בחלק הקודם למדנו על ההבדל בין חכמה לבינה — חכמה כנקודת הברק המבריק, ובינה כהרחבה וההבנה המפותחת. עתה נמשיך ונראה כיצד שתי מידות אלו מכונות אב ואם, ומה מולידות הן בנפש האלוקית — וכן נעמיק בשלושת סוגי ההתבוננות בגדולת הבורא.
אמרנו כבר שכל השלוש בכללותן נקראות אמות. עתה, לאחר שהסברנו את ההבדל בין חכמה לבינה, אומר אדמו"ר הזקן והן הם אב ואם. אם רוצים ליתר פירוט ליתן כינוי ספציפי לחכמה וכינוי ספציפי לבינה — חכמה נקראת אב ובינה נקראת אם. מדוע כך ולא להיפך? משום שזה תואם ודומה ממש למושג של אב ואם כפשוטו: האב נותן את הנקודה, והאם, כמו שלמדנו בפרק ב', נותנת את ההרחבה במשך תשעה חודשים בבטן, עד שנולד מזה אחר כך הוולד. לכן ברור שחכמה — נקודת הברק המבריק — תיקרא אב, ובינה תיקרא אם.
מה יוליד החכמה והבינה? מכיוון שאנו מדברים כאן על הנפש האלוקית, מה יוליד? את הדעת נשאיר לסוף הפרק — זה עולם בפני עצמו. כרגע נראה מה מולידים האב והאם, ואחר כך נראה היכן הדעת נכנס באזור זה. אבל אי אפשר לדבר על הדעת לפני שננתח ונסביר קודם היטב מה הן המידות, ואז נבין מה זה הדעת ומה תפקידו בעניין. אין לחשוב שהדעת אינו קשור לעולם השכל, אבל אדמו"ר הזקן כתב אותו כיחידה נפרדת — בסוף הפרק, כקטע חדש המתחיל בוהדעת. אבל קודם כל נישאר בשניים הראשונים: חכמה ובינה.
והן הם אב ואם המולידות — מה נולד מהאב והאם? אהבת השם. אמרנו שהמידות הן חסד, גבורה ותפארת. מהו חסד? דוגמה לחסד היא אהבה. מהי דוגמה ליראה? יראתו ופחדו וכן הלאה. יש תפארת וכן הלאה. אלא שמיד מתעורר דיוק: קודם, כשתיארנו את המידות הקשורות לעולם הגבורה, מה אמרנו? יראה ופחד — קודם פחד ואחר כך יראה. עכשיו הפוך: יראתו ופחדו — קודם יראה ואחר כך פחד. מדוע הוא הופך את הסדר?
פשוט מאוד. קודם, כשרצה לדבר על המידה עצמה, שאלנו מה יותר מידה — פחד או יראה? מה יותר נמצא בעולם המידות, בעולם הלב? פחד. יראה, אמרנו, זה במוח; פחד זה בלב. לכן כשרצה לתאר את עולם המידות, הביא קודם את הפחד שנמצא בעולם המידות, ואחר כך הביא גם את השורש — את היראה. אבל כאן הוא אומר איך זה נולד, איך זה יורד. אז מה בא קודם? היראה. ודאי שקודם באה היראה ואחר כך הפחד — קודם היראה במוח ואחר כך היא יורדת ללב. לכן כאן הוא הופך את הסדר.
כשהוא אומר המולידות, איך הן מולידות? זהו אהבת השם ויראתו ופחדו. למרות שסדר ההולדה אינו עובד בצורה כזו שקודם אהבה ואחר כך יראה — אלא סדר התולדה הוא קודם יראה ואחר כך אהבה — בכל זאת הוא מביא כאן קודם אהבה ואחר כך יראה, כי זהו סדר המידות: חסד וגבורה. עוד מעט נדבר על כך ונראה במפורש שהוא אומר בהמשך שבסדר התולדה בנפש חייב להיות קודם יראה ואחר כך אהבה, ואז נדבר גם על הסיבה.
נמשיך. הוא אומר כי הנה השכל שבנפש המשכלת — ואנחנו מדברים כאן על הנפש האלוקית, שיש לה בנפשה את הפוטנציאל להיות משכלת, מפתחת ומולידה. כשמדובר על נפש אלוקית שהאדם משתמש בה כראוי, הרי זו הנפש המשכלת שהיא המתווכת: היא מושכת את הכל לטובת הנפש האלוקית שעליה מדובר כאן.
