אנו בשיעור חמישים וחמישה בשלשלת היחס, בתולדות חייו של הרבי, חלק ו'. היום נלמד את השנים תשנ"ג ותשנ"ד.
שנת תשנ"ג:
בשורה הראשונה מופיע: "מעורר על דבר גודל ההכרח בלימוד ההלכות הצריכות בכל יום". הדבר היה בהתוועדות של חול המועד תשנ"ג, שיועדה באופן רשמי לתלמידי הישיבות. הרבי עורר מאוד את הנוכחים על ההזנחה שבלימוד שולחן ערוך אורח חיים - חלק ההלכות שצריך לדעת ביום-יום - וביקש להנהיג בקרב בני ישראל בכלל, בקרב תלמידי הישיבות בפרט, ובמיוחד בקרב חברי "איגוד תלמידי הישיבות" שעליו דובר בשנה הקודמת, ללמוד בכל יום עשר דקות או רבע שעה הלכות הנצרכות למעשה. לדוגמה:
- דיני הפסק בתפילה - היכן מותר להפסיק והיכן אסור.
- ברכות קריאת שמע.
- ברכות הנהנין.
- ברכת המזון.
אלו הלכות שאין שהות לחפש את התשובה עליהן בספר, שכן הן דברים שיש לדעת באופן מיידי; ועל ההשקעה בהן עורר הרבי מאוד באותה שנה.
הדבר השני המופיע כאן: "מחדש המנהג לעשות חלוקת הש"ס בי"ט כסלו". ידוע מה שכותב אדמו"ר הזקן באגרת הקודש, המודפסת בתניא, שיגמרו את הש"ס בכל שנה ושנה בכל מניין ומניין; ונקבע המנהג שבי"ט כסלו עושים את חלוקת הש"ס בין כל המניין. משנת תרס"ג, בזמן הרבי הרש"ב בליובאוויטש, העבירו את חלוקת הש"ס מי"ט כסלו לכ"ד כסלו, יום ההילולא של אדמו"ר הזקן, מפני שבי"ט כסלו היה עומס רב של התוועדויות ושיעורים. בשנה זו, בהתוועדות י"ט כסלו, החזיר הרבי את העניין לקדמותו והנהיג שחלוקת הש"ס תשוב להיערך בי"ט כסלו. יש אריכות בנושא בקונטרס מיוחד בשם "חלוקת הש"ס בי"ט כסלו", שיצא לאור בתשנ"ב ומודפס בספר השיחות תשנ"ב - קונטרס שלם על העניין.
הדבר האחרון המופיע בשנה זו: "מייסד אגודת נשי ובנות חב"ד בארצות הברית ובכמה מדינות". על כך דיבר הרבי בהתוועדות שמחת תורה. הרבי אמר, שאצל הרבי הריי"צ אנו רואים שהיה מוציא לאור מאמרים ומכתבים ביידיש - בעוד שבדרך כלל נכתבו מאמרים ומכתבים אלו בלשון הקודש, כדרכם של רבותינו נשיאינו. ומדוע ביידיש? מפני שהשפה המדוברת בבית באותם ימים היתה יידיש, ורצה שגם נשים ובנות יוכלו לקרוא את השיחות והמכתבים ולהבין אותם. מכאן למדים, אמר הרבי, שיש לחזק עניין זה ולייסד איגוד של נשי ובנות חב"ד, שיחזקו ביניהן את ענייני החינוך, ילמדו את השיחות, סיפורי צדיקים, והלכות שצריך ללמוד. הרבי הזכיר אז שבארץ ישראל כבר קיים איגוד זה - כפי שהזכרנו בשנת תש"ב, שהרבי ייסד את אגודת נשי ובנות חב"ד בארץ - וביקש שיוקם כן גם בארצות הברית. ההתוועדות היתה בשמחת תורה, והרבי ביקש שעד שבת בראשית, כשבוע לאחר מכן, כבר יתארגנו ויקימו את אגודת נשי ובנות חב"ד בארצות הברית.
שנת תשנ"ד:
ראשית: "מעורר לזכות את בני ובנות ישראל בברכת הד' מינים בחג הסוכות". כיום ידוע "מבצע ד' מינים", שבו יוצאים בסוכות לזכות יהודים בכל מקום ומקום; והנהגה זו - עורר עליה הרבי בתשנ"ד.
