אנו בשיעור השביעי בשלשלת היחס של נשיאי חב"ד ונסיכי בית רבי, בחלק השישי בתולדות חייו של אדמו"ר הזקן. הגענו לשנת תקס"א.
"תקס"א - אסרו חג של סוכות נתבקש לפטרבורג". כפי שראינו כבר, בתקנ"ט - אף היא באיסרו חג הסוכות - היה המאסר המפורסם של אדמו"ר הזקן, שהגאולה ממנו היתה בי"ט כסלו; זה היה המאסר הראשון. כעבור שנתיים היתה מלשינות חדשה, והפעם היתה מכוונת בעיקר נגד תורת החסידות.
כמסופר בפתגם ה"היום-יום" של כ"ז כסלו, המלשינות השנייה היתה כבדה וקשה הרבה יותר מן הראשונה. היא לא היתה אישית נגד אדמו"ר הזקן כמורד במלכות, אלא נגד התורה, נגד תורת החסידות, שלטענת המלשינים יש בה רעיונות המסיתים נגד המלוכה. בחקירות נדרש אדמו"ר הזקן להסביר לגויים מושגים עדינים וגבוהים מתורת החסידות, שרצו להבין כיצד אינם סותרים חיים תחת ממלכה וחוקיה - כגון המושגים "ביטול היש" או "מסירות נפש", וכיצד הם מתיישבים עם קבלת עול המלוכה.
למאסר זה נלקח באיסרו חג הסוכות תקס"א. מועד השחרור אינו מופיע כאן, אך בפתגם של כ"ז כסלו ב"היום-יום" מובא שהשחרור היה בנר ג' דחנוכה, הוא כ"ז כסלו - אף שבספר "בית רבי" מובאות דעות שונות, שהשחרור היה בנר החמישי של חנוכה. על כל פנים, אף חנוכה הוא חג גאולה של אדמו"ר הזקן, מן המאסר השני.
"בי"א מנחם אב שנה זו נסע מפטרבורג ישר לליאדי פלך מאהליב". ידוע שאדמו"ר הזקן ישב קודם לכן בליאזנא, ואילו לאחר המאסר עבר דירה לליאדי. תחילה נשאר בפטרבורג כמה חודשים - מנר ג' דחנוכה ועד מנחם אב - שכן היתה החלטת ממשלה שיורשה לגור רק תחת עיניהם בעיר הבירה פטרבורג, והיה לאדמו"ר הזקן צער מכך, אך זה היה אילוץ מטעם השלטונות. בי"א מנחם אב הצליח לעזוב את פטרבורג, אך לא שב לגור בליאזנא כבתחילה, אלא עבר למקום חדש - לליאדי.
מה הטעם שעבר לליאדי ולא שב למקומו הקודם? בספר "בית רבי" אין הסבר לדבר; אדרבה, מסופר שם שאנשי ליאזנא באו אל אדמו"ר הזקן, צעקו והתחננו: למה אתה עוזב אותנו? שוב אלינו! - ולא הועיל דבר, וכתוב שם שלא היתה סיבה ידועה להחלטתו לעזוב את ליאזנא. אולם בספר התולדות של אדמו"ר הזקן מובא הסבר מדוע עבר דווקא לליאדי, וכיצד הדבר קשור לעזיבתו את פטרבורג.
מסופר שם על נסיך גוי בשם ליובימירסקי, שהתרשם מאוד מאדמו"ר הזקן בהיותו במאסר בפטרבורג. הסבירו לו שיש לחסידים צער גדול מכך שאדמו"ר הזקן נשאר בפטרבורג ואין הם יכולים לבוא אליו. ביקר אותו הנסיך אצל אדמו"ר הזקן ואמר לו: אם תחליט לבוא לגור בליאדי - עיר שתחת שלטונו - אצליח לפעול על הממשלה שיתירו לך לעזוב את עיר הבירה ולבוא אליי, ואז יוכלו גם החסידים לבוא אליך. זה מה שגרם לאדמו"ר הזקן להסכים לעבור לעיר שלו, וכך עבר דירה מליאזנא לליאדי.
