אנחנו בשיעור השלישי בסדר שלשלת היחס, ובו מתחילים את התקופה הראשונה בתיאור חייו של אדמו"ר הזקן. נלמד את השורות הראשונות.
הדבר הראשון שמביא הרבי על אדמו"ר הזקן: "נולד ח"י אלול תק"ה". אדמו"ר הזקן נולד בח"י אלול, שהוא כידוע גם יום הולדתו של הבעל שם טוב - יום הולדתם של שני המאורות הגדולים.
מקום הלידה אינו ברור לגמרי, והספק הוא אם נולד בליוזנא או בפוזן - וכפי שכבר ראינו, סבו נקרא רבי משה מפוזן.
את שנת הלידה, תק"ה, הנציח הרבי הריי"צ: הוצאת הספרים החב"דית, המוציאה לאור את כל ספרי החסידות בעולם, נקבעה על ידו בשם "קהת", ואחד הטעמים לכך הוא ש"קהת" הן אותיות תק"ה - שנת לידתו של אדמו"ר הזקן. במילים אחרות, כל ספר חב"די מזכיר מהיכן החל הכול: משנת תק"ה, מן הרגע שירדה נשמתו של אדמו"ר הזקן לעולם והחלה תורת החסידות להתפשט בעולם.
"ושם אמו רבקה בת הרב אברהם". ידוע הסיפור, שכאשר נאסר אדמו"ר הזקן ובאו לבקש מרבי לוי יצחק מברדיטשוב שיתפלל עליו כבקשתו, לא ידעו את שם אמו כדי למסור לו; פתח רבי לוי יצחק את החומש ומצא: "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", ופירש - "שבר" הוא ראשי תיבות ש'ניאור ב'ן ר'בקה.
מן הלשון "רבקה בת הרב אברהם" אנו למדים ששמו של סבו של אדמו"ר הזקן מצד אמו היה אברהם. בהמשך, כשנגיע לשמות בניו של אדמו"ר הזקן, נראה שבנו השני נקרא חיים אברהם, ושם נפרט שהתברר לאדמו"ר הזקן עצמו לאחר מכן, ששמו המלא של סבו היה חיים אברהם ולא אברהם בלבד. אך בשלב זה נאמר ששם הסב הוא הרב אברהם.
ממשיך התיאור: "בחג הבר מצווה" לאחר שהגיע אדמו"ר הזקן לגיל שלוש עשרה, "תארוהו גאוני הדור בתואר רב תנא הוא ופליג". הרבי הריי"צ מתאר בשיחותיו, שבבר המצווה נכחו גאוני הדור שבאו להשתתף בה, והיה זה מעמד מיוחד במינו. אדמו"ר הזקן, כנער בן שלוש עשרה, אמר חידושי תורה מופלאים כל כך, עד שכל הגאונים שנכחו שם התפעלו, ובו במקום הסמיכוהו לרבנות ונתנו לו את התואר "רב".
תואר זה בא לבטא את גדולתו, ומקורו בגמרא: בתלמוד ישנה קבוצת אמוראים שהיו בתחילת תקופת האמוראים ומעמדם כתנא. בדרך כלל מעמדו של תנא גבוה ממעמדו של אמורא, ולכן אין אמורא יכול לחלוק על דברי תנא, וכשמובאים דברי אמורא ויש משנה הפוכה מדבריו - נדחים דברי האמורא. אך ישנם אמוראים בודדים שמעמדם כתנא והם יכולים לחלוק על משנה, ואחד מהם הוא רב. כמה פעמים בש"ס, כששואלים על רב שלכאורה יש משנה הסותרת את דבריו, אומרת הגמרא: "רב תנא הוא ופליג" - רב תנא הוא, ויכול לחלוק על תנא אחר.
נמצא, שאף שהיה בתקופת האמוראים, זהו כינוי גדול מאוד. ובנידון דידן, כינו בו נער צעיר בן שלוש עשרה, לומר שאף שהוא צעיר - יש בכוחו כבתקופת התנאים. הרבי הריי"צ מציין שכינוי מיוחד זה של אדמו"ר הזקן נרשם בפנקס החברא קדישא.
ונוסיף כמה מילים: כשהיה אדמו"ר הזקן ילד בן חמש, רשם אותו אביו רבי ברוך בפנקס החברא קדישא, היינו שירשם כמי שישמש בחברא קדישא. אדמו"ר הזקן עצמו אמר במשך השנים שהוא מחזיק טובה לאביו על כך שהכניסו לשם כבר מגיל חמש. כך, למשל, מסופר שכאשר הסתלק המגיד ממזריטש, זכה אדמו"ר הזקן להיות בין המתעסקים בגופו הקדוש, ואף זכה בהגרלה להתעסק בראשו של המגיד. ומדוע זכה בכלל להיכנס להגרלה? משום שהוחלט שרק מי שיש לו חברות בחברא קדישא יוכל להשתתף בכך, ואדמו"ר הזקן היה רשום שם כמשמש עתידי כבר מגיל חמש; וכשהגיע לגיל בר מצווה, הוסיפו לשמו בפנקס החברא קדישא את התואר "רב", שקיבל הסמכה מיוחדת עד לדרגה של "תנא הוא ופליג".
"בשנת תק"ך - חתונתו". אדמו"ר הזקן נשא אישה בגיל חמש עשרה, בשנת תק"כ, וזמן החתונה היה בערב שבת פרשת נחמו, י"ב מנחם אב.
ומה אירע מיד לאחר החתונה? "עושה תעמולה גדולה בטרחתו ובממונו בקרב היהודים להתעסק בעבודת האדמה". את כספי הנדוניה שקיבל לאחר החתונה השקיע אדמו"ר הזקן, יחד עם טרחתו, כדי לעודד יהודים שתהיה להם פרנסה - שיקנו קרקעות ותהיה להם יכולת לעבוד; ובדבר זה עסק רבות.
בשנים המאוחרות יותר עסק בכך עוד יותר. מסופר בספר התולדות, שכאשר חזר בפעם הראשונה ממזריטש, לאחר ששמע את שיטת הבעל שם טוב בייקור יהודים פשוטים ואת העניין של דירה בתחתונים, הוסיף והשקיע בזה - למצוא ליהודים פרנסה כפשוטה, בטרחה ובממון.
בשנת "תקכ"ד" כשהיה אדמו"ר הזקן בן תשע עשרה, "הולך למעזריטש בפעם הראשונה" - כמסופר ב"היום-יום" של י"א מנחם אב. שם מתואר שאדמו"ר הזקן הלך יחד עם אחיו המהרי"ל, אלא שאחיו הלך בלי רשות אשתו ולפיכך חזר מיד, ואילו אדמו"ר הזקן, שהלך ברשות, נשאר אצל המגיד עד לאחר הפסח של שנת תקכ"ה.
דברים נוספים רבים אירעו בחייו, אך אנו מתייחסים וקוראים רק את מה שהכניס הרבי בתמצית - הנקודות העיקריות שבשלשלת היחס של אדמו"ר הזקן.