אנו בשיעור השבעה עשר בשלשלת היחס, בחלק השלישי מתולדות חייו של הרבי הצמח צדק. נפתח בשנת ת"ר.
"ת"ר - הלשנה מקהל ק." - קהילה שאות שמה הראשונה קו"ף - "אשר הוא" (הכוונה לצמח צדק) "מנגד להנהגת הקהילות במסירת ילדי היהודים לצבא".
כפי שסופר קודם, פעל הרבי הצמח צדק רבות להציל את היהודים מנפילה חלילה לשמד, בשעה שנגזרה גזירת המלוכה לקחת את נערי ישראל לגיוס. המשכילים היו מן הלוחמים נגד הצמח צדק: הם ביקשו להשריש בעם השכלה פתוחה ומנוגדת לתורה, ואילו הוא השריש את האמונה בבני ישראל, ועל כן חיפשו כל דרך להפריע להנהגתו.
כל הפרטים הקשורים לשורות אלו ולקטעים הבאים מסופרים בחוברת "האדמו"ר צמח צדק ותנועת ההשכלה", שבה מתוארת בפרטי פרטים כל ההתנהלות סביב עניין זה, ונביא ממנה נקודות קצרות בלבד. מסופר שהמשכילים שכרו את שירותיו של יהודי שהיה מלשין מקצועי, אדם מושחת, שבעבור בצע כסף היה מסכים לעשות כל דבר ולכתוב כל מכתב וכל עניין; כינויו היה "הרשלה חושך". בהיותו בעיר קרופקי - היא הקו"ף שכאן - שלח כתב הלשנה על הרבי הצמח צדק, שהוא מתנגד לעבודת היהודים בצבא, ומסופר שהלשנה זו נשלחה לשר המחוז, לגנרל בויטבסק וכו'. בהמשך שלחו מרגל לליובאוויטש, שיעקוב אחר הנעשה מבפנים.
ובאותה שנה: "הלשנת מרדכי אהרון ג' בשם משכילי ווילנא וואהלין" - גם עניין זה מובא באותה חוברת. המלשין הוא מרדכי אהרון גינזבורג, שהיה מרגל, וביקר בליובאוויטש אצל הרבי הצמח צדק כדי לבדוק מקרוב. מסופר שהיה שם פעמיים ביחידות אצל הצמח צדק זמן לא מועט, ושמע שני מאמרים עמוקים שלו. (הוא עצמו אמר לאחר מכן למשכילים ששלחוהו, שההשכלה העמוקה של הרבי הצדיק היא ברמה כה גבוהה, עד שכל ההשכלה שלהם נחשבת כשטות ממש לגביה). אף על פי כן המשיך לחפש דרך להלשין, וביקר בכל ערי החסידים כדי לראות מקרוב את מנהגיהם; ומובא שם תיאור ובו שמות גדולי החסידים שאצל כל אחד מהם היה וראה.
לאחר שחזר, הכינו המשכילים כתבי הלשנות על הרבי, והאשימוהו בשלושה סעיפים מרכזיים:
שהוא אוסף כספים למדינה זרה, מפני שרצונו למרוד במלוכה.
שהוא מתנגד לעבודת הצבא.
שהוא מתנגד להפצת לימוד ההשכלה.
מעניין שבסיכום ביקורו תיאר מרדכי אהרון גינזבורג את כל שראה בעיירות החסידים:
לחסידים אמונה עצומה בקדוש-ברוך-הוא ואמונה גדולה ברבי.
לא היה מושב יהודי אחד בכל המקומות שבהם היה, שלא ראה בו יהודים קמים בבוקר ואומרים תהילים, ובשבת אומרים את כל התהילים.
לא היה מקום אחד שבעלת הבית לא סיפרה בו לפחות שניים־שלושה סיפורי מופתים על הרבי.
לא אירע שאישה שביקשה להזכיר את שם הרבי לא נטלה תחילה ידיה וניגבה אותן במגבת, ורק אז הוציאה את שמו מפיה.
וכל דבר הם מקיימים במסירת נפש.
ולמרות כל התיאורים הללו, הוציא כתב הלשנה נגד הרבי.
שנת "תר"א - הלשנת שני חוטפים מבאריסאוו". שני יהודים מבוריסוב הלשינו הלשנה מוזרה, שהרבי הצמח צדק מחביא בביתו שלושים נערים שהיו אמורים להתגייס לצבא הרוסי. בעקבות ההלשנה הובאה המשטרה החשאית לבדוק את הנעשה, והבולשת הסתובבה שלושה ימים רצופים בליובאוויטש וחיפשה בכל מקום. כמובן שלא מצאו לא שלושים נערים ואף לא חצי נער - דבר לא נמצא; אך המשכילים הציקו לרבי כל העת.
