"חדר" המאתיים ושנים עשר בהיכל היום-יום.
יום ראשון כ"ד סיוון ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, יום ראשון מתחילים פרשה חדשה — קורח, פרשה ראשונה, עם פירוש רש"י. תהילים, כ"ד בחודש, אומרים מפרק קי"ג עד פרק קי"ח כולל. תניא, ביום הזה ממשיכים בפרק ז' בשער הייחוד והאמונה; השיעור היומי מתחיל בעמוד פ"ג במילים "והנה מכאן", ומסתיים בעמוד קס"ו במילים "הכל אחד".
הפתגם היומי נלקח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ בתאריך זה, כ"ד סיוון, שלוש שנים קודם לכן (כ"ד סיוון ת"ש). המכתב מופנה ליהודי, וכפי שמצוטט כאן בפתיח המכתב: "השואל במה היא ההתקשרות שלו אליי" — יהודי ששאל את הרבי מה יוכל לעשות כדי להיות קשור אליו — "מאחר שאין אני מכירו פנים" — אין בינינו היכרות, איני מכיר את פניך, ובכל זאת אתה שואל כיצד אפשר להיות קשורים.
לפני התשובה — כיצד ייתכן, ומה אתה, ללא התקשרות, שזהו בעצם המשך הפתגם — מופיע במכתב קטע מעניין שבו מתייחס הרבי למושג ההיכרות. מהי היכרות בין הרבי לחסיד? "היכרות פנים" אין פירושה שאני מכיר את מראך או תמונתך. הרבי מפרט: היכרות אמיתית היא "היכרות רוחנית", כלומר לדעת מה אתה לומד, כיצד אתה מתנהג בקיום המצוות, ומה מצב מידותיך. זו נקראת היכרות רוחנית.
והיכרות זו, אומר הרבי, תלויה בך: אם תכתוב מה אתה לומד, מה הנהגתך, מה מידותיך ובמה אתה עוסק — אזי אכיר אותך. זאת ביחס להיכרות.
אבל שאלתך היא מהי ההתקשרות. ייתכן שיש היכרות ואין התקשרות, שכן ההתקשרות היא עניין נוסף. על כך מסביר הרבי: ההתקשרות האמיתית, אם אתה רוצה להיות קשור בקשר אמיתי לרבי, באה לידי ביטוי על ידי לימוד התורה. כאמירה ראשונית, הבסיס של התקשרות אמיתית חייב להיות דרך התורה בלבד.
אותו יהודי כתב, או יכתוב, מה הוא לומד ואילו מצוות הוא מקיים — אך זו היכרות, ועדיין לא התקשרות. מהי ההתקשרות דרך התורה? כשהוא לומד את מאמרי החסידות של הרבי, קורא את שיחותיו, ומתחבר "עם ידידיי אנשי שלומנו ותלמידי התמימים, יחיו, בלימודם ובהתוועדותם" — כשאתה לומד עם חסידים ומתוועד עם חסידים; "ומקיים בקשתי באמירת תהילים ובשמירת זמני הלימודים" — בקשת הרבי לומר תהילים, היינו תהילים היומי בכל יום, ובשבת מברכים את כל ספר תהילים, וכן שמירת זמני הלימודים: אם מדובר בתלמיד ישיבה — שמירת הסדרים, ואם באדם נשוי — השיעורים שהרבי רוצה שכל יהודי ילמד בכל יום. כשאתה מקיים עניינים אלו — "הנה בזה יהיה ההתקשרות"; ההתקשרות תלויה בזה.
יש אפוא, כאמור, היכרות והתקשרות, וכאן ההתייחסות היא לעניין ההתקשרות.
והקשר לפתגם זה עם ה"יד החזקה" לרמב"ם, בהמשך למקום שאנו נמצאים בו בספר טהרה: הפתגם דהיום תואם להלכות טומאת אוכלין, והקשר מעניין מאוד [יש על כך גם שיחה ארוכה של הרבי על הלכה זו ברמב"ם]. הרמב"ם אומר שמאכל נעשה טמא אם נגע בדבר טמא, בשרץ וכדומה, אך יש תנאים שרק בהתקיימם יכול המאכל להיטמא. אחד התנאים — שיהיה מאכל אדם; מאכל בהמה אינו נעשה טמא.
ויש תנאי נוסף, שבהתקיימו לא ייטמא המאכל — אף אם הוא מאכל אדם ואף אם נגע בו קודם לכן משקה, מה שנקרא "מוכשר לקבל טומאה": אם הוא מחובר וקשור לשורשו. אומר הרמב"ם, שאפילו בשורש קטן, כל עוד הוא מחובר לשורש — אינו מקבל טומאה; כדי לקבל טומאה עליו להיות מנותק. וזהו בעצם תוכן הפתגם היומי: מה גורם לך להיות קשור, קשור מבחינה רוחנית? כשאתה קשור — הדבר שומר עליך שלא יחול על האדם, חלילה, עניין של היפך הטהרה.