Lesson 1 — שלוש הדרכים לגאולה: "בעתה" ו"אחישנה"
פתיחה: למה אנחנו לומדים דווקא את המאמר הזה
אנחנו פותחים סדרה חדשה — מאמר של המיטעלער רבי, הרבי השני בשושלת חב"ד, שנאמר בשנת תקפ"ה, כפי שכתוב בראש המאמר: "פ' דברים תקפ"ה בווארעם באד". המאמר נקרא על שם תיבותיו הראשונות — "אל תצר את מואב" — אבל יש לו גם שם שני, וזה השם שמלמד אותנו במה הוא עוסק. כתוב כאן: "ונק׳ בשם בעתה אחישנה".
עכשיו עיצרו רגע. למה בכלל לומדים מאמר כזה? המאמר הזה הולך לעסוק בעניין הגאולה — מתי משיח בא, וכיצד הוא בא. ובעומק העניין: בזמן הגלות, כל העבודה שלנו היא בעיקר במידות שלנו, ברגשות, בשבע המידות שבלב. וכשמשיח יבוא — אז העיקר יהיה השכל, ההבנה האמיתית באלוקות. אז למה ללמוד עכשיו על משהו ששייך לעתיד? כי דווקא הלימוד הזה הוא חלק מהדרך לקרב את הגאולה. כשאנחנו לומדים על אופן הגאולה, אנחנו כבר מתחילים לחיות בתודעה של הגאולה. אז בואו נלך, צעד אחר צעד.
שני הפסוקים שמושכים לשני כיוונים
המאמר פותח בפסוק מפרשת דברים:
"ויאמר ה׳ אלי אל תצר את מואב"
ה' אומר למשה: אל תצר — אל תָּצֵר, אל תילחם, אל תיכנס לקרב — עם מואב. וזה כבר תמוה. כשעם ישראל יצא ממצרים, הם דווקא כן נלחמו באומות — בסיחון, בעוג, ביושבי הארץ. הם לא נמנעו ממלחמות. אבל דווקא במואב — "אל תצר". אל תיגע בהם, סע מסביב, עזוב אותם. נחזור לזה.
עכשיו המיטעלער רבי קופץ לרגע מן הפסוק אל ההפטרה. ההפטרה של פרשת דברים היא בישעיהו, ושם נאמר:
"ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"
ציון — היינו עם ישראל — ייפדו מן הגלות "במשפט", וה"שבים" ייגאלו "בצדקה". ומה לומדים מזה? "משמע מזה דאין ישראל נגאלין אלא בתשובה ומעשים טובים שנק׳ משפט וצדקה כידוע". כלומר: הגאולה תלויה בעבודה שלנו. במשפט — בקיום התורה, בצדקה — במעשים טובים. הכול תלוי בנו.
עכשיו שימו לב לתחושת הקושי שנבנית כאן. מצד אחד יש פסוק שאומר שהגאולה תלויה לגמרי במעשינו. ומצד שני, כפי שנראה מיד, יש שיטה שאומרת שהגאולה תבוא בלי קשר למצב שלנו. אז במה זה תלוי? בנו? או לא בנו?
המחלוקת בגמרא: רב ושמואל
המיטעלער רבי מביא: "ובאמת מחלוקת הוא בגמ׳ דסנהדרין פ׳ חלק". בגמרא בסנהדרין, בפרק חלק — הפרק שעוסק כולו בעניינים אלו — יש מחלוקת מפורסמת.
"אמר רב כלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים"
רב אומר: "כלו כל הקיצים" — כל הזמנים שנקבעו לגאולה כבר עברו. הזמן בָּשֵל. אז למה משיח לא בא? כי הדבר תלוי רק בנו — "אין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים". הבעיה אינה בלוח הזמנים, הבעיה במצב שלנו. עלינו לתקן את עצמנו.
"ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו"
שמואל חולק: "דיו לאבל שיעמוד באבלו". דיו לאבל — מספיק לאבל — שיעמוד בְּאֶבלו. ויש כאן שני אופנים להבין מי האבל. יש שמפרשים שהאבל הוא הקדוש ברוך הוא עצמו, כביכול — "דאיהו אביל" — שכביכול נמצא בגלות עם עם ישראל, ובאבלו. וכשהוא "יקום מאבלו", אז משיח יבוא; ולפי זה הגאולה אינה תלויה במצב שלנו אלא במצבו, כביכול. ויש שמפרשים — וכך מובא בשם רש"י — שהאבל הוא עם ישראל: די לנו בצרות הגלות עצמן. כל הצער, כל הגלות, כל התפילות — זו כבר התשובה שלנו, ואיננו צריכים יותר מזה.
