אנחנו בשיעור השישי, שלשלת היחס של נשיאי חב"ד ונסיכי בית רבי. אנחנו בתיאור חייו של האדמו"ר הזקן, בחלק החמישי של תיאור חייו. מה שמסופר מתקנ"א והלאה. על תקנ"א מביא הרבי בשלשלת היחס: "כתביו בנגלה ובנסתר, מתפשטים במרחב גדול". הכתבים של האדמו"ר הזקן, מה שהוא כתב בנגלה ובפנימיות התורה, יש להם הפצה מאוד מאוד גדולה.
יש לנו תיאור מפורט, הוא יותר ביחס לכתביו בנסתר, בתניא. יש רשימה שהרבי הקודם מתאר, שחסידים היו מחפשים ממש בהשתוקקות גדולה העתקות של הספר התניא. אז ידעו שיש איזה ספר שנקרא ספר העבודה, קראו לזה, ספר שנותן סדר של עצות והדרכה בעבודת התפילה ועבודת התשובה, והיה ממש בהתחלה, והיו מעתיקים את זה. אז האחראים בין חסידי חב"ד לקחו יהודים שיש להם כתב יד מאוד ברור ויפה, והם גם ברי דעת, שאפשר לסמוך עליהם, ונתנו להם את התפקיד להעתיק את התניא, כי אז עוד לא היה מצוי בדפוס. העתיקו העתקה ועוד העתקה, ושדווקא הם יהיו אלה שיפיצו, כדי שלא יגיע המצב שיש העתקות עם טעויות, לפעמים טעויות בשגיאה, ולפעמים טעויות מכוונות. אז היו ממנים את אלה שיעשו את זה.
ובכל יישוב, ככה מתאר הרבי הקודם, בכל יישוב חסידי, מאות חסידים, אפילו הפשוטים ביותר, שלא היו בכלל נבונים גדולים, חיפשו שיהיה להם עותק של הספר, עותק של התניא, ובתוך כמה חודשים הספר פורסם והתפשט גם להרבה מדינות מחוץ לרוסיה, לרומניה, לגליציה ועוד מקומות. אחר כך ברשימה הוא מתאר שהיו גם כאלה שבמכוון העתיקו את זה עם זיופים, ועם דברים שיעוררו כאילו יש כאן כפירה וכדומה, כדי שידברו נגד החסידים. ויש שם תיאור איך התמודדו עם העניין הזה, אבל על כל פנים, כאן מתואר איך שבתקנ"א הכתבים של האדמו"ר הזקן התפשטו.
ממשיך הלאה, תקנ"ד מדפיס את ספרו הלכות תלמוד תורה מתוך השולחן ערוך. החלק שהאדמו"ר הזקן בעצמו הדפיס בחייו היה הלכות תלמוד תורה. זה הוא הדפיס, כמו שמציין כאן בשנת תקנ"ד. ההדפסה הראשונה של הלכות תלמוד תורה הייתה בשקלוב, ולא היה מצוין על הספר מי המחבר. הוא עשה חיבור לעולם על הלכות תלמוד תורה, בלי שידעו מי חיבר את זה בכלל. וזה מאוד מאוד התקבל הספר. אפילו בקרב המתנגדים הגדולים הם לא ידעו מי המחבר. אז הספר הזה מאוד מאוד התקבל.
מסופר שהגאון מווילנה ראה את הספר, והוא ראה את הקונטרס האחרון שהאדמו"ר הזקן כותב בשולי הדף בהלכות תלמוד תורה, והוא התפעל שיש כאן מעשה גאונות ממש. הוא לא ידע מי המחבר. זה היה הספר הראשון. הרבי כותב באחד המכתבים, למה הספר הראשון הדגיש האדמו"ר הזקן להדפיס את הלכות תלמוד תורה? כדי להדגיש את המחויבות של כל יהודי ללמוד תורה. המחויבות של כל יהודי להחזיק תורה, לנהל את החיים שלו על פי התורה. לכן זה הדבר הראשון שהאדמו"ר הזקן הדפיס.