בליאדי שהה אדמו"ר הזקן כאחת עשרה שנים - אחת עשרה שנותיו האחרונות. עתה מגיעים אנו לקטע האחרון, המתקרב לזמן ההסתלקות: "ערב שבת מברכין אלול תקע"ב עזב את ליאדי" - כארבעה-חמישה חודשים לפני ההסתלקות - לאחר שגר שם מתקס"א עד תקע"ב, "ומטולטל עם בני ביתו והרבה מהחסידים", ומתואר שם שמלבד בני הבית וחסידים רבים שהלכו רגלי, הצטרפו לאדמו"ר הזקן שישים עגלות של חסידים; והנסיעה נמשכה "עד בואו י"ב טבת תקע"ג לכפר פיענא, פלך קורסק".
מה היה טעם הנסיעה? הדבר היה בזמן מלחמת נפוליאון, ואדמו"ר הזקן ברח מן המלחמה, ברח מנפוליאון. הגנרלים הרוסים סייעו לו מאוד, ואף ליוו אותו לאורך כל הדרך, והציעו לו מסלול נסיעה מסוים; אך אדמו"ר הזקן בחר במסלול משלו ואמר: ניסע מהר - ברצותו לעבור במהירות האפשרית את נהר הדנייפר.
מסופר סיפור מפורסם על אותה נסיעה: לאחר שהתרחקו כשני קילומטרים מליאדי, אמר לכל הקבוצה שנסעה עמו שימהרו ויתקדמו, וביקש מן החיילים הרוסים שהיו עמו עגלה רתומה לשני סוסים טובים. אדמו"ר הזקן עצמו שב עם כמה חסידים בודדים אל העיר שגר בה, אל ביתו בליאדי, וציווה לחפש אם נשאר בבית דבר מה. הם רוקנו את הכול, ומצאו שם זוג נעלי בית ישנות ועוד כמה פריטים. נטל אותם, וביציאתו מן הבית ביקש שישרפו מיד את הבית כולו שלא יישאר זכר; הציתו אש, שרפו את הבית, והוא מיהר לעזוב את העיר.
מיד עם צאתו מן העיר נכנס אליה נפוליאון, והדבר הראשון שחיפש היה ביתו של אדמו"ר הזקן; אך לא היה יכול לגשת אליו מעוצם האש, שלא הצליחו לכבותה. או אז החל לחפש בכל האזור מי ייתן לו פריט כלשהו - כלי או מטבע - מכלי אדמו"ר הזקן. נפוליאון היה מכשף גדול, והבין בקדושתו של אדמו"ר הזקן, ורצה להיאחז במשהו משלו - ולא הצליח למצוא דבר. לשם כך שב אדמו"ר הזקן במיוחד, כדי שנפוליאון לא ימצא מאומה. פרטים נוספים על הנסיעה מובאים ברשימות הרבי הקודם בליקוטי דיבורים, וזו נקודת הדברים.
"שם" - באותו כפר, בפיענא - "במוצאי שבת קודש אור ליום ראשון כ"ד טבת נסתלק". זהו יום ההילולא של אדמו"ר הזקן, במוצאי שבת, ליל כ"ד טבת "ומנוחתו כבוד" - היכן היתה קבורתו? נסתלק בכפר פיענא, ומנוחתו "בעיר האדיץ, פלך פאלטאווא".
המרחק מכפר פיענא, מקום ההסתלקות, ועד האדיטש היה אז כמאה קילומטר. "אז" - שכן היום הכבישים שונים, כנראה, והמרחק גדול הרבה יותר, אולי למעלה ממאתיים וחמישים קילומטר. אך אז, כפי שמתאר אדמו"ר האמצעי באחד ממכתביו, היתה זו נסיעה של כמאה קילומטר ומעט יותר. ומדוע נסעו למעלה ממאה קילומטר לאחר ההסתלקות כדי להביאו לבית העלמין? משום שזו היתה העיר היהודית הקרובה ביותר, ובית העלמין היהודי הקרוב ביותר לאזור היה שם. לפיכך הובילוהו למעלה ממאה קילומטר, ועד היום מנוחתו כבוד של אדמו"ר הזקן בהאדיטש שבפלך פולטאווה.
בזה נשלמו תולדות חייו של אדמו"ר הזקן. בהמשך נעסוק במשפחתו ובספריו.