אנחנו בשעה טובה ומוצלחת מתחילים את החלק שנקרא "שלשלת היחס לראשי פרקים מתולדות בית רבנו". בלוח שנקרא "היום־יום", במהדורה הראשונה שהרבי הדפיס בשנת תש"ג, שם נדפס לראשונה מה שנקרא "שלשלת היחס". זו רשימה שיש בה ראשי פרקים, מאוד בתמצית, של כל מה שפעלו נשיאי חב"ד בכל הדורות. הספרים שהם כתבו, על בני המשפחה שלהם, והכל מסודר לפי סדר הזמנים והשנים.
יש מקורות מאוד ברורים, שהמהדורה הראשונה של שלשלת היחס, לפחות המהדורה הראשונה, שהודפסה בתש"ג, כתב אותה אדמו"ר הריי"צ, או שזה לפחות נלקח מהיומנים שלו, ומי שערך את זה לקראת ההדפסה זה הרבי. בהוצאה הראשונה שיצא בה "היום־יום" בשנת תש"ג, ב"שלשלת היחס" היו כמובן מרבותינו נשיאנו עד אדמו"ר הריי"צ, ועד תש"ג, ושם זה הסתיים.
במשך השנים, כשיצאו מהדורות נוספות של "היום־יום", למשל המהדורה הבאה שהיה בה כבר תוספת על "שלשלת היחס", זה היה במהדורה של שנת תשי"ז, כבר בנשיאותו של הרבי. שם, לראשונה, "שלשלת היחס" הודפסה עם השלמה של כל סיפור חייו של הרבי הקודם, והתחלה כבר גם כן של ראשי פרקים מהרבי, עד אותה שנה, עד תשי"ז. וככה זה נמשך במשך שנים, לא היה מעבר לזה.
פעם הראשונה שהתמלא רצף השנים על המאורעות והסיפורים והדברים שקשורים אצל הרבי מתשי"ז והלאה, זה היה בתשמ"ב, זה התחיל. בתשמ"ב, היהודי שהתחיל לערוך את "היום־יום" מחדש, קוראים לו הרב זליקסון, שיהיה בריא. הוא כתב את כל המשך המאורעות מתשי"ז, הכניס את זה לרבי, הרבי הגיה את זה, הרבי הוסיף דברים, השמיט דברים, ואז הודפסה הרשימה אצל הרבי עד תשמ"ב. וככה זה התווסף בכל פעם שהייתה עוד מהדורה, הרבי הגיע והשלים עוד.
בתשנ"א בכ"ח סיוון, זה היה תאריך מאוד מיוחד, חמישים שנה שהרבי והרבנית הגיעו לארצות הברית, יצא אז לאור קובץ שהוא נקרא "קובץ כ"ח סיוון יובל שנים", ושם בקובץ הודפס באופן ממוקד רק סיפור חייו של הרבי עד תשנ"א. ואת הקובץ הזה הרבי חילק בעצמו לכל אחד ואחד. זאת אומרת, מכל מה שההקדמה הזו אנחנו רואים, שכל הרשימה שאנחנו נלמד בעזרת השם לאט לאט, זה הכול מאוד מדויק, ומאוד מאוד חשוב.
ואולי יש לומר, שזו הקדמה לפני שנכנסים ליום־יום, לארמון של היום־יום, שצריך לדעת מה ואיך חסיד חי. יש בלשון המשנה שאומרת: "דע מאין באת", ואחר כך לאן אתה הולך. אפשר לומר גם שההתחלה של שלשלת היחס, קודם כול זה "דע מאין באת". בוא נדע את השורש, את המקורות, את סדר ההשתלשלות של רבותינו לזיענו. אחרי שנדע מאין באת, אז נדע לאן אנחנו הולכים. נוכל להיכנס ללוח היום־יום וללמוד את כל המהלך. זה כפתיח בלבד.