הדבר הבא, בתקנ"ז מדפיס את ספר התניא. ספר התניא הודפס בחיי האדמו"ר הזקן, תקנ"ז, אחרי הלכות תלמוד תורה. אלו שני הדברים שהאדמו"ר הזקן בעצמו הדפיס מספריו: הלכות תלמוד תורה וספר התניא. התאריך בדיוק מתי הודפס ספר התניא מופיע ביום־יום ל-כ' כסלו. שזה היה ביום שלישי כ' כסלו בשנה הזאת תקנ"ז בעיר סלוויטא. אז הודפס לראשונה ספר התניא. גם את זה ראינו כבר בספר היום־יום.
דיברנו על זה שהאדמו"ר הזקן התחיל לומר את התניא בתק"נ. כל שבת כל חג היה אומר חצי פרק, שליש פרק, תלוי בגודל הפרק. ובט' כסלו תקנ"ד, אחרי שלוש שנים, סיים אדמו"ר הזקן את פרק נ"ג בתניא. ההדפסה הייתה שנים אחר כך, כמו שהוא מביא כאן בתקנ"ז.
מעניין לציין את הקשר בין שני הספרים שאדמו"ר הזקן הדפיס, הלכות תלמוד תורה וספר התניא, שהם שני ספרים שבעצם משלימים אחד את השני. כי בהלכות תלמוד תורה אדמו"ר הזקן מאריך בעיקר בהלכות, איך אדם יוצא ידי חובה במצוות תלמוד תורה. ספר התניא מסביר את הפנימיות, מה התוכן של מצוות תלמוד תורה, מה התכלית של יהודי דווקא בלימוד. יש הרבה מקומות במהלך הפרקים, שאדמו"ר הזקן מסביר את הפנימיות ואת הסיבה של לימוד התורה. לציין ששני הספרים הללו משלימים אחד את השני, אפילו במספר, בספר התניא שהודפס לראשונה, לקוטי אמרים, זה נ"ג פרקים, פלוס ההקדמה, זה נ"ד, חמישים וארבע. בהלכות תלמוד תורה יש חמישים וארבע הלכות, כל הלכות תלמוד תורה. רואים ממש הקבלה בין שני הדברים הראשונים שאדמו"ר הזקן הדפיס.
הדבר הבא שמופיע כאן זה תקנ"ט. שנתיים לאחרי הדפסת התניא. מה קרה בתקנ"ט? "באיסרו חג של סוכות נאסר". המאסר של אדמו"ר הזקן היה באיסרו חג של חג הסוכות. יש תיאור מאוד מעניין, שהוא לא כל כך מופיע בכל הגרסאות, אבל בספר בית רבי מתואר דבר מאוד מעניין, מה היה הסדר כשבאו לאסור את אדמו"ר הזקן, אז אביא משם נקודה מעניינת.
כתוב ככה, שיצאה פקודה, כי הרי הלשינו על אדמו"ר הזקן שהוא מורד במלוכה, ויצאה פקודה שצריך להביא אותו לעיר המלוכה ולחקור אותו אם זה נכון, אם הוא מורד במלכות או לא. אז שלחו איזה קצין קשוח, רשע, להביא אותו, את אדמו"ר הזקן. הגיע הקצין לבית של אדמו"ר הזקן, נכנס לחדר של אדמו"ר הזקן, ואדמו"ר הזקן היה, זה היה איסרו חג, אז הוא היה באמצע תפילה רק עם טלית, בחג סוכות לא מניחים תפילין. הוא היה עם טלית באמצע תפילה. אז הקצין אמר "לא יפריע לו", תן לו לסיים את התפילה, ויצא החוצה לאכול ולשתות בינתיים, עד שהוא יסיים את התפילה.
