אנחנו מתחילים בשעה טובה ומוצלחת את החלק הנקרא "שלשלת היחס - ראשי פרקים מתולדות בית רבנו". בלוח "היום-יום", במהדורה הראשונה שהדפיס הרבי בשנת תש"ג, נדפסה לראשונה "שלשלת היחס" - רשימה ובה ראשי פרקים תמציתיים מאוד של פעולות נשיאי חב"ד בכל הדורות, הספרים שכתבו ובני משפחתם, והכול מסודר לפי סדר הזמנים והשנים.
מהדורות שלשלת היחס:
ישנם מקורות ברורים, שאת המהדורה הראשונה של שלשלת היחס, שנדפסה בתש"ג, כתב אדמו"ר הריי"צ - או לכל הפחות נלקחה מיומניו - ומי שערך אותה לקראת ההדפסה היה הרבי. בהוצאה הראשונה של "היום-יום" בשנת תש"ג כללה שלשלת היחס את רבותינו נשיאינו עד אדמו"ר הריי"צ ועד שנת תש"ג, ושם הסתיימה.
במשך השנים יצאו מהדורות נוספות של "היום-יום". המהדורה הבאה שבה נוספה תוספת לשלשלת היחס הייתה מהדורת שנת תשי"ז, כבר בנשיאותו של הרבי. שם, לראשונה, נדפסה שלשלת היחס עם השלמת סיפור חייו של הרבי הקודם, וכן עם התחלה של ראשי פרקים מהרבי עד אותה שנה, עד תשי"ז. וכך נמשך הדבר שנים, בלא תוספת מעבר לזה.
הפעם הראשונה שבה הושלם רצף השנים במאורעות ובדברים הקשורים לרבי מתשי"ז ואילך הייתה בשנת תשמ"ב. היהודי שהחל לערוך מחדש את "היום-יום", הרב זליגסון שיחיה, כתב את המשך המאורעות מתשי"ז, הכניס זאת לרבי, והרבי הגיה, הוסיף דברים והשמיט דברים. ואז נדפסה הרשימה אצל הרבי עד שנת תשמ"ב, וכך התווספו הדברים בכל מהדורה נוספת, שהרבי היה משלים עוד.
בכ"ח סיוון תשנ"א - תאריך מיוחד מאוד, חמישים שנה להגעת הרבי והרבנית לארצות הברית - יצא לאור קובץ בשם "קובץ כ"ח סיוון יובל שנים", ובו נדפס באופן ממוקד רק תולדות חייו של הרבי עד תשנ"א. את הקובץ הזה חילק הרבי בעצמו לכל אחד ואחד. מכל ההקדמה הזו עולה, שכל הרשימה שנלמד בעזרת השם לאט לאט מדויקת מאוד וחשובה מאוד.
ואולי יש לומר, שזוהי הקדמה לפני הכניסה לארמון של היום-יום, שבו צריך לדעת מה ואיך חסיד חי. לשון המשנה היא "דע מאין באת", ולאחר מכן - לאן אתה הולך. אפשר לומר שההתחלה בשלשלת היחס היא בבחינת "דע מאין באת": תחילה נדע את השורש, את המקורות ואת סדר ההשתלשלות של רבותינו נשיאינו, ולאחר שנדע מאין באנו, נדע גם לאן אנו הולכים, ונוכל להיכנס ללוח היום-יום וללמוד את כל המהלך. זאת כפתיחה בלבד.
נקרא עתה את הקטע הראשון של שלשלת היחס, המופיע לפני הפירוט על אדמו"ר הזקן. אלו שורות בודדות על סבא רבא של אדמו"ר הזקן - המהר"ל מפראג - וסדר הדורות מן המהר"ל מפראג עד אדמו"ר הזקן.
והוא פותח ואומר: "הגאון מרנא ורבנא יהודה ליואי זכר צדיק לברכה" - "מרנא ורבנא" כמו מורנו ורבנו, ו"יהודה ליואי" הוא שמו של ה"מהר"ל מפראג". "מהר"ל" הוא ראשי תיבות: מורנו הרב ליואי, וליואי הוא שם משפחתו. הסתלקותו של המהר"ל מפראג הייתה בח"י אלול שנת ה'שס"ט, בהיותו בן תשעים ושבע.
תורתו של המהר"ל מפראג היא, אפשר לומר, שורש לתורת החסידות. לדוגמה, כאשר כותב אדמו"ר הזקן בעמוד השער של התניא שהספר "מלוקט מפי ספרים", ישנה מסורת אצל חסידים שהכוונה ב"ספרים" היא בין השאר למהר"ל מפראג. ידוע שהמהר"ל מפראג היה מקובל גדול מאוד, וגם מקובל בקבלה מעשית; והסיפור המפורסם ביותר עליו הוא שיצר גולם - יצירה שהיא בקבלה מעשית.
