אנחנו בשיעור הרביעי של שלשלת היחס, ובאמצע תיאור חייו של האדמו"ר הזקן. אנחנו היום מתחילים בתיאור על שנת תקכ"ז. מספר הרבי ככה: תקכ"ז, זה היה כשאדמו"ר הזקן היה בגיל עשרים ושתיים. הלשון שכתוב כאן: "מקבל את המגידות דליאוזנא". היה באותה תקופה סדר שהיה בהרבה עיירות, היה המגיד של העיירה, זה שהיה מנהיג העיירה, נותן דברי תורה וכדומה. אדמו"ר הזקן קיבל על עצמו להיות המנהיג בליאוזנה. זה המקום שלפי דעות שונות, הוא גם נולד שם בליאוזנה, כפי שנראה מהספר "התולדות" וסיפור חייו של אדמו"ר הזקן. כנראה שאז, באותה שנה, הוא עוד לא עבר לגור שם בליאוזנה בצורה קבועה. הוא עדיין היה גר בוויטבסק, אבל כעבור כמה שנים כנראה הוא עבר כבר לגור שם באופן קבוע.
בליאוזנה כנראה הסכימו לקבל אותו כמגיד הקבוע, גם אם הוא עדיין לא היה גר שם בפועל, כי הם הכירו במעלותיו והם מאוד רצו שהוא יהיה המגיד שלהם. למרות שהוא בפועל עדיין לא עבר לגור ממש איתם, אבל הם מאוד מאוד רצו, אז הם קיבלו אותו, ואז הוא נהיה המגיד בליאוזנה. זה היה בתקכ"ז.
נמשיך הלאה. תקל"ט, אדמו"ר הזקן כבר בגיל עשרים וחמש. הלשון שכתוב כאן: "התחיל לסדר את השולחן ערוך". ידוע שהמגיד מברסלב הוא שציווה את אדמו"ר הזקן לכתוב את השולחן ערוך. ומסופר שההלכות הראשונות שבהן אדמו"ר הזקן פתח לכתוב זה היה הלכות ציצית והלכות פסח, ואת ההלכות הללו סיים בסביבות תקל"ט. ושאר חלקי אורח חיים, המשיך הלאה, זה לקח עוד בערך שנתיים. מה שכתוב כאן בתקל"ט "התחיל לסדר", זאת אומרת שבאותה שנה כבר היו מוכנות לפחות שתי ההלכות הללו של הלכות ציצית והלכות פסח.
נמשיך הלאה, תקל"ב, שנתיים לאחר מכן, כבר כתוב הלשון "יסד שיטת חסידות חב"ד". כשמסתכלים בתולדות או ברשימות השונות, כנראה שיש שלבים שונים שאפשר לציין אותם כשנת הפרסום והתעמולה של השיטה המיוחדת של האדמו"ר הזקן, שזה בא לידי ביטוי בעבודת התפילה באופן מיוחד, בלימוד של ספרי המחקר והמוסר בדרך חב"ד. שבכללות היה הבדל בין שאר תלמידי המגיד לאדמו"ר הזקן, שהשיטות שלהם היו נקראות מלמעלה למטה, ואצל האדמו"ר הזקן היה נקרא מלמטה למעלה, דהיינו שהיהודי בכוחות עצמו ילמד ויתעלה. זה היה שיטת חב"ד בדרך מיוחדת.
ויש שנים שמייחסים את ההתחלה הזו של ייסוד שיטת חב"ד לשנים מוקדמות יותר, כבר תקכ"ה או כ"ו. אבל כאן מציין הרבי שמתכוון שזה כבר היה שלב בצורה יותר משמעותית, אז הוא מציין שתקל"ב זו השנה שמציינים אותה כשנת יסוד שיטת חסידות חב"ד.
על אותה תקופה, הוסיף כאן הרבי דבר מעניין. נקרא את הלשון ונסביר: "מנהל תעמולה אשר היהודים הגרים בגליל ויטבסק יעתיקו מושבם מעבר לגבול למדינת רוסיה". מה הכוונה כאן? בכלל, אנחנו מוצאים בדברי ימי רבותינו לפינו, ונראה את זה אחר כך כאן כשנגיע לאדמו"ר האמצעי והרבי הצמח צדק. והאמת, ראינו את זה גם קודם אצל האדמו"ר הזקן בשורות הקודמות, שהם פעלו פעולות רבות שליהודים תהיה פרנסה, שליהודים תהיה פרנסה בהרחבה, שיהיו להם מגורים טובים, שיהיו להם תנאים טובים. התעסקו בזה הרבה. ראינו את זה קודם שעם הכסף של ה"נדוניה", שהאדמו"ר הזקן קיבל, הוא עשה תעמולה ליהודים שיתעסקו בעבודת האדמה.
עכשיו, האדמו"ר הזקן לא הסתפק בלעזור ולעודד יהודים דווקא לעבודת האדמה. הוא התעניין הרבה מאוד גם במצב הכללי שלהם במסחר, והאדמו"ר הזקן מאוד לא היה מרוצה, הוא לא אהב שיהודים אין להם משהו מסודר, משהו ממוסד בפרנסה, מה שנקרא מסתדרים איכשהו. אבל הוא רצה שיהיו דברים, שליהודים תהיה פרנסה מסודרת, והוא מאוד מאוד פעל בזה והושיט עזרה. גם יהודים שעבדו בכל מיני מלאכות יד, משא ומתן באמונה, יהודים שהתפרנסו מיגיע כפם, מאוד עודד את זה ומאוד מאוד השקיע בזה.
