אנחנו בשיעור האחד עשר בשלשלת היחס, ובו אנו מתחילים את החלק הראשון בתולדות אדמו"ר האמצעי, השני בסדר נשיאי חב"ד. וזו הכותרת: "הוד כבוד קדושת אדמו"ר מרנא ורבנא דובער". אדמו"ר האמצעי נקרא על שמו של המגיד ממעזריטש, רבו של אדמו"ר הזקן.
ידוע שאדמו"ר הזקן נישא בשנת תק"כ, כפי שכבר למדנו בסיפור תולדותיו, ושנים רבות עברו עד שנולד לו בן: ארבע עשרה שנה לא היו לו ילדים, ובנו הראשון, אדמו"ר האמצעי, נולד רק לאחר ארבע עשרה שנה. מסופר שקודם לכן ביקש מהמגיד ברכות לילדים, והמגיד אף נתן לו סגולה, באמרו שהכנסת אורחים היא סגולה לילדים.
מסופר בספר התולדות, שיומיים לפני הסתלקות המגיד, בט' כסלו, קרא המגיד לאדמו"ר הזקן ודיבר עמו על הסדר: כיצד עושים בדיוק את הלילה שלפני ברית המילה, כיצד עושים את השבת הנקראת "שלום זכר" שלפני הברית, והסביר לו את כל סדר העניינים. יש שם פירוט רב, ובין הדברים אמר לו: כתוב "חזון עובדיה", מן ההפטרה של אותם ימים. מהו "חזון עובדיה"? "עובדיה" הוא חיבור של שתי מילים - עובד י"ה, עובד ה'; ומי שעובד את ה', יש לו "חזון", ראייה, והוא רואה מה מתרחש. והוסיף: ייוולד לך בן, ותקרא לו בשמי.
ואכן, אדמו"ר האמצעי נולד בדיוק שנה לאחר מכן. המגיד אמר זאת יומיים לפני ט' כסלו תקל"ג, ובט' כסלו תקל"ד, כעבור שנה, נולד אדמו"ר האמצעי, ולפיכך נקרא בשם דובער, כשמו של המגיד ממעזריטש. וזו לשון הרבי: "נולד ט' כסלו תקל"ד".
הפרט הבא המצוין כאן הוא "בשנת תקמ"ח" אדמו"ר האמצעי היה אז בגיל ארבע עשרה, ובה נערכה "חתונתו". כפי שמספר הרבי בשיחותיו, הציעו לאדמו"ר האמצעי כמה שידוכים, והוא בחר בשידוך שיוכל לבוא לידי פועל במהירות האפשרית, משום שהשתוקק לשמוע את המאמרים שיאמר אביו, אדמו"ר הזקן, בחתונה ובשבע ברכות. זה מה שקבע אצלו עם מי להתחתן - כמה שיותר מהר - והוא נישא בגיל ארבע עשרה.
הפרט הבא: שנת "תק"ן-תקנ"א - נמסר על ידו הדרכת צעירי החסידים". כאן הדברים כתובים בקיצור רב, וברשימתו של הרבי הריי"צ הם מפורטים יותר. בתקנ"א, כשהיה אדמו"ר האמצעי בן שש עשרה בלבד, העמיס עליו אדמו"ר הזקן את ההדרכה של כל האברכים שהיו בליאזנא. עוד אמר לו, שיש אברכים רבים הסמוכים על שולחן אביהם או על שולחן חותנם, ואינם נמצאים במקום, ועליו לעמוד עמם בקשר של מכתבים ולנהל את כל הנוגע לעניין זה. ואדמו"ר האמצעי עסק בכך בהתעניינות גדולה מאוד.
אדמו"ר האמצעי סיפר פעם, שכאשר העמיס עליו אדמו"ר הזקן עבודה זו, אמר לו: כיצד צריך להסתכל על אברך? כיצד צריך להסתכל על יהודי? - על יהודי צריך להביט כפי שהוא עומד במחשבה הקדומה עד אדם קדמון. כלומר, לראות את היהודי כפי שהוא במצבו המושלם ביותר, בן של הקדוש-ברוך-הוא; כך צריך להסתכל עליו, ובאופן כזה להתעסק עמו.
