"חדר" המאה השישים ושניים בהיכל היום-יום.
שבת ג' אייר, י"ח לעומר, ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, קדושים, שביעי, עם פירוש רש"י. תהילים, ג' בחודש, פרק י"ח עד פרק כ"ב ועד בכלל. תניא, ביום הזה לומדים את כל פרק מ"ה, מתחילתו במילים "עוד יש" עד סיום הפרק, "כמו שכתוב במקום אחר".
בתחילה מתייחס הרבי להפטרה הנאמרת בשבת זו, הפטרת פרשת קדושים, וכותב: ההפטרה היא "ויהי דבר ה' וגו' אל ידרוש אותי". והדגש בכך: לפי מנהג האשכנזים, בשבת פרשת קדושים ההפטרה היא מספר עמוס, המתחילה במילים "הלוא כבני כושיים"; אך לפי מנהגנו כבר אמרנו הפטרה זו בשבת שעברה, שבת פרשת אחרי מות (כמו שנזכר ביום-יום של כ"ו ניסן). לפיכך בשבת פרשת קדושים אנו נוהגים כמנהג הספרדים, שההפטרה היא מספר יחזקאל (פרק כ'), במילים "ויהי דבר וגו' אל ידרוש אותי".
לאחר מכן מדגיש הרבי מנהג הנהוג אצלנו: "אין שותים מים קודם הבדלה". והדיוק בדבר: בגמרא (מסכת פסחים דף ק"ה) יש מחלוקת בין האמוראים, בין רב לרב הונא, אם מותר לשתות מים במוצאי שבת קודם הבדלה — רב מתיר ורב הונא אוסר. בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן (סימן רצ"ט, סעיף ראשון) כותב אדמו"ר הזקן שהאיסור לאכול או לשתות לפני ההבדלה אינו כולל מים, דהיינו שמים מותרים. וכאן החידוש: אף שנפסקה ההלכה שמותר לשתות מים לפני ההבדלה, מנהגנו למעשה שלא לשתות מים קודם הבדלה, מנהג המיוסד על פי קבלה, שמקפידים שלא לשתות אפילו מים קודם הבדלה.
מקור הפתגם היומי הוא במכתב שכתב הרבי הריי"צ (עמוד כ"ח, בשנת תש"א). שם הוא עונה ליהודי שהתלונן מעט על הקשיים שבחייו, על זרימת החיים ועל כל המעמסה וכו'. כותב לו הרבי הריי"צ שישנם שני אופנים כיצד אדם יכול להסתכל על חייו כשהוא מרגיש קושי: יכול הוא להסתכל על אלו שחייהם טובים משלו — ואז מתעורר בו רגש של קנאה; ויכול הוא להסתכל על אלו שחייהם גרועים משלו — ואז מתעורר בו רגש של שמחה על מצבו. ובהמשך מכוון אותו הרבי הריי"צ למה שצריך להיות.
רעיון זה מופיע גם בפתגם היום-יום של כ"ב חשוון: יש הבדל בין עניינים רוחניים לעניינים גשמיים. בעניינים רוחניים תמיד יש להסתכל על מי שמעליך, שתהיה בך קנאה — "קנאת סופרים" — לרצות להיות כמותו. ובעניינים גשמיים להפך, יש להסתכל על אלו שנמצאים למטה ממך, ולהיות שמח במצב שבו אתה נמצא.
בהמשך מתאר הרבי הריי"צ שהתכונה הזו, לקנא במי שגדול ממך, היא אחת התכונות השליליות, ואף על פי כן ניתן להשתמש בכל מידה לטובה, אם יודעים לכוונה לצורה טובה. וכדוגמה לנטילת מידה לא טובה ושימוש בה ללימוד לטוב, מביא הרבי הריי"צ את הדוגמה שבפתגם היומי.
וכך הוא כותב: "כל המידות, אף גם המידות הלא טובות, או גם רעות על פי תוארם ושמותיהם" — היינו שכל המידות שבאדם, גם אלו שאינן טובות, אף אלו שהן גרועות ואפילו רעות, אפשר להשתמש בהן לעבודת השם על פי התורה. שכן יש כלל ש"מכל דבר שיהודי רואה או שומע צריך ללמוד הוראה בעבודת ה'", ולפי כלל זה — גם אם אדם יודע, שומע או נפגש עם מידה לא טובה, יש בידו הכלים להפיק ממנה הוראה טובה בעבודת השם.
