בכותרת מופיע שמו של הרבי — אור כבוד קדושת אדמו"ר מרנא ורבנא — על שם הרבי הצמח צדק. ומכל שלשלת הדורות של רבותינו נשיאינו, השביעי חביב במיוחד: הרבי, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן, נשיא הדור השביעי של חב"ד, שאת פרקי תולדותיו נבקש לפרוש כאן.
הרבי נולד ביום שישי, י"א ניסן תרל"ב, בעיר ניקולייב שבאוקראינה. אביו, הרב המקובל הגאון רבי לוי יצחק, נשא את הרבנית חנה בי"א סיוון תר"ס, וכשנתיים לאחר מכן נולד הבן הבכור — בעקבות ברכתו של הרבי הרש"ב, שברכו כי בעזרת השם יתעלה יזכה לבן. הרבנית חנה סיפרה לימים לחסיד רבי בער יוניק, כי מיום לידת הבכור הורה לה אביו של הרבי, שבכל פעם שהתינוק מתעורר תיטול לו ידיים בטרם תניקהו — הוראה שלא נהגה באחיו הצעירים ממנו. מסתבר שזו הייתה הוראתו של הרבי הרש"ב, שכן ידוע כי בעת הלידה שלח כמה מברקים בהוראות מפורטות כיצד לנהוג בתינוק.
בחורף תרס"ט, כשמלאו לרבי שבע שנים, העתיקה המשפחה את מושבה ליקטרינוסלב (דנייפרופטרובסק). סיבת המעבר הייתה פטירת רבה של העיר, רבי דב זאב קוזבניקוב, והרבי הרש"ב חפץ עד מאוד שרבי לוי יצחק ימלא את מקומו — לשם כך שלח מכתבים לקהילה ואף עודד את רבי לוי יצחק עצמו. על עיר גידולו התבטא הרבי לימים, שיקטרינוסלב נחשבה לעיר הבירה של אוקראינה, ובעיקר לעיר הראשית בכל ענייני היהדות. את בניו מסר רבי לוי יצחק ללימוד אצל השוחט החסיד רבי שניאור זלמן וילנקין, וכארבע שנים וחצי למדו אצלו הרבי ואחיו. פעמים רבות התוועד עליו הרבי, ואמר: הוא לימד אותי חומש, רש"י וגמרא, הוא העמיד אותי על הרגליים.
בילדותו, בסיום חודשי הקיץ, נהג הרבי לשהות כמה שבועות אצל אם זקנתו הרבנית רחל, בתו של רב דוברינקה רבי יצחק קושניץ, שנותרה להתגורר בניקולייב. הרבנית רחל נרצחה על ידי הנאצים, ימח שמם, בכ"ד תשרי תש"ב, עם רבים מיהודי העיר, ובאותו יום היה הרבי אומר קדיש לזכרה. בעלה, סב הרבי, רבי מאיר שלמה ינובסקי, נמנה על 'היושבים' בליובאוויטש — אותם חסידים שבאו לאחר נישואיהם לשבת בליובאוויטש וללמוד נגלה וחסידות — ונשאר שם עד הסתלקות אדמו"ר מהר"ש. לאחר מכן שימש אב בית דין בניקולייב, ממלא מקומו של סב זקנו, הרב אברהם דוד לבוט.
הרב אברהם דוד לבוט, סב זקנו של הרבי, היה תלמיד חכם עצום ובעל חוש נגינה מופלא; ניגון 'רחמנא' שלו לימד הרבי בשמחת תורה תש"ח. מחיבוריו: הספר 'קו נקי' בהלכות גיטין — שמו בגימטרייה מאתיים שישים ושתיים, כמניין 'אברהם דוד'; והספר 'בית אהרן והוספות', שבו התאים את המראי מקומות למהדורות החדשות והוסיף חלקים כ'מצוות ה"'. עוד חיבר את 'שער הכולל' על סידור אדמו"ר הזקן, 'נתיב החיים', ועוד רבים.
בשחר נעוריו למד הרבי בשקידה עצומה. החסיד רבי נחום גולדשמיד, שלמד עמו, מתאר את בני רבי לייביק כבעלי טבע התמדה בלתי רגיל, ואת הרבי כרציני במיוחד. בגיל אחת עשרה כבר הודיע המלמד וילנקין כי כישרונותיו של הרבי גדולים ממנו ואין ביכולתו ללמדו עוד, ואביו הביא במקומו מלמד אחר, תלמיד חכם מעיר אחרת. כשהגיע הרבי לגיל מצוות אמר גם המלמד השני שאין בכוחו ללמדו, ואביו — רבי לוי יצחק, אב בית דין יקטרינוסלב — נעשה מלמדו, ובהדרכתו רכש ידיעה בכל חלקי התורה, בנגלה ובנסתר.
