אנחנו בשיעור השמיני בשלשלת היחס, ואנחנו כרגע בתולדות חייו של האדמו"ר הזקן. הגענו לתאר את המשפחה שלו. יש לנו פה את אשתו ובניו, כמה שנספיק. נתחיל מאשתו. אשתו של האדמו"ר הזקן.
קודם כול, לפני שנפרט את השם שלה וכולי, כדאי לציין את הפתגם שכתוב ביום יום, בכ"ג שבט. יש שם תיאור על האדמו"ר הזקן ואשתו, מסופר שם שלאדמו"ר הזקן הזדמן פעם לשמוע שהרבנית שלו אומרת לכמה נשים, היא דיברה על בעלה, היא אומרת: "'שלי' אומר כך וכך". כשהיא אמרה "שלי" התכוונה לאדמו"ר הזקן. מסופר שם שהאדמו"ר הזקן נכנס לדבקות ואמר: "בגלל מצווה אחת אני שלך, אז בכל כך הרבה מצוות, אף אני של הקדוש ברוך הוא". ואז הוא נכנס לדבקות מאוד מאוד גדולה מהאמירה שלה, זה עורר אצלו דבקות גדולה.
מי הייתה אשתו? קראו לה הרבנית סטרנה. מסופר עליה שהיא הייתה אישה מאוד חשובה, בעלת חוכמה, הייתה בעלת דעה מאוד מאוד חזקה. היה לה מסירות נפש על האדמו"ר הזקן. האדמו"ר הזקן מאוד מאוד כיבד אותה.
אחד הסיפורים שמסופרים עליה, שכאשר הגיע אדמו"ר הזקן לליאוז'נה, באו חסידים, התחילו לנסוע אליו. הוא עמד פעם ליד החלון, וראה את ההמונים באים. אז הוא התחיל לצעוק: "מה הם רוצים ממני? למה הם באים אליי בכלל?" אז הרבנית היא זו שפעלה עליו לקבל אותם, כי באה ואמרה לו: "הם לא באים אליך. אתה היית הרי אצל רבך אצל המגיד ממעזריטש. הם באים לשמוע ממך מה שמעת מהרבי שלך". אז אדמו"ר הזקן אמר לה: "אם ככה, אם זה הם באים, אני אספר ואתן להם הרבה", ואז הוא קיבל אותם. זאת אומרת, היא פעלה שאדמו"ר הזקן כן יקבל חסידים. היום היא נמצאת, מנוחתה כבוד, היא קבורה בלובביץ'.
מי היו ההורים שלה? היא הייתה בת הקצין רבי יהודה לייב סגל, יהודי מאוד מכובד בעיר ויטבסק. אותו רבי יהודה לייב היה יהודי עשיר גדול. אבל בגלל שדרכו של אדמו"ר הזקן וההתנהגות שלו הייתה מאוד מוזרה בעיניו, אז אדמו"ר הזקן סבל עגמת נפש מאוד מאוד גדולה בבית שם אצל חמיו וחמותו. הם מאוד מאוד דחקו אותו והציקו לו. יש כל מיני תיאורים לא נעימים, והוא אפילו רצה להכריח את הבת שלו, את הרבנית סטרנה, שתתגרש מאדמו"ר הזקן. הוא היה נראה להם משהו מוזר לחלוטין.
וכשאדמו"ר הזקן חזר מהרבי שלו, מהמגיד ממעזריטש, אז חמיו ירד מגדולתו. חמיו נפטר. מי הייתה אשתו, דהיינו חמותו של אדמו"ר הזקן ואשתו? מרת ביילא. מסופר שאחרי שמרת ביילא ראתה את גדולתו, תפארת גדולתו, ראתה כמה שהוא התפרסם ויש לו הרבה חסידים, היא מאוד מאוד התחרטה על כל העגמת נפש, על כל הצער שהם תיארו את אדמו"ר הזקן לפני כן, כשהיה אצלם בבית. היא ממש התחננה אליו שהוא יחזור אליהם הביתה לויטבסק, ואז היא התעשרה מאוד. אחרי שהתחרטה היא התעשרה מאוד, והיא ביקשה ממנו לחזור אליה. והיא אמרה לו: "אתה תחזור, אני אכבד אותך, ואני אעזור לך, ונעזור לחסידים. תבואו, תבואו".