עתה נראה כיצד הדבר מתרחש הלכה למעשה. עד כה דיבר על המהלך כפי שהוא: הברקה, ניתוח, הבנה, נולד רגש. עכשיו נראה כיצד הדבר עובד בשטח. כשאומרים שאדם מתבונן בשכל, בבינה, לאחר שהיתה לו החכמה — במה הוא מתבונן? כשמדובר על הנפש האלוקית, במה היא מתבוננת? כאן אדמו"ר הזקן יוביל אותנו במעבר מהיר על כל סוגי ההתבוננויות הקיימות בגדולת הבורא, שאמורות להוליד את הרגשות המתאימים.
הוא מתחיל: השכל שבנפש המשכלת, כשמתבונן, מעמיק מאוד בגדולת השם — זאת אומרת, כשהוא מוריד את זה להבנה, לבינה. שכן אם זה יישאר בחכמה — אמרנו שחכמה זה עוד לא אתה. חכמה זה שאתה רואה את מה שנמצא מבחוץ, כמו ראייה. כשאתה רוצה שזה יפעל עליך, אינך יכול להסתפק בראייה, אלא עליך למשוך את זה אליך. כיצד תמשוך? תתבונן בדברים שראית, שההברקה האירה לך — אתה מתבונן ומעמיק מאוד בגדולת השם.
במה מתבונן האדם בגדולת השם? יש סוגי התבוננויות שונות, וכאן הוא מפרט שלושה סוגי התבוננויות כלליות מאוד הכוללות את כל הסוגים. על כל סוג אפשר לדבר כמה וכמה שיעורים ארוכים, אבל נעבור עליהם ממש בקצרה, כי הוא מביא זאת רק כדוגמה, כדי להסביר את התהליך. מה הם שלושת סוגי ההתבוננויות? איך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב. שלושת הביטויים הללו הם שלושה סוגי התבוננויות שונים לגמרי זה מזה. כל אחד מהם מתבונן ברמה אחרת, בתחום אחר, ולכל אחד משלים, דוגמאות והסברים אחרים.
נלך בתהליך של תחילת פרק ג', שאמרנו שכל מה שקיים למעלה בעולמות קיים גם בנפש האדם. כדי לדבר ולהסביר מה זה סובב כל עלמין ומה זה ממלא כל עלמין למעלה באלוקות, נדבר כיצד זה בנפש האדם. הרי הגמרא אומרת על הפסוק ברכי נפשי את השם: מה הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם, כך הנשמה ממלאה את הגוף. יש אותו ביטוי — ממלאה, ממלא. ביטויים אלה כתובים לא רק בקבלה, בחסידות או בתניא, אלא גם בגמרא; רק צריך להבין את הגדרות הדברים.
מה זה נקרא ממלא כל עלמין? קל יותר לדבר על הנשמה שממלאה את הגוף, ומזה נבין מה זה שהקדוש ברוך הוא ממלא את העולם. מה פירוש שהנשמה ממלאה את הגוף? הגוף הגשמי יש לו רמ"ח איברים ושס"ה גידים, והנשמה מתלבשת בכל אחד מהאיברים ומחיה את הגוף. אבל האם הנשמה מתלבשת בכל האיברים באותו אופן? האם כל האיברים מקבלים בדיוק אותה כמות, אותה עוצמה, אותו מינון? ברור שלא. יש חלוקה ברורה מאוד. אפילו שתי הידיים אינן שוות — התורה אומרת ידך, יד כהה: יש יד כהה ויד חזקה, יד ימין ויד שמאל.
קל וחומר כשמדובר בהבדלים גדולים יותר, בין העיניים לידיים. בעין יש כוח ראייה, ביד יש כוח כתיבה ותנועה, וכן כוח השמיעה, ההילוך, המישוש והריח. כל האיברים וכל החושים, כל אחד מקבל מה ששייך לו. הנשמה מתלבשת בכל איבר ואיבר בהתאם לכלי המקבל את הכוח הנכנס — ואפשר להאריך בזה הרבה: האם השינוי בא מצד הכלי או מצד האור? אבל נדבר רק על נקודת הדברים. אם כן, ממלא את הגוף פירושו שהנשמה מתלבשת באיברי הגוף, לכל איבר ואיבר בהתאם ליכולתו ולכלי קיבולו.
כך גם הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם. כך הוא נמצא בכל פרט ופרט בבריאה; אין פרט שאינו נמצא בו, אבל אינו נמצא בכל הפרטים באותה מידה בצורה גלויה. בדומם הוא נמצא בצורה אחת, ובצומח בצורה אחרת. ואף בתוך הדוממים עצמם — יש אבנים שבונים בהן בניין ושוות כמה אגורות, ויש אבנים טובות ומרגליות; יש מים שהם דומם ואבן שהיא דומם, וכן הלאה. עולם הדומם הוא עולם עם אינספור אופנים, וכך בצומח וההבדלים שביניהם. אם כן החיות האלוקית שנמצאת בכל פרט ופרט בבריאה אינה שווה בכל פרט ופרט.