אז בקיצור: רב אומר שבלי תשובה אין גאולה. שמואל אומר — לא, הגאולה תבוא בלאו הכי, "דיו לאבל שיעמוד באבלו".
אותה מחלוקת אצל התנאים: רבי אליעזר ורבי יהושע
הגמרא ממשיכה: "כתנאי" — המחלוקת הזו של רב ושמואל, שהם אמוראים, מקבילה למחלוקת ישנה יותר, של תנאים:
"ר״א אומר אם ישראל עושי׳ תשו׳ נגאלין ואם לאו אין נגאלין"
רבי אליעזר הולך כשיטת רב: אם ישראל עושים תשובה — נגאלים, ואם לא — אין נגאלים. הכול תלוי בתשובה.
"ור׳ יהושע או׳ הקב״ה מעמיד להם מלך כו׳"
רבי יהושע הולך כשיטת שמואל: הקב"ה יעמיד להם מלך — יביא מצב, גזירות, צרות — אבל הגאולה תבוא גם בלי תשובה.
ועכשיו עקבו אחרי הוויכוח עצמו, כי הוא מרתק. רבי אליעזר מביא ראיה: "אם ישראל עושין תשובה נגאלין שנאמר שובו בנים שובבים ארפא כו׳" — "שובו" משמע תשובה, ואז "ארפא". רבי יהושע משיב לו: "הלא כבר נאמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו" — בחינם נמכרתם, ולא בכסף תיגאלו, כלומר הגאולה אינה תלויה בתמורה מצידכם. וכך הם זורקים זה לזה פסוק אחר פסוק, עד הסוף:
"עד שא״ל ר״י והלא כבר נאמר ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור כו' ושתק ר"א"
עד שרבי יהושע מביא את הפסוק האחרון — מספר דניאל — "ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור". וכשרבי אליעזר שמע את הפסוק הזה — "ושתק". שתק. ובלשון חכמים, שתיקה כאן היא הודאה. רבי אליעזר הודה לרבי יהושע. ומכאן מסיק המאמר: "שמזה מוכח שיש קץ לדבר אע״פ שאין ישראל עושי׳ תשובה ומע״ט" — יש זמן קצוב לגאולה שיבוא בהכרח, גם בלי תשובה ומעשים טובים.
"כולו זכאי" או "כולו חייב"
המיטעלער רבי מחזק זאת מדברי רבי יוחנן באותו מקום:
"שאין ב״ד בא אלא בדור שכולו זכאי... או בדור שכולו חייב"
בן דוד — משיח — בא או בדור שכולו זכאי, או בדור שכולו חייב. "כולו זכאי" — שעושים תשובה ומעשים טובים, כשיטת רבי אליעזר, "שנאמר ועמך כולם צדיקים". "כולו חייב" — "דכתיב וירא כי אין איש", "וכתי׳ למעני אעשה" — כשיטת רבי יהושע, שהקץ של דניאל יבוא בהכרח, יהיה מה שיהיה.
"בעתה" ו"אחישנה" — שני הפכים
ועכשיו מגיעים אל לב העניין, אל השם של המאמר. המיטעלער רבי מביא את דברי ריב"ל — רבי יהושע בן לוי — שם בגמרא:
"דרמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה זכו... אחישנה... לא זכו... בעתה"
ריב"ל "רמי" — מקשה סתירה. כתוב בפסוק (בישעיהו) על הגאולה גם "בעתה" וגם "אחישנה". "בעתה" — בעִתה, בזמנה הקצוב והמוגבל. "אחישנה" — אני אחיש אותה, אזרז, אקדים אותה. אלו שני הפכים! איך הגאולה תהיה גם בזמן קבוע וגם מוקדמת מזמנה?
מתרץ ריב"ל: "זכו — אחישנה, לא זכו — בעתה". זכו, בתשובה ומעשים טובים — "אחישנה", הגאולה תבוא קודם הזמן. לא זכו — "בעתה", הגאולה תבוא בעת הקץ הקבוע, גם בלי תשובה, כשיטת רבי יהושע.
הקושיות שהמאמר פותח בהן
לפני שנמשיך, המיטעלער רבי מעמיד שורת קושיות — ואלו הן הקושיות שיוליכו את כל המאמר. בואו נמנה אותן:
ראשית — "מ״ש ר׳׳א תשובה דוקא ולא הזכיר מע״ט". למה רבי אליעזר אמר רק "תשובה", ולא "מעשים טובים"? יש כאן הבדל. תשובה היא תנועה שבלב — חרטה, רצון לחזור אל ה', החלטה להיות אדם טוב יותר; אדם עדיין לא עשה דבר. ומעשים טובים — אלו מצוות בפועל. למה רבי אליעזר נקט דווקא תשובה? ועוד: הרי נאמר "והסירותי את לב האבן מבשרכם ואת רוחי אתן... ועשיתי את אשר בחקותי תלכו" — שהגאולה באה יחד עם קיום המצוות בפועל. אז למה רק תשובה?