הפרט הבא הוא כבר לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן וקבלת הנשיאות על ידי אדמו"ר האמצעי: "בשנת תקע"ג" בהיותו בן שלושים ותשע, "בחודש טבת, קבל את הנשיאות". הסתלקותו של אדמו"ר הזקן היתה בכ"ד טבת תקע"ג, ולאחריה - "ובא השמש וזרח השמש" - קיבל אדמו"ר האמצעי את הנשיאות מיד לאחר מכן.
והיכן היה אדמו"ר האמצעי באותה שעה? הוא לא היה נוכח בעת הסתלקות אביו, שכן אדמו"ר הזקן שלחו קודם לכן לקרמנצ'וג בשליחות מסוימת. וכשהסתלק אדמו"ר הזקן, לא היה אדמו"ר האמצעי נוכח בשעת ההסתלקות; הודיעו לו לאחר מכן, ולאחר זמן קיבל על עצמו את הנשיאות.
וכך מציינת השורה הבאה: "ח"י אלול, קבע דירתו בעיר ליובאוויטש, פלך מאהליב". כאמור, אדמו"ר האמצעי היה בקרמנצ'וג בעת הסתלקות אדמו"ר הזקן. מקום קבורתו של אדמו"ר הזקן הוא בהאדיטש, ולאחר הקבורה נשאר הרבי הצמח צדק - נכדו של אדמו"ר הזקן וחתנו של אדמו"ר האמצעי - להתגורר בהאדיטש תקופה מסוימת, ואילו שאר בני המשפחה עברו לעיר סמוכה בשם ראמן.
לאחר שקיבל אדמו"ר האמצעי את הנשיאות, היתה התעוררות גדולה מאוד בקרב חסידי חב"ד בכל מדינות רוסיה: כל קבוצה וכל אזור רצו שאדמו"ר האמצעי יבוא להתגורר אצלם, ומשלחות רבות ממקומות שונים באו לבקש ממנו שישתקע באזורם.
בפועל נשאר אדמו"ר האמצעי בקרמנצ'וג, באותו מקום שבו שהה בעת ההסתלקות. ההסתלקות היתה בחודש טבת, והוא נשאר בקרמנצ'וג עד תחילת סיוון; לאחר חג השבועות עזב את קרמנצ'וג, ואז נתקבלה אצלו ההחלטה לעבור להתגורר ברוסיה הלבנה, היא בלארוס.
המסע לשם נמשך אף הוא כמה חודשים. בכל מקום עצר ואמר חסידות לאנשים, ועוד חסידים התקרבו, ולבסוף קבע את מקום מגוריו הקבוע בליובאוויטש. ומאז החלה שלשלת חב"ד בלובביץ', מאדמו"ר האמצעי ולאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן. ההתיישבות בליובאוויטש היתה ביום שני, ח"י אלול תקע"ג.
הפרט הבא, ובו נעצור: "בשנת תקע"ד" היא השנה הראשונה לאחר קבלת הנשיאות בתקע"ג, "מקים ועד מיוחד לבנין ערי ישראל בחבל רוסיה הלבנה אשר נהרסו בעת המלחמה". באותן שנים התחוללה המלחמה המפורסמת בין רוסיה לצרפת, ואחת הסיבות לכך שאדמו"ר הזקן עזב את מקומו והיטלטל בדרכים היתה בעקבות אותה מלחמה.
בזמן המלחמה פלש צבאו של נפוליאון עם מאות אלפי חיילים לרוסיה, במטרה להגיע למוסקבה, וכל אותו אזור סבל קשות מהרס, ביזה, רעב וקרבות בין הצרפתים לרוסים; בעקבות זאת נפגעו ונהרסו קהילות יהודיות רבות באופן משמעותי. אחד הדברים שפעל אדמו"ר האמצעי בתחילת נשיאותו היה לוודא שבונים מחדש את אותן קהילות ישראל שנהרסו בעת המלחמה, וכאן מצוין הדבר כעניין מיוחד - שהוקם ועד מיוחד אשר עסק בהשבת ערי ישראל למעמדן הנכון.