שנת "תר"ב - מקבל תעודת אזרח נכבד בחתימת הקיסר" - הקיסר חתם על תעודה מיוחדת, שבה קיבל הרבי הצמח צדק מעמד של אזרח נכבד. לא מתואר כאן, וגם לא במקורות, מה בדיוק אירע בתר"ב שהביא את הקיסר להעניק לו תעודה כזו. ייתכן - וזו השערה בלבד, שאינה כתובה במפורש - שהדבר בא בעקבות מה שקראנו קודם, שהרבי הצמח צדק הקים את המושבה ביער שצעדרין, נטל בה חלק גדול ויישב אותה, ומתוך כך באה ההערכה הגדולה אליו. ראוי לציין שיש מקומות אחרים שבהם מסופר שלא היה זה בתר"ב אלא בתר"ד, וקושרים זאת לסיבת ההצלחה שהיתה בתר"ג, שעליה נקרא מיד. על כל פנים, יש דעות שונות בעניין השנה; כאן כתוב שקיבל תעודת אזרח נכבד בתר"ב.
שנת "תר"ג - 1843" מעניין שזהו המקום היחיד שבו מצוינת שנה לועזית "מתבקש להשתתף באספת הרבנים בפטרבורג". הממשלה קראה אז לאסיפה של גדולי ישראל, שדנה בענייני דת, ודרשה שכל קבוצה מקבוצות היהודים תשלח נציג מן האנשים החשובים שבה שישתתף בוועידה. מסופר שהמתנגדים בחרו את רבי איצל מוולוז'ין, החסידים בחרו את הרבי הצמח צדק, חסידי פולין בחרו יהודי בשם רבי ישראל הלפרין, והמשכילים בחרו את בצלאל שטרן. ראש המדברים בוועידה היה הרבי הצמח צדק, וכל דבר ודבר שחקרו ושאלו ובדקו אנשי הממשל - ענה עליו בדברים משכנעים ומקובלים. על רוב הנושאים שנידונו שם אין בידינו מידע, אך נושא אחד מתועד באריכות בספר "בית רבי".
וכאמור, יש מקום שבו כתוב שבעקבות ההתרשמות ממנו אז, כתב לו הקיסר את התעודה המיוחדת של אזרח נכבד.
וממשיך עוד קטע מאותה ועידה בתר"ג: "ובעד מחאתו נגד משכילי ריגא ווילנא, ודרישתו להתיר הדפסת ספרי קודש, ומחאתו נגד איסור הדפסת ספרי קבלה וחסידות". באותה עת לחם הרבי הצמח צדק גם נגד המשכילים, ומחה נגד החלטת הממשלה שאסרה להדפיס ספרים - ודבר זה לא עבר לו בקלות: "הנה במשך ההתוועדות", בזמן שהותו שם, "נאסר הרבה פעמים" אבל "דרישותיו נתמלאו". בפתגם של כ"ג חשוון ב"היום-יום" מובא שעשרים ושתיים פעמים אסרו את הרבי הצמח צדק תוך כדי הוועידה ולקחוהו למאסר בית, שכן מצידם הגזים מעט בדבריו.
ובפתגם אחר מובא שהרבי הצמח צדק אמר על עצמו, כששאל את עצמו כיצד הצליח כל כך אז: "בזכות שלושים ושתיים אלף שעות" שטרח במאמרי אדמו"ר הזקן - שלושים שנה טרח לכתוב ולאסוף אותם, ולאחר מכן הדפיסם. בזכות אותן שלושים ושתיים אלף שעות הצליח בוועידה המפורסמת של תר"ג.
שנת "תר"ה - מקבל תעודת אזרח נכבד לדורותיו". בתר"ה קיבל תעודה שונה ומשודרגת ביחס לקודמתה: בתעודה הקודמת נכתב "אזרח נכבד", וכאן - "אזרח נכבד לדורותיו". ומה ההבדל ביניהן?
כתוב שכאשר באו אנשי הממשלה בהזדמנויות מאוחרות יותר לערוך חיפושים בליובאוויטש, לאחר שקיבל הרבי תעודת "אזרח נכבד", חיפשו אצל בני הבית - אצל כולם - אך ברבי עצמו לא נגעו, שכן מי שבידו תעודת "אזרח נכבד", דרוש צו מיוחד מן השר כדי להתיר חיפוש אצלו; ואילו אצל בני הבית חיפשו. אך לאחר שקיבל תעודה שנכתב בה "אזרח נכבד לדורותיו", שמשמעה שהכבוד והמעמד אינם שלו בלבד אלא גם לדורותיו, לא היו עוד לעולם הצקות וחיפושים ודברים כאלה, אף לא אצל בני ביתו של הרבי - מפני שהיתה בידם תעודה מיוחדת של "אזרח נכבד לדורותיו".