אבל אדמו"ר הזקן לא רצה לחזור. אז הוא אמר לה ככה בבדיחותא: "כתוב שהתינוק שנמצא בבטן האם, אז טוב לו. יש מלאך שעם נר על ראשו מלמדו את כל התורה כולה, ממש טוב לו. ולהפך, כשהוא יוצא החוצה אז בא מלאך וסותרו על פיו, ונהיה לו פחות טוב. אבל אם יציעו לתינוק אחרי שהוא יצא, אם הוא רוצה לחזור חזרה, הוא לא ירצה משתי סיבות: הוא יגיד, המקום נהיה קטן מדי, ואני נהייתי גדול מדי". זה הוא אמר לה בבדיחותא על כך שהיא מבקשת שהוא יחזור.
הבן הראשון, הבן הבכור: הוד כבוד קדושת אדמו"ר הרב דב בער. עליו, בעזרת השם, אחרי שנסיים את כל התיאור על אדמו"ר הזקן, נגיע לאדמו"ר האמצעי. הוא הרבי הממלא מקומו, ונדבר עליו יותר באריכות.
הבן השני. זה היה כבוד קדושת הרב החסיד רבי חיים אברהם, הבן השני של אדמו"ר הזקן. הוא נולד בחודש אלול. יש שתי גרסאות אם הוא נולד בתקל"ז או תקל"ח. כשנולד, בברית שלו, אז האבא קרא לו שם אחד: אברהם. והוא הכריז בשעת הברית על שם מי הוא קורא לו אברהם, ואמר: על שם רבי אברהם המלאך, דהיינו הבן של המגיד. והוא הוסיף שגם על שם הסבא שלו, הסבא של האדמו"ר הזקן, אבא של אמא שלו קראו לו אברהם. ככה קראנו כבר לפני כן, בתחילת השלשלת.
בגיל שלוש הילד אברהם חלה מאוד. אדמו"ר הזקן אסף עשרה תלמידים, והוא גילה להם שהמחלה של הילד היא בגלל הקפדה של הסבא שלו. הסבא שלו היה רבי אברהם, והסבא הקפיד שהזיכרון שלו נבלע תחת הזיכרון של רבי אברהם המלאך, ולא באמת נתנו לו את הזיכרון הראוי. ואז גילה האדמו"ר הזקן עוד פרט שנודע לו, שהשם המלא של סבא שלו היה חיים אברהם ולא אברהם לבד. באותה הזדמנות, אדמו"ר הזקן הוסיף לבן שלו את השם חיים, ומאז, מגיל שלוש, קראו לו חיים אברהם, וזה יהיה זיכרון ברור לסבא, כי הוסיפו את השם המלא של הסבא, והבן התרפא לגמרי.
זה היה רבי חיים אברהם. מסופר עליו שהוא היה ממש גדול בתורה, גדול בחסידות, גדול במידות טובות. הוא היה חכם נפלא, איש אמת, היה לו מעלות עצומות. אחרי הסתלקות האח שלו, הבכור, האדמו"ר האמצעי, אדמו"ר האמצעי הסתלק. חסידים רצו את הרבי הבא, את הדור, ההמשך. אז מסופר שהלכו לרבי הצמח צדק, שבסופו של דבר קיבל את עול ההנהגה, אבל בתחילה הצמח צדק לא רצה. הוא דחה אותם. ובין הדברים שהוא דחה, הוא אמר להם: יש לכם פה את רבי חיים אברהם, הבן השני של האדמו"ר הזקן, שהוא יהיה ממשיך, הרבי הבא. אבל רבי חיים אברהם כמובן גם לא רצה.
ומסופר שבזמן שאחיו אדמו"ר האמצעי היה רבי בפועל, אז תמיד כשהיה צריך סיפורים של מופתים לפעול ישועות, במיוחד בלידת ילדים, אדמו"ר האמצעי היה שולח לאח שלו, לרבי חיים אברהם, והוא היה עושה מופתים. זאת אומרת, למרות שהוא לא היה אחד מהרבנים, אבל אדמו"ר האמצעי בהחלט מאוד מאוד קיבל אותו ונתן לו. הוא היה מסוגל לעשות מופתים. ומסופר עליו שהתואר פניו היה מאוד מאוד דומה לאבא שלו, לאדמו"ר הזקן. הבן הזה, חיים אברהם, היה ממש דומה לאדמו"ר הזקן.