אנחנו בשיעור הרביעי של שלשלת היחס, בעיצומו של תיאור חייו של אדמו"ר הזקן. היום נפתח בתיאור שנת תקכ"ז.
בשנת "תקכ"ז" בהיות אדמו"ר הזקן בן עשרים ושתיים, "מקבל את המגידות דליאזנא". באותה תקופה היה סדר נהוג בעיירות רבות, שהיה בהן "מגיד" - מנהיג העיירה, האומר דברי תורה וכיוצא בזה - ואדמו"ר הזקן קיבל עליו להיות המנהיג בליאוזנא. זהו המקום שלפי דעות שונות אף נולד בו.
כפי שנראה מספר התולדות, וסיפור חייו של אדמו"ר הזקן, כנראה באותה שנה עדיין לא עבר להתגורר שם דרך קבע, אלא היה גר בוויטבסק, וכעבור כמה שנים עבר לגור בליאוזנא באופן קבוע.
בני ליאוזנא הסכימו לקבלו כמגיד הקבוע גם בעוד הוא אינו מתגורר שם בפועל, שכן הכירו במעלותיו ורצו מאוד שיהיה המגיד שלהם. וכך נעשה המגיד בליאוזנא בשנת תקכ"ז.
בשנת "תק"ל" כשאדמו"ר הזקן היה כבר בן עשרים וחמש "התחיל לסדר את השלחן ערוך". ידוע שהמגיד ממעזריטש הוא שציווה על אדמו"ר הזקן לכתוב את השולחן ערוך, ומסופר שההלכות הראשונות שבהן פתח היו הלכות ציצית והלכות פסח, ואותן סיים בסביבות תק"ל; את שאר חלקי אורח חיים המשיך לאחר מכן, ודבר זה נמשך עוד כשנתיים. הלשון "התחיל לסדר" מלמדת אפוא, שבאותה שנה כבר היו מוכנות לכל הפחות שתי הלכות אלו.
שנתיים לאחר מכן, בשנת "תקל"ב - יסד שיטת חסידות חב"ד". מעיון בתולדות וברשימות השונות עולה, שישנם שלבים אחדים שאפשר לציינם כשנת הפרסום והתעמולה של שיטתו המיוחדת של אדמו"ר הזקן - שיטה הבאה לידי ביטוי בעבודת התפילה באופן מיוחד ובלימוד ספרי המחקר והמוסר בדרך חב"ד. בכללות היה הבדל בין שאר תלמידי המגיד לאדמו"ר הזקן: שיטותיהם נקראו "מלמעלה למטה", ואילו שיטתו של אדמו"ר הזקן נקראה "מלמטה למעלה" - שהיהודי בכוחות עצמו ילמד ויתעלה. זו הייתה שיטת חב"ד בדרכה המיוחדת.
יש המייחסים את ראשית ייסודה של שיטת חב"ד לשנים מוקדמות יותר, כבר בתקכ"ה או תקכ"ו; אך הרבי מציין כאן את שנת תקל"ב, שבה כבר היה הדבר בשלב משמעותי יותר, כשנה שמציינים אותה כשנת ייסוד שיטת חסידות חב"ד.
"מנהל תעמולה אשר היהודים הגרים בגליל ויטבסק יעתיקו מושבם מעבר לגבול למדינת רוסיא" על אותה תקופה הוסיף הרבי דבר מעניין. בדברי ימי רבותינו נשיאינו אנו מוצאים - וכך נראה בהמשך אצל אדמו"ר האמצעי ואצל הצמח צדק, וכבר ראינו זאת בשורות הקודמות אצל אדמו"ר הזקן - שפעלו פעולות רבות כדי שתהיה ליהודים פרנסה בהרחבה, מגורים טובים ותנאים טובים, והתעסקו בכך הרבה. כך ראינו קודם לכן, שבכספי ה"נדוניה" שקיבל אדמו"ר הזקן עשה תעמולה שיהודים יעסקו בעבודת האדמה.
אולם אדמו"ר הזקן לא הסתפק בעידוד עבודת האדמה בלבד, והתעניין מאוד גם במצבם הכללי של היהודים במסחר. לא היה מרוצה מכך שאין ליהודים פרנסה מסודרת וממוסדת, אלא הם "מסתדרים איכשהו", ורצה שתהיה להם פרנסה מסודרת; בזה פעל רבות והושיט עזרה. אף עודד מאוד יהודים שעסקו במלאכות יד ובמשא ומתן באמונה והתפרנסו מיגיע כפיהם, והשקיע בכך רבות.