עכשיו נקרא את הקטע הראשוני של שלשלת היחס, שמופיע לפני הפירוט על האדמו"ר הזקן. יש כמה שורות בודדות, שזה על סבא רבא של אדמו"ר הזקן, שזה היה המהר"ל מפראג. מתחיל כאן מהמהר"ל מפראג עד אדמו"ר הזקן, סדר הדורות. נקרא את זה, ונפרט קצת בפרטים שקשורים לקטעים שנקרא. קטע קצר מאוד.
והוא פותח ואומר ככה: "הגאון, מרנא ורבנא", כמו מורנו ורבנו, "יהודה ליוי, זכר צדיק לברכה", שזה היה השם הפרטי של מהר"ל מפראג, או שאנחנו קוראים לו מהר"ל. מהר"ל זה ראשי תיבות, מורנו הרב לוי. זה היה שם המשפחה שלו, מהר"ל מפראג. המהר"ל מפראג הידוע, ההסתלקות שלו הייתה בח"י אלול, בשנת ה' אלפים שס"ט. הוא היה בגיל תשעים ושבע בהסתלקות שלו.
התורה של המהר"ל מפראג, אפשר לומר, זה השורש לתורת החסידות. לדוגמא, אנחנו יודעים שכשאדמו"ר הזקן כותב בעמוד השער של התניא, שהספר מלוקט מפי ספרים, ככה הלשון של אדמו"ר הזקן בעמוד השער, יש מסורת אצל חסידים שמה הכוונה ספרים? הכוונה היא ביניהם גם למהר"ל מפראג. ידוע שהמהר"ל מפראג היה מקובל מאוד גדול, והוא היה גם מקובל בקבלה מעשית. והסיפור הכי מפורסם על המהר"ל מפראג שהוא יצר גולם. יצירת הגולם זה בקבלה מעשית, זה היה המהר"ל מפראג.
הוא ממשיך הלאה, ואומר: מי היה המהר"ל מפראג? הוא היה מגזע הגאונים המיוחסים לדוד בן ישי. המהר"ל מפראג הוא מצאצאי דוד המלך. יש ייחוס מדוד המלך עד המהר"ל מפראג. המשפט הזה נלקח מתוך המצבה של המהר"ל מפראג. זה מוטבע על המצבה של המהר"ל מפראג, המילים האלה, שהוא מגזע הגאונים המיוחסים לדוד בן ישי. ואצל המהר"ל מפראג זה נלקח ממצבה של סב סבו של המהר"ל מפראג, שקראו לו אותו שם כמו המהר"ל. קראו לו רבי יהודה לוי, והוא מכונה רבי יהודה לוי הזקן, שזה סב סבו של המהר"ל מפראג. גם אצלו, על המצבה, כבר כתוב שהוא מגזע הגאונים המיוחסים לדוד בן ישי. זה בעצם הראשון שמופיע פה בשלשלת היחס, המהר"ל מפראג, שהוא בעצם השורש לכל המשך הדורות של רבותינו לזיענו.
עכשיו אנחנו נראה בקצרה את ההשתלשלות של שבעה דורות, שזה מהמהר"ל מפראג עד הדור השביעי שבא אחר כך, שהיה האדמו"ר הזקן, שעליו נתחיל לפרט בעזרת השם בהמשך. דבר ראשון הוא מביא את הבן של המהר"ל מפראג. ובכלל מה שמסופר כאן ומוזכרים פה, הבן, הנכד, הנין וכולי, מה שאנחנו יודעים עליהם קצת זה מתוך ספר הזיכרונות של אדמו"ר הריי"צ. שם מפורט על כל אחד מהם פרטים. אנחנו נביא ממש בקיצור, על כל אחד איזושהי נקודה.
הראשון זה בנו, אל"ף, בנו. בנו של המהר"ל מפראג, הרב בצלאל. בספר הזיכרונות מסופר שהיה לו כינוי, קראו לו רבי בצלאל חריף. הוא היה מאוד מוכשר, והכישרון המיוחד שלו במיוחד היה להגיד שיעור לתלמידים, ככה מסופר שם. הוא נפטר בגרמניה כשהוא היה בגיל שישים וארבע. זה הבן של המהר"ל מפראג. זה אל"ף.
