"חדר" המאה עשרים ושישה בהיכל היום-יום.
יום שישי כ"ו אדר שני ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, שמיני, שישי, עם פירוש רש"י. תהילים, כ"ו בחודש, אומרים את החצי השני של פרק קי"ט — החל מאות מ"ם, מהמילה "מה", עד סיום הפרק במילים "לא שכחתי". תניא, בשיעור היומי מסיימים את פרק ל"ח; השיעור מתחיל במילים "כי מי" ומסתיים בסיום הפרק, "בנפשותינו כנזכר לעיל".
הפתגם היומי נלקח ממכתב של הרבי הריי"צ (ו' במרחשוון תרצ"ח). את המכתב עצמו אין בידינו, והוא אינו קיים אצלנו; אנו רואים רק את הציטוט, אך איננו יודעים בדיוק מה נכתב במכתב המקורי. בפתגם זה מפרט הרבי הריי"צ את האחריות הגדולה שמסר הקדוש-ברוך-הוא לנשי ישראל בעם ישראל.
נעיין בלשונו. הוא כותב: "כל הקדוש בעם אלוקי אברהם" — כל הדברים הקדושים; "עם אלוקי אברהם" הוא כינוי לעם ישראל, ומקורו בתהילים (פרק מ"ז, פסוק י'), שם נאמר "עם אלוקי אברהם", והרבי הריי"צ משתמש באותו הלשון. "ביסוד בית ישראל" — כל אותו העניין הגורם ומביא ליסודו ולהקמתו של הבית היהודי.
כאן הוא מפרט שלושה דברים שבהם מתבטאת המעלה הגדולה שנתן הקדוש-ברוך-הוא לנשי ישראל. הראשון — "בהעמדת דור ישרים וחינוכם", הכוח להעמיד דור ישרים ולחנכם, דהיינו לגדל את הילדים ולדאוג לחינוכם הטוב. השני — "בכשרות האוכל", לדאוג שהאוכל יהיה כשר. השלישי — "באצילות טוהר קדושת השבת", שתהיה שבת קדושה ומאירה.
למי נמסרה האחריות לעסוק ולפעול בשלושת הדברים הללו? "מסר ונתן השם" הנכבד והנורא — על ידי נשי ישראל. הקדוש-ברוך-הוא נתן לנשי ישראל את האחריות על שלושת היסודות: העמדת דור ישרים, כשרות האוכל וקדושת השבת. אמנם שלושה דברים אלו הם חובה גם על האיש, אך הקדוש-ברוך-הוא ייעד ונתן במיוחד לאישה את האחריות לדאוג שייעשו כראוי — "לשומרם ולעובדם". שני ביטויים אלו מרמזים גם על "עשה טוב" ו"סור מרע", כידוע מלשון התורה על אדם הראשון, שהקדוש-ברוך-הוא שם אותו "לעובדה ולשומרה"; וכאן זה בסדר הפוך — "לשומרם ולעובדם".
שלושת הדברים הללו הם למעשה שלוש המצוות הכלליות המיוחדות לנשי ישראל, כמובא בספר "מגלה עמוקות" על הפסוק בפרשת שלח, שם עוסקת התורה בנושא הפרשת חלה. הוא מבאר ששלוש מצוות אלו מרומזות בפסוק במשלי: "שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל".
והוא מדייק ושואל: לכאורה המילה "היא" מיותרת בפסוק — "שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' תתהלל"; מהו פירוש המילה "היא"? דרך רמז, מבאר שהמילה "היא" מתייחסת ל"החן" שבתחילת הפסוק — אף על פי ש"שקר החן והבל היופי", מכל מקום אישה יראת ה', שיש לה את "החן" הזה, היא תתהלל.
ומהו "החן"? "החן" הוא ראשי תיבות של שלוש המצוות: ה' — הדלקה, הדלקת נרות שבת; ח' — חלה, שהוא עניין הכשרות; נו"ן — נידה, שהוא טהרת המשפחה, בחינת העמדת דור ישרים. ומביא שבספר "הגהות מיימוני" מובא שאותן אותיות מרכיבות גם את השם "חנה", ושחנה הנביאה נקראה בשם זה על שם שלמותה בשלוש מצוות אלו. עוד מביא ממדרש תנחומא, שאישה המקיימת את שלושת הדברים הללו פועלת תיקון לכל העולם.
שלושה דברים יסודיים אלו מתקנים את העולם. הרבי היה מזכיר זאת פעמים רבות בקשר ליום ההילולא של אמו, הרבנית חנה, ומציין ש"חנה" הוא ראשי תיבות של שלוש המצוות הייחודיות לנשי ישראל. עניין זה מצוי גם בעשרת המבצעים של הרבי: מבצע כשרות, מבצע נרות שבת קודש ומבצע טהרת המשפחה — שלוש המצוות הייחודיות לנשי ישראל.
ולסיום הפתגם הוא כותב: "האישה אשר תמלא חובתה ותעודתה בחיי המשפחה" — אותה אישה הממלאת את המוטל עליה בחיי המשפחה, בהנהגת הבית ובחינוך על פי התורה, דהיינו שלוש הנקודות שהזכרנו — "עליה הכתוב אומר חכמות נשים בנתה ביתה". על הנהגתה החכמה של אישה כזו אומר הכתוב שהיא בונה את ביתה ומעמידה את היסודות הנכונים בעם ישראל.