"חדר" התשעים ושישה בהיכל היום-יום.
יום חמישי כ"ז אדר א' ה'תשמ"ג.
שיעורים: חומש, ויקהל, חמישי, עם פירוש רש"י. תהילים, כ"ז בחודש, מפרק ק"ח עד פרק קל"ד ועד בכלל. תניא, עדיין בפרק ל"ב, השיעור היומי מהמילים "אבל מי", ומסתיים בעמוד שמונים ושתיים במילים "אהבת רעים".
הפתגם היומי לקוח ממכתב שכתב הרבי הריי"צ לחסיד המפורסם רבי אברהם פריז (י"ד אלול תרס"ו). במכתב מצטט הרבי הריי"צ אמרה — פתגם ארוך שאמר הרבי הרש"ב — ומתוך אריכות המכתב נלקח לפתגם היומי רק קטע קצר. נעיין תחילה במקור, במכתב של הרבי הריי"צ על כל אריכותו, ולאחר מכן בפתגם היומי; ונשים לב לשינוי מסוים שעשה הרבי בפתגם לעומת המכתב המקורי כפי שנכתב על ידי הרבי הריי"צ.
הרבי הריי"צ פונה לרבי אברהם פריז ואומר לו: כתבת לי על ענייניך הרוחניים הפרטיים, וברצוני לומר לך דבר. ודאי זוכר אתה, או שמעת, את אשר אמר אבי הרבי [הרש"ב] לתמימים — ולאחר מכן מובא הציטוט.
כך אמר הרבי הרש"ב: תשמעו, תמימים, "אמת" היא דרך המיצוע. "אמת" היא קו ישר מתחילה ועד הסוף. "אמת" היא שלוש אותיות, כקו ישר הנמשך מן ההתחלה עד הסוף ממש: האל"ף של "אמת" רומזת ל"אני ראשון", התי"ו של "אמת" ל"אני אחרון", והמ"ם שבאמצע ל"ומבלעדי אין אלוקים". ומהו "מבלעדי"? זהו העולם. כל ששת אלפי שנות קיום העולם, שהכול התהווה על ידי כוח שם אלוקים, בכוחו של שם הוי'.
וכל הנבראים — הנאצלים, הנבראים, היצורים והנעשים — צריכים לדעת שמשני הקצוות עומדים "אני ראשון" ו"אני אחרון", והם עצמם האמצע שביניהם, ו"מבלעדי אין אלוקים". "אמת" היא דרך המיצוע. ופנה אליהם: תמימים, הקשיבו והפנימו זאת באופן פנימי מאוד — "אמת" היא דרך המיצוע.
בהמשך המכתב, המופיע גם בפתגם היומי, נאמר: נטייה לצד ימין — להחמיר על עצמך, למצוא בעצמך חסרונות או עבירות שאינם כפי האמת; או נטייה לצד שמאל — להקל על עצמך, לכסות על חסרונותיך ולהקל בעניינים, מתוך אהבת עצמך. שתי הדרכים הללו, שני הקצוות, הם שקר. "אמת" היא דרך המיצוע. וסיים: תמימים, זכרו, "אמת" היא דרך המיצוע, ואני אערוב שמי שילך בדרך המיצוע בעבודת השם היומיומית — בין יושב אוהל ובין בעל עסק — יצליח. זוהי האמרה השלמה כפי שאמרה הרבי הרש"ב.
בדרך כלל אנו יודעים ש"דרך המיצוע", שהרמב"ם קורא לה בהלכות דעות "דרך בינונית", עניינה שברגשותיך לא תהיה פזרן יתר על המידה ולא קמצן יתר על המידה, אלא תלך בדרך האמצע. אך כאן מדבר הרבי הרש"ב על נקודה אחרת: "דרך המיצוע" פירושה שתהיה לך הערכה והכרה עצמית נכונה בעבודת השם הפרטית שלך, בלי להגזים לשום כיוון בהערכה העצמית.
נקרא עתה את הלשון כפי שהיא מופיעה בפתגם היומי, ונבארה: "אמר אאמו"ר: אמת איז דרך המיצוע" — אבי הרבי אמר: "אמת" היא דרך המיצוע, דרך האמצע. "די נטיה לימין, אויף מחמיר זיין זיך און געפינען אין זיך חסרונות אָדער דמיוני עבירות" — הנטייה לימין, להחמיר על עצמך ולמצוא בעצמך חסרונות או עבירות מדומות.
מדוע נקרא זה "נטייה לימין"? הרי בדרך כלל נטייה לימין עניינה להקל, וכאן נאמר שנטייה לימין היא להחמיר. המשמעות היא ש"ימין" ו"שמאל" הם כשתי גישות: או שאדם רוצה להיות המושלם ביותר במידה המקסימלית, או — "שמאל", גבורה — להסתפק במינימום. "נטייה לימין" פירושה שאתה רוצה להיות המושלם ביותר, ומתוך שאתה רוצה להיות מאה אחוז, אתה מסתכל על עצמך ואומר: כאן אינני בסדר, כאן לא השלמתי, כאן יש לי חיסרון, כאן יש לי עבירה — וכל זה נובע מן הרצון להיות המעולה שבמעולים.
וממשיך: "וואָס זיינען ניט דאָ אמת'ע" — שאינם לפי האמת. וכי אתה נותן לעצמך ציונים "בלתי מספיק"? הרי אין זה נכון. ובכיוון השני: "אָדער די נטיה לשמאל" — או הנטייה לשמאל; "מקל זיין זיך, מכסה זיין די אייגענע חסרונות" — להקל על עצמך ולכסות על חסרונותיך. זהו "שמאל": להסתפק במינימום, ולומר — יש בי חסרונות או דברים שאינם כשורה, אך אין בכך נורא, העיקר שבכללות עשיתי ועברתי.
"אָדער מקל זיין אין ענייני עבודה מצד האהבת עצמך" — או להקל על עצמך בענייני עבודת השם מחמת אהבת עצמך. וכאן יש שינוי משמעותי מאוד שעשה הרבי לעומת המכתב המקורי של הרבי הרש"ב, שבו כתוב "להקל בענייני עבירה". הרבי שינה — הוריד אות ושינה אות — ל"ענייני עבודה". כלומר, אין הכוונה רק, כפי שבמכתב, שהאדם מקל על עצמו בעבירות, אלא שהוא מקל על עצמו גם בעבודת ה', שהוא עניין פנימי הרבה יותר. גם בזה מבקש האדם להסתפק במינימום, ואומר שאין צורך להקפיד ולהחמיר על כל נקודה ונקודה בעבודת השם, ומתוך אהבת עצמו הוא מבקש "להתפנק" ולהסתפק במועט.
ובכן, שני הכיוונים הללו הם דרכים של שקר, ואינם הדרך הנכונה. הדרך הנכונה היא שהאדם יעריך את עצמו באמת. וכפי שמופיע גם בפתגם ביום-יום, שאדם צריך לדעת את מעלות עצמו ואת חסרונות עצמו. זו דרישה החוזרת בעבודת השם על דרך החסידות: היֵה אמיתי עם עצמך, ודע למה אתה שייך ולמה אינך שייך. ממילא, אל תדרוש מעצמך דבר שאינך שייך אליו, שכן תתוסכל מדוע אינך עומד בו; ומצד שני, אל תפחית מעצמך דבר שאתה כן יכול להגיע אליו. זוהי ההכרה העצמית הפנימית שעליה אמר הרבי הרש"ב את הדברים שקראנו.