בי"ת, בנו, הבן של רבי בצלאל, דהיינו הנכד של המהר"ל מפראג. זה היה הרב שמואל. מסופר עליו שהוא היה מאוד מאוד מוכשר בכתב יד מאוד יפה, אומנות בידיים מאוד מאוד מיוחדת. ואחד הדברים המיוחדים שמסופר עליו, שכשהוא היה בגיל שש עשרה, הוא כתב ספר תורה על קלף ממש קטן. יש שם ממש תיאור של גודל מאוד מזערי. כתב את כל הספר תורה והוא הביא את זה מתנה לסבא שלו. הסבא שלו זה בעצם המהר"ל מפראג. והסבא שלו, כתוב, מאוד מאוד נהנה והשתעשע במתנה המיוחדת שהוא קיבל מהנכד. ספר תורה הכתוב בכתב מיניאטורי מאוד. הסיפור המעניין שמסופר עליו, על רב שמואל, שכשהוא נפטר הוא נפטר בפראג, רצו לקבור אותו ליד הסבא, אבל לא היה מקום. בית העלמין בפראג צפוף מאוד, ולא היה מקום. מסופר בספר הזיכרונות שנעשה נס מעל הטבע, ופתאום הקרקע התרחבה ונוצר פשוט מקום לכרות קבר לנכד, לרב שמואל, ממש ליד הסבא שלו, המהר"ל מפראג. זה נס מופת שהיה איתו, עם הנכד.
אחר כך גימ"ל, מדברים על הנין, הבן של רב שמואל. הוא היה בנו הרב יהודה לייב. מסופר עליו שהוא היה מאוד מוכשר, למדן גדול. הוא חיבר ספר שנקרא "קול יהודה" על שולחן ערוך אורח חיים.
אחר כך דל"ת, בנו, הבן של רבי יהודה לייב, זה כבר הצאצא, הרב מוישה. הוא מכונה בספר הזיכרונות רבי מוישה מפוזן. הוא השתתף, רבי מוישה, בבר מצווה של אדמו"ר הזקן. כשהוא היה בגיל תשעים ואחד הוא זכה להיות בבר מצווה של הנין שלו, אדמו"ר הזקן.
ה"א, הדור הבא, הדור החמישי, בנו הרב שניאור זלמן. הרב שניאור זלמן הוא הבן של רבי מוישה. הוא נקרא שניאור זלמן, הוא הראשון בשושלת בשם הזה, על שם אבי אימו. אבי אימו קראו לו שניאור זלמן, והוא גם נקרא בשם הזה. מסופר שהוא עסק במסחר יהלומים, רבי שניאור זלמן.
אחר כך ו"ו, בנו הרב ברוך. זה כבר אבא של אדמו"ר הזקן, קראו לו רב ברוך. יש סברה, יש על זה דיון שלם, אבל אביא את זה לשלמות העניין. יש סברה שהשם המלא שלו היה רב ישראל ברוך, וככה יש איזו מצבה שיש אומרים שזו המצבה שלו, ושם מוטבע ישראל ברוך. אבל בפועל הוא מוכר לנו בשם ברוך לבד. למה לא מוכר לנו בשם הראשון שלו, ישראל? ככה מסופר, שמאז שהוא נהיה מקורב לבעל שם טוב, הוא לא רצה לקרוא לעצמו בשם רבו. רבו, הבעל שם טוב, הרי השם שלו היה ישראל. אז מאז שהוא נהיה מקורב לבעל שם טוב, הוא הפסיק להשתמש בשם ישראל, ולכן הוא מוכר לנו רק בשם ברוך.
והאחרון ברשימה, שזה בעצם מבחינתנו הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד, זי"ן, זה בנו, הבן של רבי ברוך, הוד כבוד קדושת אדמו"ר, הרב שניאור זלמן. זה אדמו"ר הזקן, שהוא שבעה דורות מהבן של המהר"ל מפראג. ופה מתחילה שושלת אדמו"רי חב"ד, שעל זה בעזרת השם, בשיעורים הבאים נמשיך לספר עוד ועוד פרטים על כל אחד מרבותינו נשיאנו.