בחלק הקודם למדנו על טעותו של רבה, שמענוותנותו לא ייחס לעצמו את הדרגה האמיתית שלו. כעת נעמיק בהבנת מהותו של הצדיק, ובהבחנה בין 'צדיק' בעצם ובשם התואר לבין 'צדיק' כשם המושל.
עכשיו מובן למה רבה טעה. בוודאי שרבה היה צדיק, צדיק גמור, אלא שמחמת ענווה לא ייחס את עצמו בצורה הנכונה ולא נתן לעצמו את הציון המלא כפי שהוא, אלא חשב שהוא פחות מזה. וכיוון שהפער בין הציון האמיתי שלו לבין הציון שהוא נתן לעצמו אינו גדול, כאשר הפער אינו גדול יכול אדם מחמת ענווה לטעות ולומר: איני נמצא בדרגה הזו אלא בדרגה הפחותה. עכשיו מובן למה הוא טעה — כי בינוני הוא אדם שהרמה שלו כה גבוהה. מה זה בינוני? עדיין איננו יודעים, אך לפחות התקדמנו לדעת מה אינו בינוני.
עכשיו יש כאן בצד הגהה. בהגהה זו נקדים ונביא סיפור בזוהר: רב המנונא הלך בדרך ופגש את אליהו הנביא, ושאל אותו — למה יש בעולם צדיקים שרע להם ורשעים שטוב להם? השאלה הידועה: מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו? ורב המנונא, בטרם המתין לתשובת אליהו, הציע מיד מעצמו תשובה. הוא אמר: נראה לי שאולי התשובה היא שצדיק שיש לו ייסורים בעולם כנראה יש לו מעט עבירות, והקדוש ברוך הוא רוצה לנקות אותו בעולם — ולכן נותן לו את הייסורים, שהרי ייסורים ממרקים. והרשע שטוב לו כנראה יש לו מעט מצוות, והקדוש ברוך הוא רוצה לגמור עמו את החשבון כאן, ולכן טוב לו.
אמר לו אליהו הנביא: לא, אין זו הסיבה. הצדיק אין לו עבירות כלל. ומה שאתה שואל למה רע לו — אין זה בגלל עבירות של עצמו, אלא הוא מתקן את עוונות הדור. כיוון שהוא צדיק הוא לוקח על עצמו את הבעיות של האחרים, ולכן יש לו ייסורים. זהו תוכן הסיפור בזוהר.
אדמו"ר הזקן מביא את הסיפור ושואל: מי בעצם מגלה לנו את מה שלמדנו בעמוד הקודם בתניא — שצדיק הוא דבר פנימי, שאין הוא רק מי שיש לו רוב מצוות, אלא הוא מושלם שאין לו עבירות כלל, מאה אחוז מצוות? מי מגלה לנו את המהות הזו של הצדיק בזוהר? אם כן, איך ייתכן שיש בזוהר סברה כזו של רב המנונא, המעלה שרע לצדיק בעולם הזה מפני שיש לו מעט עבירות? זה סותר את כל מה שבנינו עד עכשיו — שאפילו בינוני אין לו עבירות, וכל שכן שצדיק אין לו עבירות. אם כן, איך כתוב בזוהר שרב המנונא מציע סברה שהצדיק רע לו מפני שיש לו מעט עבירות? זו השאלה שאדמו"ר הזקן שואל.
ומה שכתוב בזוהר נמצא בהגהה בצד — בזוהר חלק ג' דף רל"א. שם הציע רב המנונא שהסיבה שהצדיק רע לו היא כל שכן שממועטים עוונותיו — שיש לו מעט עוונות, ולכן רע לו. ולכאורה זה סותר את מה שאמרנו. עונה אדמו"ר הזקן ואומר: זו רק שאלת רב המנונא לאליהו, כלומר הסברה שרב המנונא הציע, אבל אין זו מסקנת הדברים בזוהר. אבל לפי תשובת אליהו שם — ומה הייתה תשובתו? הצדיק אין לו עבירות כלל, ומה שרע לו הוא מפני שהוא לוקח על עצמו את הייסורים של הדור.
אם כן, לפי דברי אליהו, מהו פירוש 'צדיק ורע לו'? הוא כמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת משפטים דף קי"ד, שהזכרנו בעמוד הקודם — שאין הכוונה שרע לו מפני שיש לו מעט עבירות, אלא רע לו פירושו שעדיין באיזו רמה קיימים בתוכו העניינים של הרע, אך הם בטלים לגמרי לטוב ואינם פעילים ואינם קיימים כלל אצל אותו צדיק. 'רע לו' פירושו שהרע בטל לטוב.
