אנחנו בשיעור התשיעי, בשלשלת היחס. בתולדות חייו של אדמו"ר הזקן, בחלק השמיני. עצרנו באמצע התיאור בניו של אדמו"ר הזקן. למדנו על הבן הראשון, האדמו"ר האמצעי, הבן השני, רבי חיים אברהם, ואנחנו עכשיו בבן השלישי.
הבן השלישי, כבוד קדושת הרב החסיד, רבי משה. הוא נולד בליאוזנה בתמוז תקל"ט. קראו משה על שם הסבא רבא של אדמו"ר הזקן. סבא רבא של אדמו"ר הזקן, היה רבי משה מפוזן. על שמו אדמו"ר הזקן קרא לבן הצעיר שלו. אדמו"ר הזקן מאוד מאוד חיבב אותו, את הבן הזה, והיה אומר שבחסדי השם, הבן שלי משה, הוא בעל כישרונות מצוינים, פי עשרה ממי שהוא נקרא על שמו. רבנו רבי משה פוזני היה יהודי מאוד נעלה, אז הוא אמר שהבן שלו הוא פי עשרה.
מסופר שכשאדמו"ר הזקן נלקח למאסר השני שלו, באיסרו חג של תקס"א, הממשלה נתנה רשות לאדמו"ר הזקן לקחת איתו רק שני מלווים. אחד מהשניים היה הבן הזה. הוא היה אז בגיל עשרים ושתיים, הבן שלו, והוא לקח אותו כמלווה. אחרי זה שאדמו"ר הזקן התיישב בליאדי, אחרי שהוא חזר מהמאסר השני, כמו שכבר סיפרנו בקטע קודם, אז הוא מינה את הבן שלו, רבי משה, לנהל את כל ענייני הכלל בליאדי.
הסיום של חייו של רבי משה היה סיום מעניין כזה. זה התחיל שבאחת ההזדמנויות הציגו לפני המלך, המלך אלכסנדר הראשון, הציגו לפני המלך את שני הבנים של אדמו"ר הזקן, את הבן הגדול, אדמו"ר האמצעי, ואותו, את רבי משה. הציגו אותו לפני המלך. ורבי משה תהה, סבר שהציגו אותם בזלזול, כי קודם הציגו שם את הגויים, ואחרי זה הציגו אותם. אז הוא אמר איזו מילה חריפה לכומר הראשי שעמד שם, והוא ענה לו, היה שם דיון, דברים קצת חריף, ומזה התפתח ויכוח דתי.
זה היה בחודש חשוון תקע"ו, שלוש שנים אחרי ההסתלקות של אדמו"ר הזקן, התפתח ויכוח דתי מאוד גדול עם הכמרים הראשיים. וזה נמשך חודש שלם. היו ועידות של חודש של ויכוחי דת בין כל הכמרים לבין רבי משה, הבן הצעיר של אדמו"ר הזקן. בסופו של דבר רבי משה ניצח אותם. כיוון שהוא ניצח אותם, אז הם כעסו, אז הם החליטו לקחת אותו למאסר, לאסור אותו, בגלל שהוא ניצח אותם, ולקחו אותו עם שמירה מעולה כדי להוביל אותו לאיזה מקום.
ושם, באמצע הדרך שהם היו, עוד לא הובילו אותו, היה בערב, נפלה עליהם תרדמה על כולם. והוא, רבי משה, ברח מהם, והוא קיבל כוחות אלוקיים מיוחדים. עשרים וארבע שעות הוא רץ ורץ, ורץ ללא הפסקה. היה שלג, זה היה בכסלו, של אותה שנה תקע"ו, היה שלג רב, והוא רץ והוא רץ. אותו לילה שהוא הצליח להשתחרר מהם, זה היה י"ט בכסלו, אז הצליח להשתחרר, ולאחר מכן, המסורה, יש בתיאורים בדיוק לאן הוא הגיע וכולי.
בני הבית שלו עזבו את רוסיה, נסעו לארץ, והוא פחד לגלות את עצמו. אז הוא חי בהחבא עד סוף ימיו, עד סיוון תרל"ח. הוא הסתלק בגיל תשעים ותשע, ועד סוף ימיו הוא חי בהחבא. יש סיפורים רבים בספר בית רבי על כל תקופת הגלות שלו, איך הוא היה חי. היה מקבץ נדבות, אבל באופן כזה שלא הסכים לקבל יותר מפרוטה אחת. הוא לקח רק כמה שהוא צריך בדיוק. הלך תמיד לבוש בלבושים נקיים ומסודרים, וחי כאחד מהצדיקים הנסתרים. זאת אומרת, ממש לא גילה את עצמו. אנשים לא ידעו אפילו איך קוראים לו, ואם כבר ידעו איך קוראים לו, הוא אף פעם לא עלה לתורה כדי שלא יגלו איך קוראים לאבא שלו. הוא ממש לא רצה שידעו מי הוא.