משנת תרע"ח עמד הרבי לימין אביו. בהיותו בכור, ובזכות שליטתו בשפה הרוסית, סייע לו בעימותים עם היבסקציה, ולא התפעל מהם; כן סייע בהנהגת הקהילה ובארגון עזרה לפליטי פולין שהגיעו ליקטרינוסלב עקב מלחמת העולם הראשונה. בשנים תרפ"ב ותרפ"ד ביקר בישיבת תומכי תמימים בחרקוב, בעת שליווה את אחיו ברל אל הרופאים.
בסוכות תרפ"ג נסע הרבי לרוסטוב, ושם נפגש לראשונה עם כבוד קדושת אדמו"ר מהוריי"צ. בקיץ אותה שנה, בהיות משפחת הרבי הריי"צ בקיסלובודסק, הצטרף אליהם הרבי לפגישתו הראשונה עם המיועדת להיות כלתו, הרבנית חיה מושקא. בתרפ"ד נסע ללנינגרד, ושם נכח בפעם הראשונה בהתוועדות אדמו"ר מהוריי"צ, שקירבו במיוחד והכניסו בסוד ענייניו והנהגתו הציבורית. הרבנית חנה סיפרה כי הרבי הריי"צ הכיר מיד במעלותיו וכינהו 'שר ההשכלה'; כאשר ביקש פרופסור מסוים הסבר על סמל מגן דוד על פי קבלה, הפנהו הרבי הריי"צ אל הרבי, שכתב חיבור מקיף בנושא. באותה שנה יעד אותו הרבי הריי"צ כחתן לבתו — כהוראת אביו, אדמו"ר הרש"ב, שאמר לרבנית כי ביחס לנכדתו חיה מושקא יש לחשוב על אחד מבני רבי לוי.
בקיץ תרפ"ה נפגש הרבי עם הגאון רבי יוסף רוז'ין, הגאון מרוגאצ'וב, וכפי שסיפרה הרבנית חנה — קיבל ממנו סמיכה. בתרפ"ו נסע בשליחות חותנו לבקר בישיבת תומכי תמימים בקרמנצ'וג. בחודש חשוון תרפ"ז השתתף בוועידת הרבנים בעיר קורוסטין, בה נבחר אדמו"ר מהוריי"צ לנשיא הכבוד, וכנציגו בפועל השתתף הרבי. באותה שנה, בעת מאסר חותנו, פעל רבות לשחרורו: בלילה שבו נאסר הרבי הריי"צ בט"ו סיוון, קראה לו הרבנית חיה מושקא מן החלון 'שניאורסון, הגיעו אורחים לביקורך', והרבי מיהר להזהיר את המקורבים, לשרוף מסמכים חשודים ולפזר את כתבי היד הקדושים בבתי החסידים. ביומנו של הרבי הריי"צ מן הכלא ניכרת דאגתו לחתנו ולכתבי היד. שנים לאחר מכן הכריז החסיד רבי זלמן דוכמן: אם לא היה הרבי, לא היינו חוגגים היום את חג הגאולה בתמוז — אך הרבי סימן לו לשתוק.
בתשרי תרפ"ח שהה הרבי אצל הוריו ביקטרינוסלב, בחגי סוכות ושמחת תורה, לקראת פרידתו מהם. הרבנית חנה תיארה את השמחה הבלתי רגילה שהקרין הרבי באותה שמחת תורה. באיסרו חג הסוכות נסע בלוויית אמו דרך קורסק ללנינגרד, ומשם עשה דרכו לריגה, לחוף מבטחים אצל חותנו. הרבי הריי"צ התעקש על היתר יציאתו מרוסיה, ולשאלה מה קשרו אליו השיב: הוא מיועד להיות חתן בתי, וחתן כזה לא אמצא בשום מקום בעולם. בריגה שימש הרבי כמזכירו הפרטי של חותנו, בעת שמזכיריו נותרו ברוסיה, והשתתף באסיפת ועד לחיזוק התורה והדת. לפני חג הפסח נסע לברלין, וזו הייתה תחילת שנותיו שם.