באותו חדר, באותו זמן, שאדמו"ר הזקן התפלל, היה יהודי אחד, קראו לו רבי דובער ליטמן. זה היה השם שלו. היה יהודי מהתושבים של המקום, של ליוזנא, הוא היה בחדר. אומר לו אדמו"ר הזקן: "הסדר, שכשבאים לקחת למאסר, קודם כול צריך לברוח". כמו שנאמר בתורה "ויברח יעקב". קודם כל צריך לברוח. או שיש פסוק שאומר "חבי כמעט רגע". תתחבא קצת. לא בריחה של ממש. למה? כי מתי שמתעוררים על האדם דינים, כי באים לאסור אותו, צריך להסתתר, ואז נמתקים הדינים. אחר כך נראה מה יהיה. אז אדמו"ר הזקן אומר לו: "צריך עכשיו לברוח".
אז הוא הוריד את הטלית והתפילין. עכשיו, הוא לא יכול לצאת מהדלת הרגילה, כי הקצין יושב שם וממתין. היה לאדמו"ר הזקן בחדר שלו דלת שהובילה החוצה לכיוון אחר. אז הוא יצא מהחדר, מהבית שלו. יש שם תיאור שהאיש הזה, שהיה בפנים, לקח את הרבי על הכתפיים, ולקח אותו עד לכיוון הנהר, ושם היה בית עלמין, והוא התחבא שם בבית העלמין. והלך הבן אדם, הביא עגלון עם עגלה, ומהר מהר לקחו את אדמו"ר הזקן לאיזשהו מקום, איזשהו בית מלון.
בינתיים, אחרי זמן, הקצין נכנס פנימה לראות אם הוא כבר סיים את התפילה, והוא רואה שהרבי לא נמצא. הוא הבין שפה משהו קרה והתחיל לצעוק: "איפה הוא נעלם?" שאל את הרבנית איפה הוא נמצא. אפילו הכה את הרבנית, ורואים שם תיאור איך שהוא כעס כל כך, שהוא איים לשרוף את כל העיר. והוא כבר הביא כל מיני חביות ואש מסביב. הוא בא לשרוף את כל העיר, ואחרי שהוא ראה שצעקות לא עוזרות ואיומים לא עוזרים, אז הוא התחיל להחליף סגנון דיבור ואמר בברכות: "תגידו לי איפה הוא נמצא, הרי בסוף אני אמצא אותו. תגלו לי איפה הוא נמצא".
בינתיים הלכו אנשים למקום שהרבי היה, וסיפרו לו מה התגובות, מה קורה שם. והרבי אמר: "הבריחה שלי הרי הייתה רק לזמן קצר, כמו שנאמר 'ויברח יעקב'. עכשיו אתם יכולים לגלות לו איפה אני נמצא". ואז לקחו אותו במרכבה השחורה וכולי. זה הנוסח של המאורע, כפי שהוא מתואר בספר בית רבי.
הדבר האחרון שכתוב, שנקרא לו "היום", זה בי"ט כסלו יצא לחירות. י"ט כסלו, אחרי חמישים ושלושה ימי מאסר, אדמו"ר הזקן יצא לחירות. ידוע ומפורסם כבר, שאדמו"ר הזקן כתב על אותו יום שני דברים. דבר ראשון, הוא כתב ותיאר מתי הוא קיבל את הבשורה של הגאולה, מתי שאמר תהילים, בפרק נ"ה הגיע לפסוק י"ט, שאומר "פדה בשלום נפשי". לפני שהוא התחיל את הפסוק שבא לאחריו, אז הוא קיבל את בשורת הגאולה.
אדמו"ר הזקן קבע שהיום הזה, י"ט כסלו, יש לשון מאוד מיוחדת, שהוא אמר: "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, על שבו יתגדל ויתקדש שם שמים, ויעוררו אלפי לבבות ישראל בתשובה ועבודה שבלב". זה היום הגדול הזה של י"ט כסלו, חג הגאולה של אדמו"ר הזקן.