"חדר" הרביעי בהיכל היום-יום.
יום שלישי כ"ב כסלו ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, וישב, שלישי, עם פירוש רש"י.
תהילים, שני הפרקים ק"ו ו-ק"ז.
תניא, החצי השני של הקדמת אדמו"ר הזקן, מהמילים "הכבד יודעי" עד הסיום "את ה' בגובה, אמן כן יהי רצון".
בפתגם היומי מעורר הרבי על התקנה של אמירת תהילים, כפי שהיא מחולקת לימי החודש. עוד לפני שנקרא את לשון הפתגם — הרבי בעצמו מציין את מקורו: הפתגם נלקח מקובץ תהילים שבסידור. בסוף הסידור מופיע קובץ מכתבים ושיחות של הרבי הריי"צ בנושא התהילים, ומתוכו לקח הרבי את הפתגם הנוכחי.
כפתיחה נקרא מכתב שבאותו קובץ, שכתב הרבי הריי"צ בט"ו סיוון תרפ"ח — שנה בדיוק לאחר מאסרו (המאסר היה בט"ו סיוון תרפ"ז); שנה לאחר מכן, בתרפ"ח, כבר היה בריגה. וכך כתב במכתב קצר: "בראשית שנת תרפ"ז באתי בבקשה לכללות אנשי שלומנו שי' אשר יקבעו שבבתי הכנסת אחר תפלת שחרית בכל מנין מתפללים יאמרו שיעורי תהלים - כמו שנחלק לימי החודש - ולאמר אחר זה קדיש כנהוג. ובקשתי זאת בתקפה עומדת". כלומר, שנה לאחר מכן הוא אומר שבקשה זו עדיין עומדת בתוקפה, לזכות את הרבים.
ומוסיף שראוי לעשות כן בכל בית כנסת, "כי איננו ענין פרטי של מפלגת החסידים שי' בפרט" — אין זה דבר השייך רק לחסידים, אלא ראוי הוא לכולם. ובזכות זאת, הוא מציין, "יתברכו ממקור הברכות בכל מילי דמיטב מנפש ועד בשר".
מתחת למכתב זה מופיע קטע מיומן שכתב אחד החסידים, רבי אליהו אלטהויז, המספר על שנת מאסרו של הרבי הריי"צ. הוא מספר, שמתחילת שנת תרפ"ז שרר פחד גדול על כל הקרובים לבית רבנו, לבית חיינו; וגם הרבי הריי"צ עצמו היה באותו פחד. שכן, כפי ששמע מפי הרבי הריי"צ לאחר שחרורו מהמאסר (מג' תמוז), אמר לו הרבי: קודם לכן חששתי מאוד — לא על עצמי, אלא על החסידים. וסיים: לפני שביקשתי וציוויתי לומר תהילים היה לי קשה מאוד. כלומר, בקשה זו לאמירת תהילים היא שהקלה עליו את כל עניין המאסר.
בהמשך מופיע גם פתק קטן שנמצא בחדרו של הרבי הריי"צ לאחר שנלקח למאסר, פתק שכתב כנראה בתחילת שנת תרפ"ז. הפתק נכתב ביידיש, ונקרא ממנו קטע: "שמעו חסידים וכל היהודים המקווים למשיח: מסרו בשמי לכל החסידים בעולם, שציוויתי שבכל בית כנסת יאמרו החסידים אחר תפילת שחרית בכל יום - וגם בשבת - תהילים, כפי שנחלק לימי החודש, ואם במניין - לומר אחר כך קדיש". ומוסיף, שכל האנשים — ובכללם אנשי העסק — ההולכים לבתי הכנסת ומתפללים ולומדים, הקדוש-ברוך-הוא יעזור להם שתהיה להם פרנסה ברווח.