דבר נוסף: "מדפיס מפתח עניינים וכו' בספר התניא שנערך על ידו". ספר התניא נדפס כבר בזמנו של אדמו"ר הזקן, אולם הרבי ערך והוסיף את המודפס בסוף כל ספר תניא - מפתח עניינים, מפתח שמות אנשים, לוח התיקון, הערות ותיקונים וכו' - והוציא זאת לאור בג' כסלו תשנ"ד. יש לנו זאת עד היום הזה. ומפתח העניינים של הרבי אינו עניין טכני בלבד, מפתח נושאים גרידא, אלא הוא עצמו צריך לימוד: כשמעיינים בו, למדים איזה עניין חיבר הרבי לאיזה עניין ולאיזה פרק הפנה - הוא מלמד אותנו כיצד להבין וללמוד נכון את ספר התניא.
הדבר הבא: "מייסד בית ספר חקלאי בכפר חב"ד" - "בארץ הקודש תיבנה ותיכונן". מאוחר יותר התמסד בית ספר זה באופן אחר ונקרא "בית ספר למלאכה", והדבר מופיע בשנה שלאחר מכן; אך במתכונתו הראשונה נקרא "בית ספר חקלאי". הרבי הקים אותו בכפר חב"ד, ורצה שגם תלמידים שאינם שייכים ללימוד בישיבה באופן מלא כל היום ילמדו מקצוע, אך יישארו במסגרת תורנית, יגדלו ויקימו בתים חסידיים כערכם.
הדבר הבא: "מייסד קופת קרן השנה". הרבי דיבר על כך בהתוועדות השנייה של שבת בראשית באותה שנה. מהי "קרן השנה"? בכל יום יש עניין גדול בנתינת צדקה, שכן כל ההמשכות האלוקיות נמשכות על ידי צדקה, ורצון הרבי הוא שלכל אחד תהיה נתינת צדקה בכל יום. אמנם כל אחד נותן מפעם לפעם, אך כדי שהדבר יהיה קבוע ולא יוחמץ אף יום, הקים הרבי את "קרן השנה": מראש, בתחילת השנה, נותן האדם לקרן זו כמניין ימות השנה - שלוש מאות שישים וחמש מטבעות, בכל גודל שירצה, פרוטות או שקלים וכדומה - והקרן נותנת בכל יום צדקה עבור כל מי שחבר בה. וכך יש לאדם בכל יום נתינת צדקה שניתנה עבורו; דבר גדול שהרבי עורר עליו בתשנ"ד.
הדבר הבא: "מעורר על דבר זיכוי הרבים במצה שמורה לחג הפסח". הדבר היה בשבת מברכים חודש ניסן. הרבי ביקש - ואמר שאילו היה יכול, היה מצווה - להנהיג שכל הרבנים וכל מי שיש לו השפעה על אחרים יחלקו מצות: מצה שמורה, מצה עגולה, עבודת יד, לכל אלו שיש סברה טובה שאם יקבלו ממנו מצות יאכלו אותן וישתמשו בהן בליל הסדר. על ידי זה יגרמו שמאות ואלפי יהודים יקיימו את מצוות אכילת מצה בפסח כהלכתה. במשך השנים התמסד הדבר מאוד, וכיום מחלקים מאות אלפי מצות; אך תחילת העוררות על כך היתה בתשנ"ד.
הדבר האחרון המופיע כאן: לימד את הניגון "צמאה לך נפשי". הדבר היה בשבת מברכים חודש אייר תשנ"ד. הרבי דיבר שיחה שלמה בנושא הצימאון לאלוקות, ובסיומה אמר שיש ניגון של אדמו"ר הזקן על הפסוק "צמאה לך נפשי", וביקש שהקהל ינגן. אולם הקהל לא הכיר את הניגון, ואיש לא ידע אותו; לפיכך התחיל הרבי לנגנו בעצמו כמה פעמים כדי ללמד את הקהל. בהמשך ההתוועדות, לאחר כמה שיחות, ניגן הרבי שוב את הניגון כמה וכמה פעמים, כדי שהקהל יקלוט אותו. מאז היה הרבי מצווה לנגנו מפעם לפעם, ובמשך כל השנים היה ניגון זה מיוחד: בעוד שבניגונים רבים היה הרבי אומר איזה ניגון לנגן והקהל היה מנגן, כאן היה הרבי ממש שותף בניגון - הקהל ניגן קטע והרבי ניגן קטע. ניגון מיוחד זה הוא במקורו ניגונו של אדמו"ר הזקן על הפסוק "צמאה לך נפשי".