ואם תשאל: אם כך, איך העלה רב המנונא זאת אפילו כסברה, אם היא מושללת כל כך? על כך הוא אומר ששבעים פנים לתורה — שרב המנונא העלה זאת כסברה משום שבעים פנים לתורה. אבל לפי מסקנת הדברים בזוהר אין ספק שהיא עולה בקנה אחד עם מסקנת אדמו"ר הזקן כאן, שאפילו בינוני אין בו אף עבירה אחת, וכל שכן שצדיק אין לו שום עבירה.
עכשיו שואל אדמו"ר הזקן שאלה פשוטה, שכל מי שילמד את התניא ויבוא עם ידע מוקדם מספרים תורניים אחרים ישאל שאלה גדולה וחזקה, שדבר זה אינו מסתדר עם הכתוב במקומות אחרים. הנה הרמב"ם בהלכות תשובה כותב כך: כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועוונות. ואז נותן הרמב"ם הגדרה: מי שזכויותיו יתרות על עוונותיו — צדיק, ומי שעוונותיו יתרות על זכויותיו — רשע, מחצה למחצה — בינוני. זה שונה לחלוטין. אם כן, הרמב"ם אמר במפורש שדי שיש לך יותר זכויות ואתה כבר צדיק, ובינוני הוא מחצה על מחצה. וזה אינו מתאים עם מה שאמרנו — שהרי מה שאמרנו אינו חידוש רק של אדמו"ר הזקן, אלא הבאנו לו הוכחות מהגמרא. אבל איך זה מסתדר עם ההגדרה של הרמב"ם?
והרמב"ם עוד מאריך בהלכה הבאה שם, ואומר שאין זה רק באדם פרטי, אלא אף במדינה שלמה — יש מדינה שאתה יכול לומר עליה שהיא צדיקה, מדינה בינונית ומדינה רשעה. אם כן, איך זה מסתדר? זו השאלה שאדמו"ר הזקן שואל, והוא אינו מתעלם מהרמב"ם, אלא להפך — הוא בא להסביר אותו.
הוא אומר: ועד דאמרינן בעלמא — זה מה שאומרים בעולם. ואין כוונתו לעולם השוק, שתלך ותשמע מה אנשים ברחוב אומרים, אלא הכוונה לעולם התורה. כלומר מה שכתוב ברמב"ם, ברש"י, בתוספות ובכל המקומות שתפתח ותחפש בהם התייחסות לנושאים אלו של צדיק, בינוני ורשע — דמחצה על מחצה מקרי בינוני, ורוב זכויות מקרי צדיק. די ברוב. איך אמרנו אצלנו שאפילו עבירה אחת כבר עושה אותו רשע? לכאורה זה אינו מסתדר.
עונה אדמו"ר הזקן תשובה פשוטה. הוא אומר: דע לך כלל — כשאתה שומע כינויים ושמות, עליך לדעת שיש באופן כללי שלושה סוגי שמות. יש שם העצם, יש שם התואר, ויש שם המושאל. לדוגמה, כשלוקחים אבן — למה קוראים לה אבן? זהו שם העצם שלה. כשאתה רואה אדם ואומר שהוא חכם — זהו שם התואר, התואר שהוא בעל רמה ומעלה, חכם. ולפעמים אתה קורא לדבר מסוים בשם, וזה רק שם מושאל. אתן לכם דוגמה: יש פסוק שאומר לב האבן — והסירותי את לב האבן. מה זה לב האבן? האם הלב עשוי מאבן? האם קראנו כאן ללב אבן בשם העצם? בוודאי שלא, ואף לא בשם התואר — זהו שם מושאל. שאלנו את המושג 'אבן' מעולם האבנים, וכרגע לצורך המשל הדבקנו ללב את הכינוי 'אבן'.
כלומר, כשאתה רואה כינוי אינך יכול לבוא ולשאול — אם תבוא למישהו ותאמר 'אתה רוצה אבנים? הנה יש כאן לב אבן', תלוי מה אתה מחפש. אתה צריך לקחת את ההגדרה ולהבין מתוך הנושא מהי — האם היא שם התואר, שם העצם או שם מושאל. אומר אדמו"ר הזקן אותו דבר במושגים שלנו: כשאתה אומר 'צדיק', 'בינוני' ו'רשע', תלוי היכן אתה מדבר. יש מקומות שההגדרה של צדיק, בינוני ורשע היא בשם מושאל, ויש מקומות שההגדרה היא בשם התואר, ואף יותר מזה — בשם העצם.
