אנחנו בשיעור התשיעי בשלשלת היחס, בתולדות חייו של אדמו"ר הזקן - החלק השמיני. עצרנו באמצע התיאור של בניו: למדנו על הבן הראשון, אדמו"ר האמצעי, ועל הבן השני, רבי חיים אברהם, ועתה נגיע לבן השלישי.
הבן השלישי "ג) כבוד קדושת הרב החסיד רבי משה" רבי משה נולד בליאוזנה בתמוז תקל"ט, ונקרא על שם סבא רבא של אדמו"ר הזקן - רבי משה מפוזן. אדמו"ר הזקן חיבב אותו מאוד, והיה אומר שבחסדי השם בנו משה הוא בעל כישרונות מצוינים פי עשרה ממי שנקרא על שמו; ורבנו רבי משה מפוזן היה יהודי נעלה ביותר, ואף על פי כן אמר שבנו הוא פי עשרה ממנו.
מסופר, שכאשר נלקח אדמו"ר הזקן למאסרו השני, באסרו חג של תקס"א, נתנה לו הממשלה רשות לקחת עמו שני מלווים בלבד - ואחד מהם היה בנו רבי משה, שהיה אז בן עשרים ושתיים. לאחר מכן, כשהתיישב אדמו"ר הזקן בליאדי בשובו מן המאסר השני, כפי שסופר בחלק הקודם, מינה את בנו רבי משה לנהל את כל ענייני הכלל בליאדי.
באחת ההזדמנויות הציגו לפני המלך אלכסנדר הראשון את שני בניו של אדמו"ר הזקן - את הבן הגדול, אדמו"ר האמצעי, ואת רבי משה. רבי משה תהה וסבר שהציגו אותם בזלזול, שכן תחילה הציגו את הגויים ורק אחר כך אותם, ואמר מילה חריפה לכומר הראשי שעמד שם. מן הדברים החריפים שנאמרו ביניהם התפתח ויכוח דתי.
הדבר היה בחודש חשוון תקע"ו, שלוש שנים לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן. הוויכוח הדתי עם הכמרים הראשיים היה גדול מאוד ונמשך חודש שלם - ועידות של ויכוחי דת בין כל הכמרים לבין רבי משה, בנו הצעיר של אדמו"ר הזקן. בסופו של דבר ניצח אותם רבי משה, ומתוך כעסם על ניצחונו החליטו לאסור אותו, ולקחוהו בשמירה מעולה כדי להובילו למקום מסוים.
בערב, בעודם בדרך, נפלה תרדמה על כולם, ורבי משה ברח מהם. הוא קיבל כוחות אלוקיים מיוחדים, ועשרים וארבע שעות רץ ללא הפסקה. באותה שנה, תקע"ו, בחודש כסלו, ירד שלג רב, והוא רץ ורץ. הלילה שבו הצליח להשתחרר מידיהם היה ליל י"ט בכסלו, ולאחר מכן, כמסופר בתיאורים, מפורט בדיוק לאן הגיע.
בני ביתו עזבו את רוסיה ונסעו לארץ ישראל, והוא פחד לגלות את עצמו, וחי בהחבא עד סוף ימיו - עד סיוון תרל"ח, בהסתלקו בגיל תשעים ותשע. בספר "בית רבי" מובאים סיפורים רבים על כל תקופת הגלות שלו: היה מקבץ נדבות, אך לא הסכים לקבל יותר מפרוטה אחת, ולקח רק כפי צרכיו בדיוק; הלך תמיד לבוש בבגדים נקיים ומסודרים, וחי כאחד מן הצדיקים הנסתרים, בלא לגלות את עצמו כלל. אנשים לא ידעו אפילו את שמו, ואף כשידעו את שמו - מעולם לא עלה לתורה, כדי שלא ייוודע שם אביו.
אף לפני פטירתו, כשהבינו אנשי החברה קדישא שקרבה שעתו, שאלוהו "מאין אתה?", כדי שיוכלו להעביר מידע למשפחתו - והשיב: "אין צורך, הם יידעו כבר בעצמם". אף בשעה זו לא רצה לגלות. הוא נפטר בגיל תשעים ותשע, וקבור בעיר רדמיסל שברוסיה. אלו הם בניו של אדמו"ר הזקן.
"בנותיו" של אדמו"ר הזקן, הבת הראשונה "א) הרבנית פרידא" הרבנית פריידא נולדה בשנת תקכ"ד, והייתה חכמה מאוד. אדמו"ר הזקן היה אומר מאמרי חסידות במיוחד עבורה, ובשעה שאמר לה את המאמרים לא ניתנה רשות אפילו לאחיה להיות נוכחים. מסופרים סיפורים מעניינים, שאחיה - אדמו"ר האמצעי - השתוקק כל כך לשמוע מאביו מאמרי חסידות, עד שהיה שולח אותה לשאול את אדמו"ר הזקן בעניינים שונים, ומתחבא בחדר, שהרי באופן רשמי נאסר עליו להיות שם, ומשם היה שומע בהחבא את המאמרים שאמר אביו לאחותו. ולעתים, כשנראה היה לו שאדמו"ר הזקן לא אמר את הכול וחסר דבר מה, היה שולח לה רמזים על כך.
