"חדר" המאה שישים וחמישה בהיכל היום-יום.
יום שלישי ו' אייר, כ"א לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, פרשת אמור, שלישי, עם פירוש רש"י. תהילים, ו' בחודש, פרק ל"ה עד פרק ל"ח ועד בכלל. תניא, ממשיכים היום את השיעור מהמילים "בעיני כחול", ומסתיים בעמוד ק"ל במילה "באריכות".
מקורו של הפתגם היומי במכתב שכתב הרבי הריי"צ בדיוק שנה לפני תאריך היום-יום הזה (ו' אייר תש"ב). מתוך אותו מכתב ממקד הרבי ומסכם את תוכן העניין ומביאו לכאן.
וכך הוא אומר: "אמרו רבותינו ז"ל" — הגמרא אומרת (במסכת ברכות, וכן בעירובין): "אל ייפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה". כאשר שני אנשים נפרדים, אומרת הגמרא שלפני הפרידה יאמרו דבר הלכה. הגמרא מסיימת במשפט "שמתוך כך זוכרהו", והרבה פעמים מובא במכתב גם הסיום — אך כאן בפתגם אין הרבי מביא את הסיום.
ישנם מאמרי חסידות המבארים בפנימיות מדוע דווקא דבר הלכה, ולא זיכרון של תזכורת בעלמא, או אמירת אמרה כלשהי על הפרשה שאינה דבר הלכה. כדאי לעיין באחד מהם — בדיבור המתחיל "אל ייפטר אדם מחברו", שאמר הרבי בחודש תשרי תשכ"א, מאמר לכבוד האורחים מהארץ לפני שובם, בהתוועדות מיוחדת שערך הרבי לכבודם. באותו מאמר הסביר הרבי באריכות את נקודת הדברים: דבר הלכה ייחודי בכך שהרצון האלוקי נמצא בו בגילוי — זהו מה שהקדוש-ברוך-הוא רוצה. כל דבר אחר הוא סברה, שאין הכרח שהוא הרצון הסופי; ואילו בדבר הלכה יש מעלה שהוא הרצון הסופי. הרבי מקשר זאת למושג הזיכרון, שהוא מעורר קשר פנימי ועמוק מאוד מצד הקדוש-ברוך-הוא ליהודי, וממילא בין יהודי ליהודי. כדאי לראות את המקור; אך מאחר שאין זה הנושא הנידון כאן, לא נאריך בכך.
כאן מביא הרבי פירוש מעניין של רבותינו על משפט זה: "דבר הלכה" אינו בא רק לציין מה לומר, אלא שכל מה שאתה אומר צריך להיות באופן שיהפוך את האדם ל"מהלך". כלומר, כאשר אתה נפרד מחברך ומוסר לו מסר לפני הפרידה, גרום לכך שיהיה "דבר הלכה".
וכך הוא מסביר: "ופירשו עוד כבוד קדושת אבותינו ורבותינו הקדושים" — הדברים כתובים ביידיש, ובתרגום: "אזא דבר תורה" — צריך לומר לחברך דבר תורה כזה שיהפוך את השומע ל"מהלך".
מהו פשר הדבר, שיהפוך אותו ל"מהלך"? בהמשך המכתב מופיע, והרבי מביאו כאן מיד — "עניין ההילוך". מהי משמעות המושג "להלך"? לעלות מדרגה לדרגה, בעילוי אחר עילוי. "להלך" פירושו להתקדם ולהתרומם, להיות טוב יותר ממה שהיית אתמול, ואף ממה שהיית היום בבוקר — להיות "מהלך".
מהי משמעות "מהלך"? מבואר בהרבה מקומות בחסידות שזוהי מעלת הנשמות על המלאכים. הנשמות כפי שהן למעלה, וכן המלאכים, נקראים "עומדים"; והנשמה, כשהיא יורדת לגוף, נקראת "מהלך", כמו שאמר הקדוש-ברוך-הוא לנביא: "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה".
מדוע המלאך נקרא "עומד" והנשמה כאן למטה נקראת "מהלך"? מבואר בחסידות — באחד המאמרים בתורה אור ובעוד מקומות — שמלאך אינו יכול להשתנות. מחנה מיכאל, שעבודתו באהבת ה', לעולם אינו יכול להיות ביראה; והוא רק באהבה, וגבריאל רק ביראה ואינו יכול להיות באהבה. כל מלאך נמצא בקו שלו, ולא שייך בו שינוי. ומכיוון שלא שייך בו שינוי, הרי גם אם יש בו מעלות והתקדמויות — ואף למלאך יש התעלויות — הכול נחשב באותו תחום ובאותו עניין, ולכן הוא נקרא "עומד".
לעומת זאת יהודי יכול, על ידי פעולות שהוא עושה, לחולל בעצמו שינוי דרסטי ממצבו הקודם למצב חדש לגמרי. לכן היהודי נקרא "מהלך", כי יש לו היכולת "להלך", כלשון הכתוב. זוהי עלייה מיוחדת, שיהודי יכול להתעלות מדרגה לדרגה ולהיות טוב יותר ממה שהיה קודם לכן.
כיצד זה קורה בפועל? "אי ביותר" — בצורה חזקה מאוד — הדבר מתרחש על ידי "עבודה בפועל טוב". כאשר אתה עושה מעשה טוב בפועל ממש, המעשה הזה גורם לך עלייה גדולה. אם כן, זוהי הדרישה: כשאתה נפרד מחברך, אמור לו דבר תורה כזה שיעורר אותו להיות "מהלך" — שיעורר אותו לעשות שינוי בחייו, לעשות דבר טוב. זהו "מתוך דבר הלכה", להופכו ל"מהלך".
איזו פעולה טובה ומיוחדת גורמת במיוחד להילוך? הרבי מזכיר כאן: לעשות טובה ליהודי, בגשמיות בכלל וברוחניות בפרט. כשעושים טובה ליהודי אחר, בגשמיות ובפרט ברוחניות, זהו ה"פועל טוב" הגורם עילוי אחר עילוי לאדם המבצע, ובכך הוא נעשה "מהלך" — וזהו בעצם דבר ההלכה שגרם לו חברו, במה שאמר לו לפני שנפרדו זה מזה.