"חדר" המאה ארבעים ושתיים בהיכל היום-יום.
יום ראשון י"ג ניסן ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, כאן מתחילים פרשה חדשה, אחרי-מות, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י ביום ראשון. תהילים, י"ג בחודש, אומרים מפרק ס"ט עד סיום פרק ע"א. תניא, ביום הזה ממשיכים בפרק מ"א מהמילים "ובעטיפת ציצית", והשיעור מסתיים בעמוד נ"ז במילים "לאדונו ומלכו".
הפתגם היומי הוא פתגם קצר המתייחס אל הרבי הצמח צדק, שכן יום זה, י"ג ניסן, הוא יום ההילולה — יום ההסתלקות של הצמח צדק. כפי שהרבי מפרט: הילולה של כבוד קדושת הצמח צדק, שהסתלק בשנת תרכ"ו בליובאוויטש, ושם מנוחת כבודו.
הרבי הצמח צדק, כידוע, היה כל חייו אדם גיבור וחזק. יש תיאור מפי בנו של אדמו"ר האמצעי, רבי נחום, הכותב באחד המקורות: "כל בני משפחתנו בריאים הם, מלבד הרבים שנחלשים בגופם מצרתם של ישראל". המשפחה הייתה חזקה מאוד, אך הצמח צדק עצמו, בחמש השנים האחרונות שלפני הסתלקותו, היה חולה ובעל ייסורים גדולים מאוד.
הרבי הריי"צ, בשיחות בשנת תש"ב, מספר באחת השיחות שחצי שנה לפני הסתלקות הצמח צדק היה קשה עליו הדיבור בכלל, אך היו גילויים גדולים מאוד — והוא אינו מפרט מה. הצמח צדק לא הסכים לקבל חסידים בשאלות גשמיות, כי אמר שהוא כבר אינו רואה את הגוף, אלא רק את הנשמה, ולכן אינו יכול לענות על דברים גשמיים. זה היה חצי שנה לפני הסתלקותו.
על כל פנים, ההסתלקות הייתה בי"ג בניסן. מעניין שיום זה, י"ג ניסן, היה גם יום ההסתלקות של מרן רבי יוסף קארו, ה"בית יוסף". ויש אימרה על פי הפסוק שבמגילת אסתר: "ויקראו סופרי המלך בחדש הראשון בשלושה עשר יום בו". "החודש הראשון" זה חודש ניסן, "שלושה עשר יום בו" זה י"ג ניסן, ו"סופרי המלך" — זה רבי יוסף קארו, שכתב את השולחן ערוך, ויכול להיות שזה רומז גם על הרבי הצמח צדק.
הרבי הרש"ב סיפר לו ביחידות סיפורים שונים, ובין הדברים אמר לו: "הצמח צדק התחיל לכתוב ניגלה ודברי אלוקים חיים בהיותו בן שתים עשרה שנה". מגיל שתים עשרה כבר החל הצמח צדק לכתוב עניינים בנגלה ובחסידות. עוד פירט לו הרש"ב, שהצמח צדק כתב במשך כשישים וחמש וחצי שנים, ועשה חשבון כמה ימים עמדו לרשותו לכתיבה — לאחר שהוריד את כל השבתות והחגים שבכל השנים — ונשארו לו תשעה עשר אלף שמונה מאות וחמישים ימי חול שבהם יכול היה לכתוב.
ומה הספיק לכתוב? בערך שישים אלף "בויגן". מהו "בויגן"? המילה "בויגן" באה מיידיש, מלשון קיפול. פעם היו בתי הדפוס מדפיסים גיליונות נייר גדולים מאוד — בערך כמו גיליון פתוח של הש"ס, כאילו פותחים שתי גמרות של הש"ס זו לצד זו. על גיליון גדול זה היו מדפיסים אחר כך את הספרים, ואותו היו מקפלים. יש שקיפלו אותו לארבעה, ואז יצא ספר גדול יותר, ויש שקיפלו לשמונה, ואז יצא ספר קטן יותר. כל גיליון גדול כזה נקרא "בויגן", על שם שמקפלים אותו לארבעה או לשמונה.
אם כן, הרבי הצמח צדק הספיק לכתוב במשך חייו כשישים אלף "בויגן" — שישים אלף גיליונות — ויוצא שכתב יותר משלושה גיליונות ליום, שלושה "בויגן" ליום, במשך כל הימים שבהם יכול היה לכתוב מגיל שתים עשרה, שהם כאמור תשעה עשר אלף שמונה מאות וחמישים ימים, שבהם כתב נגלה וחסידות כל הזמן.
נגיע בעזרת השם בהמשך לי"ד מנחם-אב, שם מופיע פתגם שבו אדמו"ר הזקן, הסבא, אמר לנכדו הצמח צדק את המשפט הידוע שבפרקי אבות, בשינוי ניקוד: "וקנה לך חבר" — שהחבר שלך יהיה הקנה, דהיינו שיכתוב. הצמח צדק כתב חסידות רבה מאוד בכל השנים, וזהו התיאור שהרבי מתאר כאן בהיום יום זה.
אנו מנסים למצוא רמז לפי הרמב"ם, שאנו נמצאים עתה בספר עבודה, וכבר ראינו בפתגם קודם רמז להלכות מעשה הקורבנות. גם בפתגם היומי אפשר למצוא רמז בהלכות מעשה הקורבנות, שכן בפרק י"ד בהלכות מעשה הקורבנות מאריך הרמב"ם בקורבנות הבאים בנדר — כשאדם נודר קורבן — ויש הלכות שונות ב"נדרי הקדש", כשאדם מקדיש.
ההלכה קובעת מאיזה גיל יש משמעות לנדריו של אדם והוא יכול לנדור נדרי הקדש — מגיל שתים עשרה. גיל שתים עשרה הוא הזמן שבו אפשר לנדור, וזה כבר כמו גדול לעניין נדרי הקדש. וזהו רמז הפתגם של היום: מגיל שתים עשרה כבר החל הצמח צדק לכתוב חסידות, וזה נמשך בכל השנים עד הסתלקותו. גיל שתים עשרה הוא אפוא רמז לנקודה הקשורה להלכות מעשה הקורבנות.