ומסיים בפתק: "לחסידים אמרו שציוויתי, ולסתם יהודים אמרו שמצד אהבת ישראל וטובת ישראל אני מבקש מהם שיקיימו זאת; והקדוש-ברוך-הוא יעזור להם בשנה מאושרת ברוחניות ובגשמיות, וכולנו נזכה לגאולה השלמה על ידי משיח". רואים עד כמה ייחס הרבי הריי"צ חשיבות עצומה לתקנה זו של אמירת תהילים.
בכלל, חלוקת התהילים — לא ידוע בדיוק מי חילקה לפי הימים שלפנינו. יש ספר קדום מאוד מתקופת הראשונים, "צידה לדרך", שכתבו רבי מנחם בן זרח לפני כשבע-שמונה מאות שנה, ובו הוא מחלק את התהילים לימי החודש — אמנם לא בדיוק לפי החלוקה שבידינו כיום, אך כבר אצלו מוצאים הוראה לכל יום אילו פרקים לומר. נמצא שעניין חלוקת התהילים הוא קדמון מאוד.
ועתה ללשון הפתגם עצמו: "מתקנות כ"ק אדמו"ר שליט"א [הריי"צ נ"ע]: לאמור בכל בוקר אחר התפילה - וגם בשבת ויום טוב, ראש השנה ויום הכיפורים - תהילים כפי שנחלק לימי החודש". מדוע נקשר פתגם זה דווקא לכ"ב כסלו? אין כאן הסבר, אך ייתכן שהדבר קשור לכך שפרקי התהילים של יום זה הם ק"ו ו-ק"ז: ממש בתחילת פרק ק"ו, בפסוק השני, כתוב "מי ימלל גבורות ה', ישמיע כל תהלתו".
על פסוק זה יש ביאור מהבעל שם טוב, שהמילה "ימלל" היא מלשון "למולל", לפרק: "מי ימלל גבורות ה'" — מי יפרק את הדינים ["גבורות"]? "ישמיע כל תהלתו" — מי שאמר תהילים, זהו "קול תהילתו", ויש בכוחו לפרק דינים. ויש כאן גם רמז ללב: לא רק לומר תהילים, אלא "כל תהילתו" — לסיים את כל התהילים. וכך גם בתקנה זו, הרבי מראה שבכל חודש מסיימים את כל התהילים, והדבר קשור ליום זה שבו אומרים פסוק זה בשיעור התהילים.
עוד נאמר בפתגם, לומר תהילים כפי שנחלק לימי החודש, "ואחר אמירה בעשרה - קדיש יתום". התהילים מחולק לשלושים ימים, אך בחודש של כ"ט יום — כמו חודש כסלו — אומרים ביום הכ"ט את השיעור של שני הימים; היינו, בכ"ט אומרים את השיעור של יום כ"ט וגם את שיעור יום ל', כדי להשלים את כל התהילים כולו.
מעניין שאותו חסיד שסיפרנו עליו קודם, שאל את הרבי הריי"צ, כשיצא בתקנת התהילים: הרי הוא אומר תהילים בכל יום לפני התפילה. השיב לו הרבי הריי"צ: מה שאומרים לפני התפילה הוא סיום תיקון חצות; אך כאן זו תקנה — אמור זאת אחר התפילה, כחלק מהתפילה, וזה עניין אחר לגמרי.
יש מכתב מעניין שכתב חסיד לרבי, ובו ביקש שהרבי ישחרר אותו מחובת אמירת התהילים בכל יום, כיוון שהרגיש שאינו מצליח לעמוד בכך, וביקש אישור להשתחרר מזה. הרבי כותב לו (באגרות קודש חלק י"א): "שחרור משמירת השיעורים משחרר גם כן מהתוצאות הטובות הבאות על ידי השיעורים האלה". כלומר, דע לך ששיעורי תהילים נותנים שפע רב, ולפיכך אינך יכול להשתחרר מחובת התהילים — פן תפסיד, חלילה, את הטובה שדברים אלה מביאים.
יש אפוא עניין וחשיבות גדולה מאוד להיות חזקים בתקנה זו, ולומר בכל יום ויום תהילים כפי תקנת הרבי.