קשרי התנאים נערכו בו' כסלו תרפ"ט, במעמד מצומצם, בעדות רבי מרדכי חפץ ורבי חשה פייגין. ביום שלישי י"ד כסלו נשא הרבי את הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא בוורשה. אלפי יהודים ליוו את המשפחה בתחנת הרכבת בריגה, ואילו הורי הרבי, שלא הותר להם לצאת מרוסיה, חגגו את השמחה ביקטרינוסלב. באורח פלא הותר באותו יום לקבל מברקים בלשון הקודש ללא צנזורה. אביו של הרבי הריי"צ הופיע לו בחלום להודיעו על מזל וכוח מיוחד בשטריימל שחזר ללובשו מיום החתונה. מסדר הקידושין היה אדמו"ר מהוריי"צ, את הכתובה הקריא האדמו"ר מראדזין, ובחתונה נכחו רבי מנחם זמבא, רבי מאיר שפירא ועוד מגדולי ישראל. לאחר החתונה הטיל אדמו"ר מהוריי"צ על הרבי להתוועד עם חסידים בעתים מזומנות, והפנה אליו את שואלי ההלכה, הקבלה והחסידות.
בחודש שבט תרפ"ט חזרו הרבי והרבנית לברלין, בה שהו עד חורף תרצ"ג, ומדי פעם נסעו לפגוש את חותנו בריגה. בתרצ"ב נסע בשליחות חותנו אל הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי בווילנא; ומעשה שהמתין להיכנס, ותלמידים ניסו להכשילו בסוגיות ולא ענה, ורק לאחר מסירת השליחות פתח ופלפל עמהם עד שהתפעלו מבקיאותו. באותה שנה נפגש עם הגאון רבי ברוך בר ליבוביץ', ראש ישיבת קמניץ. בתרצ"ג נפגש עם האדמו"ר ממוקאץ' בעל 'מנחת אלעזר', ועם הגאון רבי שמעון שקופ. בשלהי חורף תרצ"ג, עם עליית המפלגה הנאצית, עקר את מושבו לפריז, שם התגורר כשמונה שנים ושימש מזכירו הפרטי של חותנו.
בשנים אלו נמשך קשרו עם גדולי הדור. בתרצ"ד השתתף בחתונת גיסתו הרבנית שיינא. בתרצ"ה נשלח לנחם את האדמו"ר מגור בעל 'אמרי אמת', עסק בעריכת אגרות קודש חותנו ובעריכת קובצי 'התמים', שכל חוברת נשלחה אליו לאישור בטרם הדפסה. בתרצ"ו נתמנה ליושב ראש הכבוד של קופת בחורים בישיבת תומכי תמימים, ונפגש עם הגאון רבי שבתאי הכהן, רב הפורט, שהתבטא: גדלות כזו אצל אברך צעיר כזה, מימיי לא ראיתי. בביקורו האלמוני אצל האדמו"ר מבעלז אחז זה בידו זמן רב ואמר 'יד חמה'; ועל הרבי מבעלז התבטא הרבי לימים: ראיתי צורה ללא חומר.
בת"ש, בחודש סיוון, כבשו הנאצים את פריז, והרבי חזר לבית משרד הרישום כדי לתקן את הרישום ולהצהיר על יהדותו, למרות הסכנה. לפני חג השבועות עזבו הרבי והרבנית את פריז לוישי, ומשם לניצה. בעת המנוסה הרגיע הרבי את הרבנית ונתן לה ביטחון; בניצה עזר לפליטים, ובכללם השאיל מדי יום שטר של מאה דולר כדי שיוכלו להתקבל למלון. בערב סוכות תש"א נסע אל מטע קרוב לקווי המלחמה כדי להשיג אתרוגים מהודרים לקיום המצווה.
בכ"ח סיוון תש"א הגיעו הרבי והרבנית לניו יורק. אדמו"ר מהוריי"צ פעל במאמצים אדירים להשגת ויזות ולסידור הדרך, ומברק בהול שלו הצילם מעלייה על אונייה שנתפסה בשבי עד תום המלחמה. בעת הנסיעה ברכבת ברוסיה, כשעמד הרבי להתפלל בתפילין, ניצבו הנוסעים סביבו כחומת מגן — פלא שנחקק בזיכרונה של אמו כל ימיה. הרבי הריי"צ שלח משלחת חסידים לקבל את פניהם, ותיאר להם את גדלות הרבי, ורק ביום השלישי קרא לו להיכנס, כדי שתהיה התיישבות הדעת. בהתוועדות תשמ"ו הדגיש הרבי בשתי המילים 'איש וביתו' את מעלת היום, יום ההצלה שלו ושל הרבנית.