אדם יכול לשבת ולהתבונן בשינויים ובעוצמה ולהגיע למה רבו מעשיך השם ומה גדלו מעשיך השם, וההתבוננות הזו כשלעצמה תוליד לו רגשות אדירים, שיאמר: בורא עולם נמצא אצלי, איתי כרגע, בכל פרט ופרט, ומחיה אותי ומהווה אותי. זו התבוננות שיכולה להוביל את האדם לרגשות הנכונים ביותר. זהו ממלא כל עלמין — שלוש מילים אלו לבדן הן תחום שלם של לימוד, התבוננות ועמקות, שאפשר מהן לבדן לחיות מאה ועשרים שנה ולקיים ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך.
מה זה סובב כל עלמין? תחום התבוננות שונה לגמרי. גם כאן נשתמש ביחס של נשמה וגוף, ומזה נבין את היחס של בורא ועולם. האם כשדיברנו על הנשמה והגוף פירושו שלנשמה יש רק את הביטוי הזה בגוף, השונה מאיבר לאיבר, או שיש גם ביטוי מסוים של הנשמה הנמצא בכל האיברים באותה מידה ובאותה עוצמה? ברור שיש כוח מסוים בנפש הנמצא בכל האיברים באותה מידה ממש. מהו הכוח הזה? כוח מוכר לנו — כוח הרצון.
כשאדם רוצה לראות משהו, היכן יתלבש הרצון? בראייה, בעין. כשאדם רוצה לרוץ, הרצון יתלבש ברגליים. עצם הדבר שלרצון אין כלי ספציפי בגוף שתוכל לומר עליו "הנה כלי הרצון" — בעוד לראייה יש כלי, העין, ולעולם אדם לא יראה מהאוזניים, כי כוח הראייה הוא כוח מוגבל שאינו נמצא במקום אחר — מלמד שהרצון יכול לבוא לידי ביטוי בכל מקום ומקום בגוף. ואין זה שהאדם רוצה קודם בלב או במוח ואז מוביל את זה. כתוב בהרבה מקומות בחסידות שאין שיהוי זמן מהרגע שאדם רוצה עד הביצוע; אין הדבר צריך לעבור תחנה בדרך שאם היא חלשה הרצון לא יגיע לשם.
הרצון קיים בכל האיברים ממש כל הזמן. אדם יכול להיות עסוק מאוד במוחו במשהו, ותוך כדי הוא רוצה ללכת — והוא גם הולך. הרצון פועל על הרגליים למרות שהמוח עסוק במשהו אחר לגמרי. אם כן, הרצון הוא כוח שקוראים לו סובב כל הגוף. "סובב" — לא במובן שהוא נמצא מחוץ לגוף כאילו מבחוץ, אלא במובן שהוא נמצא ממש בכל איבר; אבל מכיוון שאינו נמצא בהתאמה אישית לכל איבר, ואינו נתפס בו יותר מאשר בזולתו, לכן קוראים לו סובב ומקיף.
גם בכוח האלוקי יש דרגה כזו של סובב כל עלמין, וזהו כבר נושא עמוק הרבה יותר. עד כדי כך שכתוב בחסידות שאת ממלא כל עלמין גם גוי יכול להבין, אבל את סובב כל עלמין רק יהודי יכול להבין — זו כבר רמה גבוהה יותר.
לסיכום, בחלק זה למדנו שחכמה נקראת אב ובינה נקראת אם, בדומה לאב ואם כפשוטם — האב נותן נקודה והאם מרחיבה ומולידה. ראינו שהן מולידות את המידות: אהבת השם ויראתו ופחדו, ולמדנו מדוע הסדר מתהפך בין תיאור המידה עצמה (פחד לפני יראה) לבין סדר התולדה (יראה לפני פחד). כן עמדנו על שני סוגי התבוננות בגדולת הבורא: ממלא כל עלמין — האור האלוקי המתלבש בכל פרט לפי כלי קיבולו, כדוגמת הנשמה בכל איבר; וסובב כל עלמין — כוח הנמצא בכל מקום בשווה, כדוגמת הרצון שאין לו כלי מיוחד.
בחלק הבא נעסוק עוד בחכמה ובינה כאב ואם המולידים רגש, ונראה כיצד ההתבוננות המעמיקה בגדולת הבורא מולידה בנפש את מידות האהבה והיראה.