"חדר" המאה ושבעה עשר בהיכל היום-יום.
יום רביעי י"ז אדר-שני ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, צו, רביעי, עם פירוש רש"י. תהילים, י"ז בחודש, אומרים מפרק פ"ג עד פרק פ"ז ועד בכלל. תניא, באמצע פרק ל"ז — השיעור מתחיל במילים "ונמצא כי", ומסתיים בעמוד מ"ח במילה "גידה". הפתגם היומי קצר מאוד, שורה וחצי.
בשיעור תהילים היומי של י"ז בחודש אומרים מפרק פ"ג עד סיום פרק פ"ז, והפתגם היומי מתייחס לפסוק האחרון שבשיעור — הפסוק המסיים את פרק פ"ז, שבו שבעה פסוקים בלבד. הפסוק האחרון: "ושרים כחוללים כל מעייני בך". פסוק זה מדבר על תקופת הגאולה. "ושרים" — אלה ששרים בפה; "חוללים" — אלה המנגנים בכלי הנגינה. יהיה מצב של "שרים כחוללים", שאותה כמות של השרים תהיה גם כמות החוללים; זאת בניגוד למקובל, שבתזמורת מספר האנשים שבכלי הנגינה מרובה על הסולן השר לבדו — אך כאן יהיה "שרים כחוללים".
ההתייחסות שלנו היא לסיומת הפסוק: "כל מעייני בך", וכיצד יש לקרוא זאת. מבחינה דקדוקית ידוע המושג של תנועה גדולה ותנועה קטנה. ניקוד חולם הוא תמיד תנועה גדולה, ומשמעותה שהאות שעליה התנועה עומדת בפני עצמה, ואינה נסמכת, קשורה או צמודה לאות או למילה הבאה — כמו ילד גדול העומד על רגליו. לעומת זאת, קמץ-קטן הוא תנועה קטנה, ומשמעותה שהמילה נסמכת ונשענת על המילה הבאה, יש מקף וחיבור — כמו ילד קטן הצריך להיות צמוד לאמו.
כשאומרים "זה הכל" — הרי סיימנו עם המילה; אך כשאומרים "כל אחד ואחד" — המילה "כל" היא פתיחה. אם כן, המילה "כל" יכולה לפעמים לבוא בתנועה גדולה, שהיא סיום ועצירה, ולפעמים בתנועה קטנה, שהיא המשך למילה הבאה.
כאן, בפסוק "כל מעייני בך", השאלה היא כיצד לנקד את הכ"ף של "כל": האם בחולם — "כֹּל", שהיא תנועה גדולה, או בקמץ — "כָּל", שהיא תנועה קטנה. יש סידורים המנקדים בחולם ויש המנקדים בקמץ. ומהי הדרך הנכונה? בספרים המדוקדקים מאוד רואים במקומות מסוימים על מילה זו ניקוד חולם עם מתג — דהיינו רמז שהיא כעומדת בפני עצמה ("כֹּל"), ובד בבד המתג מורה על המשכה. נמצא שלמילה "כל" זו יש את שתי המשמעויות.
ולכן, מה אומר הפתגם היומי? הדבר תלוי היכן אומרים את הפסוק: האם באמירת תהילים — כבשיעור היומי בי"ז בחודש, שבו אומרים פרק זה כחלק מסדר אמירת התהילים; או שמא לפני ברכת המזון, שהרי מזמור פ"ז הוא אחד המזמורים הנאמרים לפני ברכת המזון.
וזו לשון הפתגם: באמירת תהילים (פ"ז, ז') אומרים "כל מעייני" — הכ"ף בקמץ, דהיינו בתנועה קטנה. ובסדר ברכת המזון — הכ"ף בחולם, "כֹּל", דהיינו בתנועה גדולה.
על פי השמועה — שהיא גם מלשון שמיעה, שכן אפשר לשמוע זאת בהקלטות — כאשר היה הרבי אומר מזמור זה בציבור (הרבי היה עורך "סדר תהילים" בציבור בי"ז בחודש), שומעים שאמר את המילה פעמיים: גם בתנועה הגדולה וגם בתנועה הקטנה, אחת יותר בלחש ואחת יותר בקול. על כל פנים, כאן בפתגם החלוקה היא האם זה בעת אמירת תהילים או בעת סדר ברכת המזון.