ומביא דוגמה, כפי שהרב הצדיק רבי משולם זוסיא מאניפולי (זכר צדיק לברכה) — רבי זושא מאניפולי — לימד כמה דרכים בעבודת השם מן הגנב. מה ניתן ללמוד מגנב? יש כמה וכמה מעלות טובות ונעלות בעבודת השם, שדווקא הגנב מלמדנו כיצד לנהוג בהן:
א. הצנע לכת — כשם שהגנב עושה את כל מעשיו בהצנעה, שאיש לא יזהה אותו, כך על האדם בעבודת השם להיות בהצנע לכת, לעשות פעולות טובות שלא דווקא בפומבי, אלא בדרך של הצנע לכת.
ב. מעמיד עצמו בסכנה — כשם שהגנב נכנס לכל מיני מצבים, ביודעו שאם ייתפס או תארע תקלה עלול הוא לשלם על כך אפילו בחייו, ובכל זאת מעמיד עצמו בסכנה מפני המטרה שהוא שם לנגד עיניו, כך על היהודי ללמוד בעבודת השם לעשות את הדברים שצריך לעשותם, ולא לירא, גם אם הדבר כרוך בסיכון מסוים.
ג. דבר היותר קטן חשוב כדבר גדול — גם כשהגנב בא לגנוב דברים קטנים, הוא משקיע בהם כאילו היו דבר גדול, שכן אצלו לכל דבר יש חשיבות. כך גם בעבודת השם, על האדם לייחס חשיבות לדברים טובים, גם אם הם נראים קטנים, כמו לדברים גדולים, ולהתייחס אליהם באותה רצינות ובאותה עוצמה.
ד. עמל בטרחה גדולה — הגנב אינו מחפש חיים קלים; הוא טורח ועמל הרבה כדי להגיע ליעדו. כך גם בעבודת השם, על האדם לעמול בטרחה גדולה כדי להגיע ליעד.
ה. זריזות — הגנב לומד ומתאמן כדי לעשות את הדברים בזריזות ובמהירות, לסיים את מלאכתו מהר ולברוח מהר. כך בעבודת השם, על האדם ללמוד ממנו להיות בזריזות.
ו. בוטח ומקווה — הגנב אינו חושב שייתפס בגניבתו; הוא בוטח שיצליח ומקווה שלא ייתפס, והביטחון והתקווה הם המחזיקים אותו והדוחפים אותו. כך גם בעבודת השם, ברור שעל היהודי להיות לו ביטחון ותקווה בה', ולא להיות תמיד שרוי במתחים ובחששות.
ז. הנקודה האחרונה — אם לא הצליח בפעם הראשונה, חוזר הוא פעמים רבות. יש לו מטרה לנגד עיניו והוא אינו עוצר: לא הצליח הפעם — יבוא פעם שנייה, פעם שלישית. כך בעבודת השם, אם אדם מנסה ואינו מצליח, אל לו להתייאש, אלא להמשיך וללכת כמה וכמה פעמים.
בנוגע לדוגמה השביעית, יש מכתב מעניין שכותב הרבי הריי"צ למישהו בעניין שידוך, שכתב לרבי הריי"צ שהוא מנסה ונפגש ואינו מצליח, ואין הדבר הולך וכו'. מביא לו הרבי הריי"צ את הפתגם הזה ומדגיש את הנקודה השביעית, ואומר: "צריך להשתדל. כמו גנב — לא הצליחו בפעם הראשונה, ננסה פעם שנייה, ואם לא בפעם השנייה, פעם שלישית". אין איש יודע כמה קבע הקדוש-ברוך-הוא לאדם שיצטרך להתגלגל עד שיגיע ליעדו. ומסיים ואומר לו: "בטוח הדבר שימצאו זיווגים הגונים; רק צריך להיות בוטח ומקווה, ואז בעזרת השם מגיעים ליעד ומצליחים".