שנית — "מ״ש ר״י שאף בלא תשובה יגאלו איך אפשר". איך ייתכן לפי רבי יהושע שעם ישראל יראו את משיח בא — ולא יעשו תשובה? איך זה אפשרי בכלל?
שלישית — "מ׳׳ש בדור שכולו חייב... הלא גם פושעי ישראל מלאים". וגם בצד השני: "בדור שכולו זכאי אי אפשר להיות כי אין צדיק בארץ". דור שכולו חייב, או דור שכולו זכאי — שניהם תמוהים. אין דור שכולו רשעים, ואין דור שכולו צדיקים. אז מה הכוונה במילים הללו?
רביעית — "הפי׳ הפשוט דבעתה אחישנה שהם ב׳ הפכים". כיצד "בעתה" ו"אחישנה" יכולים לדור יחד? בעתה — בזמן מוגבל; אחישנה — קודם הזמן. אלו מילות המפתח של כל המאמר, והן סותרות זו את זו.
שלוש הדרכים — הסיכום
ועכשיו, בקיצור, המיטעלער רבי מציב את המסגרת — "אך הנה דרך הקיצור יש כאן ג׳ אופנים". שלוש דרכים שבהן הגאולה יכולה לבוא:
"א׳ כאשר זכו דאחישנה קודם הזמן ע״י תשו׳ ומע״ט כדעת ר״א"
הדרך הראשונה — "זכו". עם ישראל זוכה, עושה תשובה ומעשים טובים, ובכך מזרז את הגאולה — "אחישנה" קודם הזמן. כשיטת רבי אליעזר.
"והב׳ לא זכו בעתה דוקא כר״י"
הדרך השנייה — "לא זכו". עם ישראל לא זוכה, ואז הגאולה תבוא בזמנה הקצוב — "בעתה" — בלי תשובה, כשיטת רבי יהושע.
"והג׳ לא זכו בעתה אחישנה... שיחיש וימהר לזמן הקץ"
הדרך השלישית — וזו, ככל הנראה, תהיה הציר של המאמר — "לא זכו בעתה אחישנה". זה חידוש מופלא: מצד אחד "לא זכו" — איננו זוכים בכוחות עצמנו. ובכל זאת, בסוף הזמן, כשהקב"ה רואה שהקץ קרב, הוא בעצמו יחיש וימהר את הגאולה — "בעתה דוקא אחישנה". זה לא לפני הזמן, אבל גם לא רק "בזמן" — אלא זירוז בתוך הזמן עצמו.
והנה עוד דקות: "וגם אופן זה הג׳ בא בג׳ אופנים". אפילו הדרך השלישית הזו מתחלקת לשלושה:
"א' ע"י התעוררו׳ תשו׳ מלמעלה דוקא... והב׳ גם בלא תשובה ע"י יסורי הגלות והצרות... והג׳ כמ״ש למעני אעשה"
אחד — שהקב"ה מעורר תשובה מלמעלה, "מדליק את האור" של התשובה בלב כל ישראל, וזה מחיש את הקץ. שניים — גם בלי תשובה, אלא "ע"י יסורי הגלות והצרות" — הכאב והצרות עצמם נחשבים, והקב"ה מקרב את הגאולה בזכותם. שלוש — "למעני אעשה" — לא מחמת מצב כלשהו שלנו, מלמטה או מלמעלה, אלא הקב"ה מצד עצמו, "למעני", מחליט להביא את הגאולה.
גשר אל הלימוד הבא
העמדנו את המסגרת כולה: שלוש הדרכים — "זכו", "לא זכו... בעתה", ו"לא זכו... בעתה אחישנה" — ואת שורת הקושיות שמובילות אותן. אבל המיטעלער רבי לא ממהר לתרץ. כדי להבין באמת מה פירוש "בעתה אחישנה", ומה ההבדל בין תשובה למעשים טובים, נצטרך הקדמה — ונחזור לאותה שאלה תמוהה שבה פתחנו: למה דווקא במואב נאמר "אל תצר", אל תיגע בהם? מה הקשר בין גבולות הארץ, מואב, ועניין הגאולה? את זה נפתח בלימוד הבא.