"חדר" השני בהיכל היום-יום.
יום ראשון כ"ג כסלו ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, התחילו פרשת וישב, פרשה ראשונה עם פירוש רש"י.
תהילים, מפרק צ"ז עד פרק ק"ג כולל.
תניא, לומדים באותו יום את "הסכמות הרבנים ז"ל, נ"ע [נשמתם עדן] בגנזי מרומים" — הבנים של בעל התניא, שנתנו הסכמה על הדפסת ספר התניא, כפי שנראה בהמשך.
בקטע הזה מספר הרבי על ההדפסות השונות שהיו במהדורות השונות של ספר התניא. יש דברים שבשעת מעשה אולי לא ירדו לדיוקם ולכל פרטיהם, ורק כעבור שנים — ארבעים שנה — דיבר עליהם הרבי באופן שאפשר היה להבין את משמעותם, ומדוע דווקא ההתחלה היא בכ"ג כסלו, לאחר חג הגאולה.
ואכן, ארבעים שנה לאחר מכן, בתשמ"ג ואחר כך בתשמ"ד, דיבר הרבי בהרחבה רבה ועשה מזה מבצע גדול — שידפיסו את ספר התניא בכל מקום ומקום בעולם שיש בו יהודים, בכל עיר ובכל מושב. הרבי הסביר באריכות רבה, שכל המושג של "הפצת המעיינות חוצה", הפצת החסידות — שהוא עניינו של חג הגאולה של אדמו"ר הזקן, שבו ניתן האות והרשות להפיץ את המעיינות חוצה — בא לידי ביטוי בצורה החזקה ביותר בכך שבכל מקום בעולם יהיה ספר תניא, שהוא יסוד החסידות, שהודפס באותו מקום עצמו. כך שיהודי הנמצא במקום מסוים, שמביאים לו את ספר התניא והוא רואה שהוא הודפס ממש בעירו, מרגיש הרבה יותר שייכות לאור — לא כדבר שהובא אליו מרחוק, אלא כדבר שהוא שלו ממש, השייך אליו הרבה יותר. וזהו כל הנושא שביום השני מיד לאחר חג הגאולה, כ"ג כסלו — הרבי מדבר על עניין הדפסת ספר התניא.
נעיין בפירוט שהרבי מביא כאן. תחילה הוא אומר: "הדפסת ספר של בינונים [תניא] בפעם הראשונה". כידוע, ספר התניא היה בתחילה בכתב יד ועבר בהעתקות. בהקדמה לתניא המודפס שבידינו כיום מסביר אדמו"ר הזקן בעצמו מדוע נתן רשות להדפיסו: בתחילה כלל לא רצה בכך, אלא רצה שיישאר בצורה פחות רשמית, בהעתקות; אך מרוב ההעתקות נפלו טעויות רבות — חלקן שלא במתכוון, וחלקן במתכוון על ידי המתנגדים, ששתלו כל מיני דברים כדי להראות כאילו הספר אינו כשורה. משום כך נתן אדמו"ר הזקן רשות להדפיס את התניא, כדי שיהיה דבר סגור ורשמי, שלא יוכלו להתערב בו בעלי עניין לא הגונים.
ומתי הודפס בפעם הראשונה? "נגמרה יום ג' כ"כ [כ' כסלו] תקנ"ז בסלאוויטא". לעניין זה סיפור מעניין: אם מסתכלים בהסכמות שנתנו גדולי ישראל — כמו רבי זושא מאניפולי ורבי יהודה ליב הכהן — שנתנו הסכמה להדפיס את התניא לבקשת אדמו"ר הזקן, התאריך שכתבו על ההסכמה הוא חודש אלול תקנ"ו; ובפועל, כפי שכתוב כאן, הודפס התניא בחודש כסלו, בכ' כסלו, כמה חודשים לאחר מכן.
מסופר שכאשר הביאו לאדמו"ר הזקן את ספר התניא המודפס בפעם הראשונה — הביאו לו זאת בכ"ו כסלו, ביום השני של חנוכה, שישה ימים לאחר ההדפסה; הביאו מאתיים ספרים ראשונים, ואת העותק הראשון הביאו לאדמו"ר הזקן — ראה שההדפסה היתה בכ' כסלו. אדמו"ר הזקן התבטא ואמר, כלשון הכתוב, "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום": מאוד רצה שהספר יצא בי"ט כסלו, אך הוא יצא בכ' כסלו. באותה שעה לא הבינו את פשר הדבר. רק בשנה שלאחר מכן, ביום הגאולה — שכן בכ' כסלו יצא אדמו"ר הזקן לחירות מביתה של הרוזנת, ששם שהה לאחר שיצא מרשות שר הגויים, ורק בכ' כסלו יצא משם — הבינו על מה דיבר בקשר לכ' כסלו: כנראה רצה למנוע שיהיה עניין הגאולה בי"ט כסלו, ולכן נדחתה הגאולה לכ' כסלו. זו היתה התייחסותו של אדמו"ר הזקן.
התניא הודפס לראשונה בסלאוויטא, עיירה שבאוקראינה היום. ומה כלל ספר התניא שהודפס בפעם הראשונה בסלאוויטא? החלק הראשון — ספר של בינונים המוכר לנו, בן נ"ג פרקים; החלק השני — "חינוך קטן" ו"שער היחוד והאמונה", הוא החלק השני שבידינו כיום. אבל החלק השלישי — אגרת התשובה ואגרת הקודש — עדיין לא היה באותה הוצאה. אגרת התשובה כבר היתה כתובה בידי אדמו"ר הזקן, אך עדיין לא הכניסה להדפסה; בהדפסה הראשונה נכללו רק שני החלקים הראשונים.