וגם לפני פטירתו, כשהוא כבר היה במצב שהחברה קדישא דיברו איתו ואמרו, הבינו שזה כבר עוד מעט הפטירה שלו, שאלו אותו "מאיפה אתה?" שיוכל להעביר מידע למשפחה שלך. אז הוא אמר: "לא צריך, הם ידעו לבד כבר". הוא לא רצה אפילו לגלות. כמו שאמרנו, נפטר בגיל תשעים ותשע, והוא קבור בעיר רדמיסל, שם ברוסיה. אילו הם הבנים של אדמו"ר הזקן.
עכשיו הבנות של אדמו"ר הזקן. בנותיו. הראשונה, הרבנית פריידה, היא נולדה בשנת תקכ"ד. היא הייתה מאוד מאוד חכמה, ואדמו"ר הזקן היה אומר מאמרי חסידות במיוחד אליה. פשוט היה נותן לה, רק היא, לא היה רשות אפילו לאחים להיות נוכחים, כשהוא היה אומר לה מאמרי חסידות. יש סיפורים מעניינים שהאח שלה, האדמו"ר האמצעי, היה כל כך משתוקק לשמוע מאבא מאמרי חסידות, היה שולח אותה לשאול את אדמו"ר הזקן עניינים. הוא היה מתחבא בחדר, כי הרי אסור היה לו להיות שם באופן רשמי. אז הוא היה מתחבא בחדר, והוא היה שומע בהחבא את המאמרים שאבא אומר לאחותו, ולפעמים כשהיה נראה שהאדמו"ר הזקן לא אמר את הכול והיה חסר משהו, הוא היה שולח לה רמזים שחסר משהו.
כמו למשל, שפעם אדמו"ר הזקן לימד אותה מאמרים על כל הבגדים של הכהן הגדול, ועבר בגד בגד והסביר את זה על פי הקבלה והסוד. ועל האבנט הוא לא דיבר, והוא שכב מתחת למיטה. אז הוא זרק את האבנט שלו, את הגרטל שלו ככה באוויר, כדי שהאחות שלו תבין שעל האבנט לא דובר. אז אדמו"ר הזקן הבין שהוא פה שולח את העניין, אז הוא שלח אותו החוצה. הוא לא נתן לו.
הרבנית פריידה הייתה מאוד מאוד מיוחדת. היא הסתלקה תקופה, ממש חמישה חודשים אחרי האבא שלה, אחרי אדמו"ר הזקן, בי"ז סיוון תקע"ג.
הבת השניה הרבנית דבורה לאה. יש את הסיפורים המפורסמים, שהיא מסרה את חייה עבור אבא שלה. היא לקחה על עצמה להסתלק מן העולם. מיד אחרי שנולד לה בן אחד, היה ילד קטן, אבל היא שמעה שיש גזירה לאבא. אז היא השביעה בית דין, והשביעה אותם מראש, שהם יעשו כל מה שהיא מבקשת מהם, בלי שהם יודעים מראש על מה הם מתחייבים, והם התחייבו. ואז היא אמרה להם שהיא רוצה שהם יפסקו, שהיא צריכה להסתלק מן העולם, כדי שאבא שלה יחיה. אז הם כבר נבהלו, אבל הם התחייבו.
בכל אופן, זה מה שהיה, ואכן היא הסתלקה, ממש שלושה ימים אחרי הסיפור הזה, ב-ג' תשרי תקנ"ג. ובעצם היא בזה הצילה את אדמו"ר הזקן. היא נפטרה בליאוזנה. בעלה, מי היה בעלה של הרבנית דבורה לאה? קראו לו הרב החסיד רבי שלום שכנה בן רבי נח. שם המשפחה שלו היה אלטשולר. אבא שלו, רבי נח, שמזכירים אותו פה, היה מהחסידים של רבי מנחם מנדל מהורדוק המפורסם. ואבא שלו נפטר כששלום שכנה היה ילד קטן. אדמו"ר הזקן מאוד קירב אותו, את הילד הקטן, והוא הביא אותו אליו הביתה, והוא גדל בבית של אדמו"ר הזקן. ובבוא השנים הוא התחתן עם הבת של אדמו"ר הזקן, עם דבורה לאה. בשנת תקנ"ו, כשהדפיסו את התניא, הוא היה מהמתעסקים בהדפסת התניא. השם שלו מופיע בתחילת התניא, כאחד מהמתעסקים. זה היה החתן השני של אדמו"ר הזקן.