ממשיך ואומר מיהו המהר"ל מפראג: "מגזע הגאונים המיוחסים לדוד בן ישי" - שהמהר"ל מפראג הוא מצאצאי דוד המלך, ויש ייחוס מדוד המלך עד המהר"ל מפראג. משפט זה נלקח מן המצבה של המהר"ל מפראג, ובה מוטבעות מילים אלו. ואצל המהר"ל מפראג נלקח הדבר ממצבת סב סבו, שנקרא באותו שם - רבי יהודה ליואי, המכונה רבי יהודה ליואי הזקן - שגם על מצבתו כבר כתוב שהוא מגזע הגאונים המיוחסים לדוד בן ישי. זהו אפוא הראשון המופיע כאן בשלשלת היחס, המהר"ל מפראג, שהוא השורש לכל המשך הדורות של רבותינו נשיאינו.
שבעה דורות מן המהר"ל עד אדמו"ר הזקן:
נראה בקצרה את ההשתלשלות של שבעה דורות, מן המהר"ל מפראג ועד אדמו"ר הזקן, שעליו נתחיל לפרט בעזרת השם בהמשך. מה שידוע לנו על הבן, הנכד, הנין וכולי, הוא מתוך ספר הזיכרונות של אדמו"ר הריי"צ, שבו מפורטים פרטים על כל אחד מהם. נביא בקיצור נקודה על כל אחד:
א) בנו, הרב בצלאל: בספר הזיכרונות מסופר שכונה "רבי בצלאל חריף". היה מוכשר מאוד, וכישרונו המיוחד היה באמירת שיעור לתלמידים. נפטר בגרמניה בהיותו בן שישים וארבע.
ב) בנו, הרב שמואל: נכדו של המהר"ל מפראג. מסופר עליו שהיה מוכשר מאוד בכתב יד נאה, באומנות ידיים מיוחדת במינה. אחד הדברים המיוחדים שמסופר עליו, שבהיותו בן שש עשרה כתב ספר תורה על קלף זעיר ביותר - יש שם תיאור של גודל מזערי - והביאו במתנה לסבו, המהר"ל מפראג, וסבו נהנה והשתעשע מאוד במתנה המיוחדת שקיבל מנכדו: ספר תורה כתוב בכתב מיניאטורי. עוד מסופר עליו, שכשנפטר בפראג ביקשו לקוברו סמוך לסבו, אך לא היה מקום, שכן בית העלמין בפראג צפוף מאוד. מסופר בספר הזיכרונות שנעשה נס למעלה מדרך הטבע, והקרקע התרחבה, ונוצר מקום לכרות קבר לרב שמואל ממש בסמוך לסבו, המהר"ל מפראג.
ג) בנו, הרב יהודה ליב: מסופר עליו שהיה מוכשר מאוד ולמדן גדול, וחיבר ספר בשם "קול יהודה" על שולחן ערוך אורח חיים.
ד) בנו, הרב משה: המכונה בספר הזיכרונות "רבי משה מפוזן". הוא השתתף בבר מצווה של אדמו"ר הזקן, ובהיותו בן תשעים ואחת זכה להיות בבר מצווה של נינו, אדמו"ר הזקן.
ה) בנו, הרב שניאור זלמן: הוא הראשון בשושלת הנקרא בשם זה, על שם אבי אמו, שנקרא שניאור זלמן. מסופר שעסק במסחר יהלומים.
ו) בנו, הרב ברוך: אביו של אדמו"ר הזקן. יש סברה, ועליה דיון שלם, שהשם המלא היה "ישראל ברוך", וישנה מצבה שיש אומרים שהיא מצבתו, ובה מוטבע "ישראל ברוך". אך בפועל מוכר הוא לנו בשם ברוך בלבד. ומדוע אין הוא מוכר לנו בשמו הראשון, ישראל? כך מסופר: מאז שנתקרב לבעל שם טוב, לא רצה לקרוא לעצמו בשמו של רבו - שהרי שמו של הבעל שם טוב היה ישראל - ולפיכך חדל להשתמש בשם ישראל, ומשום כך מוכר הוא לנו רק בשם ברוך.
ז) בנו, הוד כבוד קדושת אדמו"ר הרב שניאור זלמן: הוא אדמו"ר הזקן.
אדמו"ר הזקן הוא אפוא הדור השביעי מבנו של המהר"ל מפראג, וכאן מתחילה שושלת אדמו"רי חב"ד. על כך נמשיך בעזרת השם בשיעורים הבאים, ונספר עוד ועוד פרטים על כל אחד מרבותינו נשיאינו.