מנהג היה ברוסיה לקיים "יריד": יום שוק בערים הגדולות, שאליו היו באים סוחרים מפולין ומגרמניה ומחליפים סחורות עם היושבים ברוסיה. בדרך כלל התקיים הדבר פעמיים בשנה, ובעלי מלאכה מקצועיים מאוד היו משתתפים בו. האצילים ברוסיה, בעלי הממון והאנשים החשובים, היו באים לשם וקונים מלאכות שונות - באריגה, באבנים טובות, בכלי זהב, כלי כסף וכלי זכוכית. רבות מהן נעשו בידי יהודים - לאו דווקא יהודים, אך רבים מהם היו יהודים המושפעים מאדמו"ר הזקן - ואדמו"ר הזקן עודד זאת מאוד.
הגיע מצב שהאצילים, מתוך אהבתם למלאכות הללו, היו מציעים לאותם יהודים מקצועיים שיתעכבו ברוסיה זמן רב יותר ולא ייסעו מיד לאחר היריד, והם ישלמו להם עבור הסחורה שהביאו. וכך, מדי שנה עברו עוד ועוד משפחות לרחבי רוסיה, שכן הייתה להן פרנסה והיו לה קונים לסחורתן.
נוסף על היותו גאון גדול וצדיק גדול, היה אדמו"ר הזקן עסקן ציבורי ממדרגה ראשונה ברוסיה למען כלל ישראל, כדי שתהיה ליהודים פרנסה. וזהו הדגש כאן, שניהל תעמולה שיעתיקו מושבם למקום שבו תהיה להם פרנסה באמת, שכן עסקו במלאכות שונות ותהיה להם אפשרות למכור את סחורתם.
"תקל"ג-תקל"ח - יסוד הישיבה בליאוזנא" הנקודה האחרונה שנתעכב עליה היום היא השנים תקל"ג עד תקל"ח. גם בעניין זה ישנן ברשימות גרסאות שונות באשר לשנים, וכאן נכתב שהדבר היה בין תקל"ג לתקל"ח: יסוד הישיבה בליאוזנא. באותו זמן הכריז אדמו"ר הזקן שהוא מקים מרכז לאברכים בליאוזנא, ובמשך הזמן באו עשרות אברכים, כארבעים במספר, להיות בישיבתו.
בתחילה סברו שתהיה זו ישיבה שבה כל אחד לומד בלימודו היומיומי כרצונו - בחברותא או כל אחד לעצמו - ורק ההתעסקות הכללית תהיה בלימוד החסידות. אולם אדמו"ר הזקן קבע סדרים בלימוד הנגלה, סדרים קפדניים מאוד. ואלו כמה דוגמאות לצורת הלימוד שקבע:
גמרא בעיון: ארבע שעות בכל יום לכל הפחות, בחברותות לפי הכישרונות.
גמרא בגירסא: דף ליום לכל הפחות.
פלפול: אחיו, הגאון רבי מרדכי, היה ממונה שלכל הפחות פעמיים בשבוע, בימים קבועים ובשעות קבועות, יהיה זמן שבו יפלפלו כל האברכים ביניהם בעיון בדברים שלמדו.
הלכה: אחיו, הגאון מהרי"ל, היה ממונה על תחום ההלכה - שעתיים בכל יום לימוד הלכה בעיון, ובנוסף לכך סימן בשולחן ערוך בכל יום לפי סדר ההתקדמות; ואם היה הסימן ארוך מאוד, חילקו אותו לשניים.
ומן האברכים המצוינים ביותר שבחבורה ייסד אדמו"ר הזקן את מה שנאמר במשפט האחרון: "וידועה בשם חדר א', חדר ב', חדר ג'". כלומר, שלוש רמות היו באותם אברכים מן המצוינים ביותר: "חדר א'" - הרמה הגבוהה ביותר, "חדר ב'" - למטה ממנה, ו"חדר ג'" - למטה מזו. גם אלה שבחדר ג' היו כמובן בעלי רמה לימודית גבוהה מאוד, והכול בנגלה - עוד לפני השיטה המיוחדת של החסידות שהכניס בהם אדמו"ר הזקן - רמה גבוהה מאוד, בהלכה ובגמרא כאחד, כפי שציינו עד כאן.