"חדר" המאה וחמישה עשר בהיכל היום-יום.
יום שני ט"ז אדר שני, שושן פורים, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, בפרשה השנייה של ספר ויקרא, פרשת צו — יום שני, צו שני, עם פירוש רש"י. תהילים, ט"ז בחודש, אומרים שני פרקים: פרק ע"ז ופרק ע"ח. תניא, עדיין באמצע פרק ל"ז; השיעור היומי מתחיל במילים "כאשר כל" ומסתיים בעמוד תשעים וארבע במילה "האבות".
הפתגם היומי הוא תיאור מקוצר של האופן שבו האדמו"ר האמצעי היה מתעסק בלימוד חסידות, בלימודה ובהעברתה לחסידיו. הדברים לקוחים ממכתב שכתב הרבי הריי"צ (י"ב אייר תרצ"ה). אקדים כמה מילים לפני הציטוט הנקודתי שבמכתב, כרקע לדברים.
הרבי הריי"צ מספר מה ששמע מאביו [הרבי הרש"ב], ששמע מאביו — הסבא, הרבי מהר"ש — שהאדמו"ר האמצעי היה מחלק את החסידים לכמה "פלוגות". תחילה הייתה חלוקה כללית: היו כאלה שכונו "המשכילים", והיו כאלה שכונו "העובדים". "המשכילים" היו בעלי ידיעות רחבות ועצומות בתורת החסידות ובהשכלת החסידות בעומק רב, ואילו "העובדים" עיקר התעסקותם היה בתפילה ובעבודת השם.
מלבד החלוקה הכללית, בכל אחת מהחלוקות היו כמה פלוגות — כמה סוגי משכילים וכמה סוגי עובדים. לכל סוג ייעד האדמו"ר האמצעי מאמרים וספר מסוים, כדי שיהיו להם כלים להתעסק בתחומם. למשל, אל אלו שבגדר "עובדים" כתב את הספר "שער התשובה והתפילה", שיש בו כמה חלקים: לסוג אחד ייעד את חלק א', לסוג השני את חלק ב', ולסוג השלישי את חלק ג'.
וביחס ל"משכילים" כתב אף הוא ספרים: לסוג אחד את הספר "שער האמונה", לסוג שני את "עטרת ראש", ולסוג שלישי את "אמרי בינה". לכל קבוצה היה העניין הקשור אליה.
בפתגם היומי מתייחסים בקצרה ובאופן ישיר למה שנאמר כאן באריכות, ומודגש בו שישנם ספרים כלליים שנכתבו לכולם. וכך לשון הפתגם: "האזמו"ר אמר" — "אדוני אבי זקני מורי ורבי", היינו הרבי הריי"צ אומר: סבא שלי [הרבי המהר"ש] אמר — אשר האדמו"ר האמצעי כתב עבור כל סוג וסוג מהמשכילים ומהעובדים מאמרים בספר מיוחד. בפתגם עצמו אין הרבי הריי"צ מביא את כל האריכות שבמכתב, אלא את עצם הדברים.
"לבד שער היחוד ושערי אורה" — חוץ משני ספרים אלה, שער היחוד ושערי אורה, שהם כלליים ולא נכתבו לקבוצה מסוימת אלא לכלל החסידים, לא משנה מאיזו קטגוריה.
ומה ההבדל בין שער היחוד לשערי אורה, ומדוע חיבר שני ספרים? לכל ספר יש עניינו: שער היחוד הוא "המפתח" לתורת החסידות. בשיחה אחרת מוסיף הרבי הריי"צ כמה מילים להגדרה זו ואומר, שיש בו השכלה גדולה לדעת את כל סדר ההשתלשלות, והוא פותח שער בהשכלת תורת החסידות. זה עניינו של הספר שער היחוד.
לעומת זאת, שערי אורה נקרא "א'-ב'" לתורת החסידות; כפי שאמר הרבי הריי"צ באחת השיחות, בשערי אורה יש הבנה בחסידות, והוא ה"א'-ב'" בתורת החסידות. בשיחה אחרת מוסיף הרבי הריי"צ ספר כללי נוסף — "קונטרס ההתפעלות" — שאף הוא פותח שער כללי לעבודת השם. זהו בעצם ההבדל בין שני סוגי הספרים.
באחד ממכתביו מתייחס הרבי לעניין זה ולשער היחוד שהזכרנו, ומוסיף שבספר שער היחוד, בתחילתו, מבואר גם אופן ההתבוננות — כיצד יודעים בכלל שצריך להתבונן במשהו; ההדרכה בכל נושא ההתבוננות מצויה שם בספר שער היחוד.
ומה עניינו של פתגם זה דווקא להיום? שערי אורה, שאותו מזכירים, מחולק אף הוא לחלקים, ויש בו "שער הפורים". וכיוון שאנו נמצאים ביום שושן פורים, מזכיר הפתגם את הספר הזה, שהוא ספר כללי.
ראיתי אצל מישהו הערה מעניינת על סדר הספרים שמביא הפתגם: תחילה שער היחוד, שהוא "המפתח" לתורת החסידות, ואחר כך שערי אורה, שהוא ה"א'-ב'". מדוע דווקא בסדר זה ולא להיפך? הדבר דומה לכניסה לבית: תחילה צריך את מפתח הבית כדי לפתחו, ורק לאחר שנפתח הבית באים הצעדים הראשונים בתוכו. לכן שער היחוד הוא ה"מפתח", שבלעדיו אי אפשר להיכנס כלל; ולאחר שקיבלת את המפתח, בתוך הבית עצמו יש את ה"א'-ב'", הצעדים הראשונים. זהו ההבדל בין הספר שער היחוד לספר שערי אורה בתורת החסידות.