כך, למשל, פעם אחת לימד אותה אדמו"ר הזקן מאמרים על כל בגדי הכהן הגדול, ועבר בגד אחר בגד וביארם על פי הקבלה והסוד, אך על האבנט לא דיבר. אדמו"ר האמצעי, ששכב אז מתחת למיטה, זרק את האבנט שלו - הגרטל - באוויר, כדי שאחותו תבין שעל האבנט לא דובר. אדמו"ר הזקן הבין שהוא שולח מכאן את העניין, והוציאו החוצה.
הרבנית פריידא הייתה מיוחדת במאוד, והסתלקה כחמישה חודשים לאחר אביה אדמו"ר הזקן, בי"ז סיוון תקע"ג.
"בעלה הרה"ח ר' אלי' בר מרדכי" לא מסופר עליו כל כך, ואנחנו לא יודעים מי הוא היה.
הבת השנייה "ב) הרבנית דבורה לאה" ידועים הסיפורים המפורסמים על כך שמסרה את חייה עבור אביה וקיבלה על עצמה להסתלק מן העולם, מיד לאחר שנולד לה בן, ילד קטן, כששמעה שיש גזירה על אביה. היא השביעה בית דין מראש שיעשו כל מה שתבקש מהם, בלא שידעו מראש למה הם מתחייבים, והם התחייבו. אז אמרה להם שברצונה שיפסקו כי עליה להסתלק מן העולם כדי שאביה יחיה. הם נבהלו, אך כבר התחייבו.
וכך אכן היה: שלושה ימים לאחר אותו מעשה, בג' תשרי תקנ"ג, הסתלקה, ובכך הצילה את אדמו"ר הזקן. היא נפטרה בליאוזנה.
"בעלה הרב החסיד רבי שלום שכנא בן רבי נח" ושם משפחתו אלטשולר. אביו, רבי נח, היה מחסידיו של רבי מנחם מנדל מהורודוק המפורסם, ונפטר כאשר רבי שלום שכנא היה ילד קטן. אדמו"ר הזקן קירב מאוד את הילד, הביאו אל ביתו, והוא גדל בביתו של אדמו"ר הזקן; ובבוא השנים נשא את בתו של אדמו"ר הזקן, את דבורה לאה. בשנת תקנ"ו, כשהדפיסו את התניא, היה מן המתעסקים בהדפסה, ושמו מופיע בתחילת התניא כאחד המתעסקים. זהו החתן השני של אדמו"ר הזקן.
הבת השלישית "ג) הרבנית רחל" הרבנית רחל הייתה בתו הצעירה של אדמו"ר הזקן. נולד לה בן אחד, והיא נפטרה בצעירותה, חמש שנים לאחר חתונתה, וקבורה בליאוזנה ליד אחותה דבורה לאה. אף בנה היחיד נפטר בקטנותו, ואין ממנה המשך.
"בעלה הרב החסיד רבי אברהם בן רבי צבי שיינס" אביו, רבי צבי, היה מן היהודים החשובים בעיר שקלוב - עיר של מתנגדים - ומגדולי המתנגדים לחסידות. אף חתנו של אדמו"ר הזקן עצמו היה גאון וחריף וחכם גדול, אך היה מתנגד גדול מאוד, ואף שהיה צעיר לימים היה שותף בכל החרמות נגד החסידים. בספר "בית רבי" מסופר בהרחבה כיצד נחשף לפנימיות התורה.
הוא החל ללמוד את הספר "ראשית חכמה", שאותו לא רצו שילמד, ומתואר שם כיצד היה מחביאו מתחת לכרית כדי שאביו לא יגלה. אביו גילה זאת והכהו מכות עד שנשברה המיטה מרוב המכות. הוא סבל ייסורים גדולים מאוד בבית, עד שברח משם, ומתואר שם כיצד ברח והגיע לחסידות ולאדמו"ר הזקן.
לאחר תקופה שהיה אצל אדמו"ר הזקן, ביקש אביו שיבוא לבקרו ושלח לו מכתב על כך. אמר לו אדמו"ר הזקן: "האב מבקש, אולי תיסע לבקר". השיב: "איני נוסע עד שאקבל התחייבות בשבועה שלא יפגעו בי; אם תהיה התחייבות - מוכן אני לנסוע". וההתחייבות אכן ניתנה, והוא חזר אליהם. מתואר שם שאף שם חי בקושי - לא היכוהו, אך גם לא כיבדוהו במיוחד.
לאחר תקופה ארוכה, לאחר שנשא אישה והתאלמן, חזר אל אדמו"ר הזקן, ואז ביקש ממנו אדמו"ר הזקן שיישא את בתו רחל. הוא ביקש הסכמה מאביו לנישואין, ומתואר שם ששלח לשאול את אביו, והלה השיב לו: "יודע אני שבין כה וכה לא תשמע בקולי, ואף אם רבך יאמר לך לשאת שפחה - תעשה זאת. אם כן, למה לי לעשות דבר שיביא אותך להיות נגד אביך? הריני מסכים, ותקיים בזה גם כיבוד אב".
הוא נשא אפוא את רחל בת אדמו"ר הזקן, אך רק חמש שנים היו נשואים, ולאחריהן, כאמור, הסתלקה בתו של אדמו"ר הזקן. אדמו"ר הזקן היה לומד עמו באופן אישי נגלה וחסידות, לקרבו מאוד. לאחר הסתלקותה נשא אישה בפעם השלישית, ונולדו לו ילדים, תלמידי חכמים גדולים.