"חדר" המאה ושמונה עשר בהיכל היום-יום.
יום חמישי י"ח אדר שני ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, צו, חמישי, עם פירוש רש"י. תהילים, י"ח בחודש, אומרים שני פרקים בלבד — פרק פ"ח ופרק פ"ט. תניא, עדיין באמצע פרק ל"ז, השיעור מתחיל במילים "כי כללות" ומסתיים בעמוד מ"ח במילים "יצירה עשייה".
הפתגם היומי הוא פתגם קצר שנלקח ממאמר של האדמו"ר המהר"ש, בדיבור המתחיל "על חומותייך", שנדפס בספר "תורת שמואל" במאמרי שנת תרל"ח. בסיום המאמר מתייחס הרבי מהר"ש לפסוק שאומר הנביא ישעיהו בתחילת פרק ס"ו — פסוק ידוע מן ההפטרה: "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי". הפסוק שאחריו אומר: "ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה'".
בסיום המאמר מסביר הרבי מהר"ש את משמעות הפסוק בעבודת ה'. הוא אומר ששני הביטויים שבפסוק — "עשתה" מלשון עשייה, ו"נאם" מלשון דיבור — מרמזים על שני אופנים בלימוד התורה.
כך הוא מסביר: המילה "עשתה" אינה סתם עשייה, אלא ידוע שהמושג "עשייה" הוא גם מלשון כפייה. לדוגמה, מביא שם את הלשון שגבאי הצדקה "כופים" את האנשים להשתתף במתנת הצדקה. במאמר מביא דוגמה אחרת — "גט מעושה", שבו מאלצים את הבעל לתת גט. יש אפוא כמה ביטויים המלמדים שדבר הנעשה בהכרח ובאילוץ מכונה "עשייה".
על פי זה הוא מסביר את הלשון שבפסוק, "את כל אלה ידי עשתה", שהיא הולכת על לימוד תורה שבכתב. מה הקשר ללימוד תורה שבכתב? כי בתורה שבכתב עלול אדם לומר לעצמו: מדוע עליי ללמוד זאת כל הזמן? הרי אני כבר מכיר את סיפורי התורה, תורה שבכתב היא דבר ידוע, וכביכול יודע אני מה נאמר בה, ולמה לי ללמדה? על כך באים ואומרים שבאמת אין הדבר כן.
לכן, אומר, זהו העניין המכריח אותנו שצריכים ללמוד בכל יום תורה שבכתב עם פירוש רש"י. כלומר, כל יום חייב יהודי ללמוד תורה שבכתב — וזוהי בעצם תקנת החת"ת, ללמוד מדי יום את פסוקי החומש עם פירוש רש"י — וזהו הביטוי המרומז בפסוק "את כל אלה ידי עשתה", דהיינו שתכפה על עצמך ללמוד בכל יום תורה שבכתב עם פירוש רש"י.
כעת נעיין בלשון תחילת הפתגם: "אאמו"ר הרה"ק כותב באחד ממאמריו". כשהרבי הריי"צ אומר "זקני", כוונתו לרבי מהר"ש. הוא כותב באחד ממאמריו, כמראה המקום שציינו: "צריכים ללמוד בכל יום תורה שבכתב עם פירוש רש"י". כאן אין הוא מביא על איזה פסוק נאמר הדבר, אך כאמור הוא מתייחס לפסוק "את כל אלה ידי עשתה".
עוד מובא במאמר ביטוי מעניין: מה מיוחד בפירוש רש"י? הלשון היא שזהו "תרומות מדרשי רז"ל". "תרומות" — הלקט המובחר; פירוש רש"י הוא ליקוט מכל מדרשי חז"ל, ואף שהוא על פי פשוטו של מקרא, מכל מקום הליקוט מכל מדרשי חז"ל מצוי בתוכו. וכשלומדים בכל יום תורה שבכתב עם פירוש רש"י, לומדים למעשה בכל יום תורה שבכתב עם כל מדרשי חז"ל.
אחר כך מוסיף בהמשך: הרי סיום הפסוק לאחר "את כל אלה ידי עשתה" הוא "ויהיו כל אלה נאם ה'". הוא מסביר במאמר את הרמז שבמילים אלו — ש"נאם ה'" הוא תורה שבעל פה, שהיא בדיבור ("נאם" מלשון דיבור, לא מלשון כתיבה). הוא מביא את הכתוב בהלכות תלמוד תורה, וכן בתניא באיגרת הקודש האחרונה — וזהו לשון המשך הפתגם — שלכל הפחות צריך כל אחד ללמוד מסכת גמרא בשנה. דהיינו שכל אדם צריך ללמוד גמרא, וצריך שיהיה סדר קבוע שכל אחד לומד לכל הפחות מסכת אחת בשנה.
מעניין סיום המאמר של המהר"ש: וגם אם עבר על כך ולא למד — מה יעשה אדם שלא נהג לפי ההנחיה ולא למד? — עם כל זה לא יאמר נואש, שכן אין לך דבר העומד בפני התשובה. לא עשית זאת עד עתה? חזור בתשובה ועשה זאת מכאן ולהבא. זה הסדר שצריך להיות.
והנושא הזה, שצריך ללמוד בכל יום, מובא בהלכות תלמוד תורה, ומקורו בגמרא. הגמרא במסכת קידושין אומרת שאדם צריך לשלש את זמנו — שליש מקרא, שליש משנה ושליש תלמוד. ומיד שואלת הגמרא: כיצד אפשר לשלש את חייו, וכי אומרים לאדם מראש כמה שנים יש לו לחיות, שיוכל לתכנן עד מתי ילמד חלק זה ועד מתי חלק אחר? "מי ידע כמה חיי?" — וכי יודע אדם מראש כמה יחיה, שיוכל לחלק את שנותיו? ומתרצת הגמרא שהכוונה היא "ליומי".
מהי הכוונה "ליומי"? בזה נחלקו רש"י ותוספות. רש"י אומר: חלק את השבוע — ביום ראשון ושני תלמד שליש זה, בשלישי ורביעי שליש זה, וכן הלאה. ותוספות חולק ואומר: אף על ימות השבוע — מה אתה יודע? וכי יודע אתה מראש שיהיה לך כל השבוע? לכן צריך לצמצם יותר, ובכל יום ויום עצמו על האדם לחלק את לימודו לכל החלקים.
וזהו גם לשון אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה, המדייק כשיטת התוספות: "לפיכך חייב הוא לשלש זמן למידתו שבכל יום ויום". דהיינו שבכל יום ויום צריך לימודו של אדם להיות שליש במקרא, שליש במשנה ושליש בתלמוד; שלושה אלה צריכים להיות בכל יום. וזוהי הנקודה שהרבי מדגיש בפתגם זה.
ולסיום, בהמשך לפתגמים התואמים בסייעתא דשמיא לספר הרמב"ם: אנו נמצאים בימים אלו בפתגמים של ספר זרעים, וכבר ראינו את שתי ההלכות הראשונות שבו — הלכות כלאים והלכות מתנות עניים. בולט מאוד הקשר להלכות הבאות, שהן הלכות תרומות, שכן היום אנו לומדים מהי ה"תרומות מדרשי רז"ל" שבפירוש רש"י, כפי שאומר במפורש בציטוט זה — שזה צריך להיות הלימוד היומיומי של כולנו.