בשנים תש"ב-תש"ג נתמנה הרבי ליושב ראש 'מחנה ישראל', 'מרכז לענייני חינוך' ו'הוצאת ספרים קה"ת' — שם המרמז על שנת לידת אדמו"ר הזקן, תק"ה. עוד נתמנה לעורך ראשי בספריית 'אוצר החסידים ליובאוויטש', והדפיס את קובץ 'היום-יום' שסידר בעצמו. בתש"ד החל לפרסם בקובץ 'ליובאוויטש' תשובות וביאורים בהלכה ובפרד"ס, שקובצו לימים בספר 'תשובות וביאורים' ובאגרות קודש. בתש"ו הדפיס את ההגדה של פסח עם ליקוטי מנהגים וטעמים — חיבור שהכיל שפע עצום של בקיאות בחוברת קטנה, וקרויה על דרך 'ליקוטי אמרים' של אדמו"ר הזקן. בתש"ז נסע לפריז לפגוש את אמו הרבנית חנה לאחר יותר מעשרים שנה, שהה עמה, עוררם על נתינת דמי מעמד וההתקשרות לחותנו, ובהתוועדות הפרידה עמד על משמעות שמו של כל אחד מן החסידים.
בערב שבת ט' שבט תש"י יצא לאור המאמר 'באתי לגני' בסדרת קונטרסי חותנו, לרגל יום ההילולא של הרבנית רבקה. למחרת, בשבת קודש פרשת בא י' שבט, הסתלק אדמו"ר מהוריי"צ, והמאמר הזה נחשב כמאמר צוואתו, שעליו דיבר הרבי כל השנים כהוראה לתפקיד הדור. הרבי ניחם את החסידים וחיזקם ללכת בדרך שהורה חותנו, המשיך להוציא לאור את תורתו ותורת רבותינו נשיאינו, פרסם מכתבים כלליים, קיים את התוועדויותיו, ייסד את בתי הספר 'אהלי יוסף יצחק' במרוקו ועורר על הגברת מרכז שליחות בחופשי הקיץ.
במשך שנת תש"י סירב הרבי בתוקף לקבל את הנשיאות. בליל כ"ד טבת פרץ בבכי כשמסרו לו זקני החסידים את כתב ההתקשרות, ואף ביקש להכחיש בעיתונות את הידיעה שיקבל הנשיאות בי' שבט. אך לאחר תחנוני שלושה חסידים חזר בו מן ההכחשה. בי' שבט תשי"א, יום היארצייט של חותנו, נסע לאוהל, וחסידים הקריאו שם פדיון נפש. בערב, בהתוועדות, פתח בשתי שיחות — האחת על ההתקשרות, והשנייה בהצהרה כי אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל דבר אחד הן. משביקש רבי אברהם נמצוב שיאמר מאמר חסידות, פתח הרבי ואמר את הדיבור המתחיל 'באתי לגני', תוך שהוא מפסיק בין הקטעים לניגוני רבותינו נשיאינו מלמטה למעלה, וסיים בניגון ארבע הבבות של אדמו"ר הזקן. כך קיבל הרבי את עטרת הנשיאות של הדור השביעי.
בשנת תשי"ב, שנתו הראשונה בנשיאות, פעל הרבי במלוא המרץ: עורר שתלמידי הישיבה והאברכים יחזרו דברי חסידות בבתי כנסיות, שיקבלו סמיכה לרבנות וירכשו בקיאות בסוגיות רבות, והורה על ייסוד איגוד תלמידי הישיבות (א.ט.ו). הוא הכריז כי חינוך תינוקות של בית רבן הוא העצה היחידה לבטל כל הגזירות, על יסוד הפסוק 'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז', והחל לבאר בשבתות שבין פסח לעצרת משנה אחת בפרקי אבות — מנהג שנמשך שנים רבות. באותה שנה ייסד את צעירי אגודת חב"ד ואת אגודת נשי ובנות חב"ד בארץ הקודש, את רשת 'אהלי יוסף יצחק' בארץ ובאוסטרליה — שאישורה בא באורח פלא בעת שהוזעק שר החינוך אל ראש הממשלה — ואת מגבית 'צדקת קרן' אהלי יוסף יצחק לתמיכת המוסדות. כך נפרשה בשנותיו הראשונות תשתית העבודה הרוחנית שהאירה את הדור, ובכל השביעי — חביבין.