עכשיו נראה את השלישית. זה הרבנית רחל. הרבנית רחל, הבת של אדמו"ר הזקן היותר צעירה. נולד לה בן אחד. היא נפטרה מאוד בצעירותה. חמש שנים אחרי החתונה היא נפטרה. היא קבורה בליאוזנה, ליד אחותה דבורה לאה, והבן הקטן, היחיד שהיה לה, גם הוא נפטר קטן, ובעצם אין ממנה המשך.
מי היה הבעל שלה? בעלה, הרב החסיד, רב אברהם בן רב צבי שיינס. אבא של בעלה, רב צבי, שהוא מוזכר כאן, היה מהיהודים היותר חשובים בעיר שקלוב, עיר של מתנגדים, ואבא שלו היה מגדולי המתנגדים לחסידות. והוא עצמו, החתן של אדמו"ר הזקן, הוא עצמו היה גם כן גאון וחריף מאוד וחכם גדול, אבל היה מתנגד מאוד מאוד גדול. למרות שהוא היה צעיר, הוא היה שותף בכל החרמות נגד החסידים. הוא היה מאוד מאוד נגד, אבל בספר בית רבי מסופר בהרחבה איך הוא נחשף לפנימיות התורה.
התחיל ללמוד את הספר "ראשית חכמה", זה היה הספר שהם לא רצו, והוא למד את זה. יש שם תיאור איך שהוא היה מחביא את זה מתחת לכרית, כדי שאבא שלו לא יגלה שהוא היה בחור. אבא שלו גילה את זה, אבא שלו הכה אותו מכות כאלה, שהמיטה נשברה מרוב המכות. הוא סבל ייסורים גדולים מאוד בבית, ועד שהוא ברח מהבית. יש שם תיאור שלם איך הוא ברח והגיע לחסידות, הגיע לאדמו"ר הזקן.
אחרי תקופה שהוא היה אצל אדמו"ר הזקן, האבא רצה שהוא יבוא אליו. האבא ביקש. האבא שלח מכתב שהוא יבוא לבקר אותו, ואדמו"ר הזקן אמר לו: "האבא מבקש, אולי תיסע לבקר". אז הוא אמר: "אני לא נוסע עד שאני לא מקבל התחייבות עם שבועה שהם לא פוגעים בי. אם תהיה התחייבות אז אני מוכן לנסוע". והייתה התחייבות. אז הוא חזר חזרה אליהם. יש שם תיאור איך הוא חי גם בקושי, לא היכו אותו, אבל גם לא כיבדו אותו כל כך. לא משנה.
אחרי תקופה ארוכה הוא היה נשוי. הוא התאלמן, הוא חזר לאדמו"ר הזקן, ואז אדמו"ר הזקן ביקש ממנו, להתחתן עם הבת של אדמו"ר הזקן, הבת רחל, ואבא שלו הסכים לזה. הוא אמר שהוא רוצה הסכמה מהאבא, שאבא יסכים שהוא מתחתן. אז יש שם גם תיאור, הוא שלח לאבא לשאול. אז אבא אמר לו "אני יודע שבכל מקרה אתה לא תשמע בקולי. וגם אם האדמו"ר שלך יגיד לך להתחתן עם שפחה, גם תעשה את זה. אז אתה לא תשמע בקולי. אז למה אני צריך לעשות משהו שאתה תהיה נגד אבא? אז אני מסכים. בסדר, אז זה יעבור גם כיבוד אב".
בקיצור, הוא התחתן עם הבת של אדמו"ר הזקן, רחל, אבל רק חמש שנים הם היו נשואים, ואחרי חמש שנים, כמו שהזכרנו קודם, היא הסתלקה, הבת של אדמו"ר הזקן. אדמו"ר הזקן היה לומד איתו באופן אישי, נגלה וחסידות, מאוד מאוד לקרב אותו. אחרי שהבת הסתלקה, אז הוא התחתן פעם נוספת, פעם שלישית עם מישהי אחרת, ונולדו ילדים, תלמידי חכמים גדולים, וכולי וכולי. זה הסיפור.