היה מנהג ברוסיה לעשות יריד. מה זה היה יריד? היה יום שוק שעשו את זה בערים הגדולות, ואז היו באים סוחרים שהיו באים מפולין או מגרמניה והחליפו סחורות עם אלה שהיו שם ברוסיה. בדרך כלל זה היה קורה פעמיים בשנה, ויהודים שהיו בעלי מלאכה מאוד מקצועניים, הם היו משתתפים שם. בדרך כלל האצילים ברוסיה, המאוד בעלי ממון והאנשים החשובים, היו באים לשם וקונים כל מיני עבודות וכל מיני מלאכות שאנשים עשו באריגה, באבנים טובות וכלי זהב וכלי כסף וכלי זכוכית, כל מיני דברים שיהודים היו עושים. הרבה מהם היו על ידי יהודים, לאו דווקא יהודים, אבל הרבה מהם היו יהודים, יהודים שהיו מושפעים מאדמו"ר הזקן, ואדמו"ר הזקן מאוד מאוד עודד את זה.
עכשיו הגיע מצב שהאצילים האלה, מכיוון שהם מאוד מאוד אהבו את המלאכות הללו, אז הם היו מציעים ליהודים המקצועיים שיתעכבו ברוסיה יותר, שלא יסעו אחרי היריד, שיתעכבו שם יותר זמן והם ישלמו להם עבור הסחורה שהם מביאים. ואז כל שנה היה מצב שעברו עוד ועוד משפחות לרחבי רוסיה, כי היה להם פרנסה, היו להם קונים לסחורה שלהם.
זה מה שאדמו"ר הזקן עשה. בנוסף לכך שהוא היה גאון גדול וצדיק גדול, הוא פשוט היה עסקן ציבורי, מה שנקרא ממדרגה ראשונה ברוסיה עבור כלל ישראל, כדי שליהודים תהיה להם פרנסה. וזה הדגש כאן שהוא עשה את התעמולה שהם יעתיקו מושבם למקום שיהיה להם באמת פרנסה, כי הם עסקו במלאכות שונות ותהיה להם אפשרות למכור את הסחורה שלהם.
הנקודה האחרונה פה שלזה נתעכב היום זה תקל"ג עד תקל"ח. ציין שבשנים האלה, גם בזה יש גרסאות שונות שמסתכלים ברשימות, יש גרסאות שונות על השנים, אבל פה כתוב שזה היה בשנים האלה, בין תקל"ג לתקל"ח. מה עשה אדמו"ר הזקן? יסוד הישיבה בליאוזנה. באותו זמן אדמו"ר הזקן הכריז שהוא מקים מרכז לאברכים בליאוזנה. במשך הזמן באו עשרות אברכים, איזה ארבעים אברכים, ובאו להיות בישיבה של אדמו"ר הזקן.
בהתחלה חשבו שזה יהיה צורת ישיבה כזו, שבלימוד היומיומי כל אחד לומד מה שהוא רוצה, חברותות או כל אחד מה שבא לו, רק יש התעסקות כללית שלומדים לימוד חסידות. אבל אדמו"ר הזקן קבע סדרים בלימוד ניגלה, סדרים מאוד קפדניים. אתן כמה דוגמאות מה הוא קבע, איך תהיה צורת הלימוד. הוא קבע שכל יום מינימום ארבע שעות לומדים גמרא בעיון, בחברותות לפי כישרונות, ארבע שעות ביום מינימום גמרא בעיון. ללמוד גמרא בגרסה, מינימום דף ליום שכל אחד לומד.
האח שלו הגאון רבי מרדכי, אח של אדמו"ר הזקן, הוא היה ממונה שלפחות פעמיים בשבוע, בימים קבועים, בשעות קבועות, יהיה זמן שכל האברכים מפלפלים ביניהם בעיון בדברים שהם לומדים. ובתחום ההלכה גם כן, היה האח של אדמו"ר הזקן, הגאון המהרי"ל, הוא היה ממונה על תחום ההלכה. מה היה הסדר בתחום ההלכה? כל יום, שעתיים ביום היו לומדים הלכה בעיון, זה היה סדר אחד. ובנוסף לכך, כל יום סימן בשולחן ערוך לפי ההתקדמות של השולחן ערוך, רק אם היה סימן מאוד ארוך, אז חילקו את זה לשניים.
והאברכים המצוינים ביותר מתוך הקבוצה, איתם הוא יסד מה שאנחנו נקרא את המשפט האחרון, אומר וידועה בשם חדר ראשון, חדר ב', חדר ג'. דהיינו, היה שלוש רמות באברכים הללו, שהם היו מהאברכים הכי הכי מצוינים. החדר אלף זה אומר הרמה הכי גבוהה, והחדר בית זה פחות, וחדר גימל זה פחות. גם אלה שהיו בחדר גימל הם היו כמובן אנשים בעלי רמה לימודית מאוד מאוד גבוהה, והכול בנגלה, עוד לפני השיטה המיוחדת של החסידות שהאדמו"ר הזקן הכניס להם שם, אלא פשוט בנגלה. זה היה רמה מאוד מאוד גבוהה, גם בהלכה וגם בגמרא, כמו שציינו עד כאן.