסביבה של עוזבי דת ומתבוללים, ועשה הרבה צרות כשהגיע לרוסיה.
מי שרוצה לראות את כל האריכות של פרטי הסיפור, זה נמצא בקונטרס הצמח צדק ותנועת ההשכלה. שם יש מענה ארוך ומפורט של הצמח צדק על הדרישה שלהם לקצר את החומש. אמרו למה צריך להכניס את כל הסיפורים? יש סיפורים שילדים לא אמורים לשמוע ולא אמורים לדעת, וניסו כל מיני דרכים לקצר ולחתוך דברים. הצמח צדק כותב באריכות תשובה על כל טענה, עם נימוק מפורט למה זה לא שייך. למשל, על הנושא של להוריד פסוקים מסוימים שלכאורה לא שייכים, הוא מאריך שהתורה היא תורת ה', וכל דבר הוא אלוקי, ולא שייך שהשכל האנושי יתערב ויאמר מה כן ומה לא. הכול צריך להישאר כמו שהוא, הכול מאת ה'. אריכות שלמה על כל דבר ודבר. זה היה באותה שנה, תרי"ד.
הדבר הבא: תרט"ז. מה קרה אז? נשרפה חצרו, החצר של הרבי, הצדיק מלובביץ'. הייתה שריפה מאוד גדולה, וחמש תיבות מלאות בכתבי יד. פה זה כתוב מאוד בקיצור, ויש על זה בפרטיות הרבה יותר. הייתה שריפה מאוד גדולה בלובביץ' באותו זמן. היא לא רק שרפה את החצר של הצמח צדק, אלא התפשטה, והרבה בתים נשרפו.
הרבה כתבי יד של הרבי הצמח צדק הוא לא שמר אצלו. הוא פיזר אותם ונתן חלק בבית של השמש, וחלק בבית של הרב, מסיבות שונות. היו לצמח צדק שם הרבה כתבים. אצל הרב לבד היו עשרים כרכים ענקיים, שכללו שנים עשר כרכים בנגלה ושמונה בחסידות. בנגלה, למשל, היה לו אלפיים דפים, שבו השלים הצמח צדק את כל הסימנים בשולחן ערוך של האדמו"ר הזקן שנשרפו, הצמח צדק השלים את הכול. יש שם המון. הצמח צדק הפקיד את זה בידיים של הרב.
מסופר, כשהשריפה פרצה, הרבי בעצמו רץ לבית של השמש. השמש הוא איש פשוט, ולא יודע לייקר את האוצר שיש לו, ובשריפה אנשים בבהלה ומצילים מה שאפשר. אז הצמח צדק רץ לבית של השמש כדי להציל את כתבי היד. איך שהגיע לבית של השמש, הוא רואה שהשמש בעצמו יוצא עם הארגז וצועק "רבי, הצלתי את זה!" דהיינו, השמש הבין מה יש לו.
לרב הרבי לא רץ. הרבי שלח יהודי שקראו לו צבי הצהוב, כנראה היה ג'ינג'י. שלח אותו ואמר לו: "תרוץ לבית של הרב ותעזור לו להוציא את ה...". מסתבר שהרב הציל לעצמו שק של נוצות וכוורת דבש, ואת כל הארגז היקר שיש לו בכלל לא זכר. צבי הצהוב ניסה ולא הצליחו, נתקע בדלת, יש שם תיאורים. לא הצליחו להציל את זה, זה פשוט נשרף. הרבי מאוד מאוד הקפיד עליו. הרבה זמן אחר כך הוא הבין שהרבי מאוד מקפיד עליו על שאסף את הדברים הפרטיים שלו ושכח את העיקר, שהפקידו אצלו בבית.
הלאה. תרכ"א טבת, מתאלמן. הסתלקה הרבנית חיה מושקא, הרבנית של הצמח צדק, בטבת. אחרי שהיא הסתלקה, הצמח צדק אמר "עולמי חשך בעדי", וזה היה חמש שנים עד ההסתלקות של הרבי בעצמו. בחמש שנים האחרונות, למרות שהרבה פעמים היה אדם חזק, גיבור, ויש תיאורים מפליגים עד כמה מעט היה ישן ולא היה צריך כמעט לאכול וכולי, בחמש שנים האחרונות היה, להבדיל, חולה ובעל ייסורים מאוד מאוד קשים. ואחרי ההסתלקות של הרבנית הפסיק לקבל חסידים ליחידות. הוא אמר שהעצה נלקחה ממנו, כל מיני ביטויים. ברגע שהרבנית הסתלקה הייתה ירידה בכל העניין. זה היה בטבת תרכ"א. הרבנית חיה מושקא מנוחתה כבוד בלובביץ', יש אוהל הרבניות בלובביץ', ושם היא נמצאת.
הדבר האחרון בקטע הזה הוא על ההסתלקות של הרבי בעצמו. ברביעי אור ליום החמישי, היינו ברביעי בלילה, בשעה שתים עשרה שלושים ושבע בלילה, אור ליום חמישי שלושה עשר בניסן תרכ"ו, מסתלק. זו הייתה ההסתלקות של הצמח צדק, ובאותו יום הוא גם יום ההסתלקות של רבי יוסף קארו, בי"ג בניסן. יש רמז בספר מגדל עוז על פסוק ממגילת אסתר. הפסוק אומר "ויקראו סופרי המלך בחודש הראשון בשלושה עשר יום בו". כתוב שם ש"סופרי המלך" מרמז על הבית יוסף שכתב את השולחן ערוך, ועל הצמח צדק שכתב המון. שניהם, סופרי המלך, מתי הם נקראו למלך? בי"ג בניסן, יום ההסתלקות שלהם.