אגרת התשובה עדיין הסתובבה בכתבי יד, והיתה אז במהדורה ראשונה, שבה לא היתה מחולקת לשנים-עשר פרקים כפי שהיום, אלא היתה רצף אחד גדול בכתב יד. כתב יד זה התגלגל לעיר בשם זאלקווא, ושם ראו את הדבר, נהנו ממנו מאוד והחליטו להדפיסו. זו הפעם הראשונה שאגרת התשובה הודפסה, במהדורתה הראשונה, שלא בחלוקה הנוכחית. וזהו שאומר הרבי בשורות הבאות: "אגרת התשובה מהדורא קמא נדפסה לראשונה זאלקווא תקנ"ט". בעיר זו, זאלקווא, הדפיסוה בפעם הראשונה, ואף הדפיסוה שם עוד ארבע-חמש פעמים בהדפסות חוזרות — אך עדיין היתה זו מהדורתה הראשונה של אגרת התשובה.
המהדורא בתרא — המהדורה השנייה והסופית של אגרת התשובה, שבה כבר ערך אדמו"ר הזקן מחדש את אגרת התשובה, חילקה לפרקים, עשה בה שינויים מסוימים ונתנה להדפסה באופן רשמי — "נדפסה לראשונה שקלאוו תקס"ו". שקלאוו היא עיר במרכז בלרוס, ושם הודפס בפעם הראשונה התניא על ידי אדמו"ר הזקן, כשהוא כולל את שלושת החלקים: לקוטי אמרים, החלק השני — שער היחוד והאמונה — ואגרת התשובה. הדבר היה בחייו של אדמו"ר הזקן.
ההמשך היה כבר לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן, שנסתלק, כידוע, בכ"ד טבת תקע"ג. ובסיום אומר הרבי: "אגרת הקדש נדפסה לראשונה שקלאוו תקע"ד" — החלק האחרון של התניא. תקע"ד היא כבר לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן, וכפי שכתוב בהסכמה — שהיא גם השיעור היומי הנלמד בכ' כסלו, "הסכמת הרבנים" — כותבים שם בני אדמו"ר הזקן שהם מדפיסים עתה את התניא ומצרפים אליו את אגרת הקודש, את האיגרות המסוימות של אדמו"ר הזקן שבחרו, וזה הפך להיות חלק מהתניא.
הפעם הבאה שהודפס התניא בדפוס המסודר המוכר לנו כיום, היתה "ההוצאה מתוקנת של כל ד' החלקים - ווילנא ראם תרנ"ז". אף שידוע שיש בתניא חמישה חלקים, כאן קורא הרבי לזה "ד' החלקים", כנראה משום שקונטרס אחרון נכלל באגרת הקודש כרצף אחד. "ראם" הוא בית דפוס של משפחת ראם. שנת תרנ"ז היתה בזמן הרבי הרש"ב, ואז הודפסה הוצאה מתוקנת של כל ספר התניא כפי שאנו מכירים אותו היום. מאז חזר ונדפס פעמים רבות, ועד היום יש ריבוי הדפסות — כבר למעלה משמונת אלפים הדפסות של התניא בהוצאות שונות — כפי שביקש הרבי, שהזכרנו קודם, שידפיסו את התניא שוב ושוב בכל מקום שיש בו יהודים.
מעניין מאוד: בהוראת הרבי שהיתה בתשמ"ב וגם בתשמ"ד, דיבר הרבי על כך שהודפס התניא בכל כך הרבה מקומות, וכעת יש לאחד בין כל היהודים שבמקומות שבהם הודפס. כיצד מאחדים את כולם יחד? הרבי ביקש שיעשו הוצאת תניא מיוחדת, שהודפסה לראשונה בתשמ"ב, ובסופה הודפסו צילומי שערי התניא של כל המקומות בעולם שבהם הודפס עד תשמ"ב. תניא זה היה עב-כרס יותר, בשל צילומי השערים, והרבי אמר שזו אחדות של כל המקומות יחד.
והרבי בעצמו, ביום כ"א ניסן תשמ"ב — יום הולדתו השמונים — חילק בעצמו לכל אחד ואחד, שעות על גבי שעות, את התניא הזה, עם צילומי השערים שבסופו. שנתיים לאחר מכן, בתשמ"ד, ביקש הרבי שוב שידפיסו מהדורה מיוחדת — אם אינני טועה, זו היתה מהדורת האלף של הוצאות התניא — שידפיסו בה גם את כל ההוצאות שהתווספו בשנתיים שחלפו. הפעם לא עמד הרבי בעצמו לחלק לכל אחד, אלא ביקש זאת בהתוועדות, ונתן לאברכים את כל החבילות כדי שיחלקו לכל הקהל את ספר התניא המיוחד שהודפס אז, על כל שערי ההדפסות.
רואים עד כמה חישב הרבי את העניין. זהו תוכן הפתגם: גם עצם המושג של הדפסת התניא, וגם היכן בדיוק נדפס — כל השערים הנדפסים יחד — יש להם חשיבות גדולה מאוד בעניין זה של הפצת המעיינות חוצה.