יש שאתה בא ושואל: מיהו צדיק ומיהו בינוני? כשאתה שואל כן, אתה מבקש שיגדירו לך מהות של אדם, שתוכל לומר עליו שבמהותו הוא צדיק או שבמהותו הוא בינוני — שם הכינוי 'צדיק' יהיה בשם התואר, כי זו מהותו. אבל ברמב"ם, באותו מקום, הוא קורא לאותו אדם 'צדיק' לא בשם התואר אלא בשם המושאל. מדוע? כי שם הרמב"ם מדבר בהלכות תשובה לפי הכללים שבהם הקדוש ברוך הוא קובע בראש השנה, ביום כיפור ובעשרת ימי תשובה מה יהיה עתידו של האדם. לפי הקריטריונים שקבע הקדוש ברוך הוא: אם יש לך רוב זכויות אתה נחתם בספרן של צדיקים, ואם יש לך רוב עוונות אתה בספרן של רשעים. אם זה הקריטריון, אזי כל מי שיש לו רוב זכויות עומד בקריטריון של צדיק — לא שהכינוי 'צדיק' הוא בשם התואר ושבמהותו הוא צדיק, אלא ייתכן שבמהותו הוא רשע, אך כרגע, לצורך הדיון הנוכחי, אפשר לקרוא לו צדיק. אבל אצלנו בתניא אנו מחפשים שם התואר — אדם שהכינוי 'צדיק' או 'בינוני' יהיה אצלו דבר אמיתי ומהותי. ממילא ההגדרות שונות, ואין סתירה בין דברי הרמב"ם למה שאמרנו.
עכשיו נראה את הלשון בפנים: ועד דאמרינן בעלמא — זה מה שאומרים בכל מקום, ברמב"ם למשל, דמחצה על מחצה מקרי בינוני, ורוב זכויות מקרי צדיק — אומר אדמו"ר הזקן: הוא שם המושאל. ברמב"ם זהו שם מושאל בלבד, לעניין שכר ועונש. ולמה נשאלה הגדרת צדיק ובינוני באותה הזדמנות? לפי שנידון אחר הוא בו. כי הקדוש ברוך הוא, כשהוא דן אדם בעשרת ימי תשובה, בראש השנה וביום כיפור, מסתכל על רוב מעשיו — על המכלול. ייתכן שאדם עשה עבירה, אך יסתכלו על המכלול שלו ויאמרו שבאופן כללי הוא בסדר, ולא יסתכלו כל כך על אותה עבירה. ייתכן אדם אחר שעשה דבר טוב, אך יאמרו שבמכלולו הוא רשע, ולא יסתכלו על הדבר הטוב הזה. הדיון שם הוא אחר — אין מסתכלים על הפרט כשלעצמו, אלא על הפרט כחלק ממכלול, ואז מגיעים למסקנה לפי הכלל, והפרטים אינם משנים את התמונה.
ומקרי צדיק בדינו — הקדוש ברוך הוא יקרא לו צדיק בדינו, מאחר שזוכה בדין. למה הדבר דומה? שנכנסים לבית משפט ושומעים שהדיין קבע ואמר: ראובן צדיק ושמעון רשע. ייתכן שאותו ראובן ידוע לכולם, ואף לשופט, שהוא האדם הכי מושחת בעיר — אך כרגע, בדיון הזה, הוא צדיק. אין זה אומר שהוא צדיק במהותו, אלא כרגע, ספציפית בדיון הנוכחי, הוא צדיק. לא באנו להגדיר את האדם בשם התואר, אלא הוא קיבל תואר נוכחי, על דרך זכאי וחייב בדין. 'זכאי' בארמית הוא בדיוק כמו 'צדיק' — מאחר שזכה בדין, כרגע בדיון הנוכחי זכית ונכנסת לספרן של צדיקים. אבל אין זה אומר שכל מי שנמצא בהגדרת ספרן של צדיקים הוא בשם התואר צדיק. אבל לעניין המהות, שם התואר והמעלה — זה עניין אחר.
לסיכום, בחלק זה למדנו שני יסודות מרכזיים. ראשית, ראינו מן הזוהר, לפי תשובת אליהו לרב המנונא, שהצדיק אין לו עבירות כלל, ומה ש'רע לו' פירושו שהרע בטל לגמרי לטוב — בהתאם למסקנת אדמו"ר הזקן שאפילו בינוני אין בו אף עבירה. שנית, יישבנו את הסתירה מהרמב"ם, שהגדיר צדיק כמי שרוב זכויותיו — על ידי ההבחנה בין שלושה סוגי שמות: שם העצם, שם התואר ושם מושאל. הרמב"ם מדבר בשם מושאל, לעניין הדין והשכר והעונש, שבו מסתכלים על המכלול, ואילו בתניא מחפשים את שם התואר — את מהותו האמיתית של האדם.
בחלק הבא נעסוק במעלתו של הצדיק — 'צדיק יסוד עולם'.