"חדר" המאה ושישה עשר בהיכל היום-יום.
יום שלישי ט"ז אדר שני ה'תש"ג.
שיעורים: חומש, צו, שלישי, עם פירוש רש"י. תהילים, ט"ז בחודש, אומרים מפרק ע"ט עד פרק פ"ב כולל. תניא, עדיין באמצע פרק ל"ז — השיעור היומי מהמילה "ומאחר", ומסתיים בדף מ"ח במילים "הממוצעת ביניהם".
הפתגם היומי נלקח ממכתב ארוך שכתב הרבי הריי"צ בכ"ה תרצ"ה. את מקבל המכתב מכנה הרבי הריי"צ "ידידי הנכבד והנעלה מורנו הרב אהרן שי' שור". מן המכתב מובן שמדובר בבעל-עסק, שכתב לרבי כי דאגותיו על עסקיו שהתמוטטו מחלישות את בריאותו ומבלבלות אותו מאוד, וביקש הדרכה. הרבי הריי"צ מעריך זאת מאוד. המכתב ארוך מאוד, ומתוכו לקח הרבי ל"היום-יום" ארבעה פתגמים; היום הוא הפעם הראשונה.
בטרם נקרא את הפתגם היומי, אציין כמה נקודות. תחילה כותב הרבי על המושג "מוח שליט על הלב": מצד הלב אדם מרגיש דאגה וכו', ויש מושג של "מוח שליט על הלב". הרבי מסביר שלמוח יש אמנם חיסרון, שכן הוא קר ואדיש, ואילו ללב יש מעלה שהוא חם; אך לאדישות המוח יש לעתים מעלה — היכולת לשלוט על הלב. צריך לדעת להשתמש בה במקומות ובזמנים הנכונים, ואז יש בה דווקא מעלה.
הרבי מביא שם באריכות את הסיפור המפורסם על רבי מוישה מייזליש, שנחשד כמרגל. נפוליאון ראה אותו באופן מפתיע בתוך חדר הפיקוד של המלחמה, צעק עליו שהוא מרגל ונגע לו בדופק הלב — והדופק היה רגוע, כאילו דבר אינו קורה. הוא עצמו הסביר לאחר מכן שמה שנתן לו כוח היה מה שלמד בתניא את המושג "מוח שליט על הלב". הרבי מביא סיפור זה באריכות, ללמד שאדם צריך שלא להתרגז מתוך הלב הדוחפו לכל מיני עניינים, אלא להיות שקול יותר.
לאחר מכן מביא הרבי כיצד להתגבר על דאגות הפרנסה, ומדבר עמו בחוזקה רבה על עניין זה. ואז בא הפתגם שנלקח ל"פתגם היומי", בהמשך הדברים: "מעבודת בעל-עסק" — אחד הדברים שבעל-עסק צריך לחזק בקרבו מאוד — "לעורר בעצמו האמונה וביטחון גמור בזן ומפרנס לכל בשר". על בעל-עסק לעורר בעצמו אמונה בהקדוש-ברוך-הוא, זו נקודה אחת, וביטחון גמור בו שהוא המפרנס את כולם. "כי הוא יתברך יתן לו פרנסתו ברווח" — צריך להיות בביטחון גמור שהקדוש-ברוך-הוא ייתן לו ברווח.
מעניין, באחד המכתבים שכתב הרבי ליהודי בענייני דאגות פרנסה, כותב לו הרבי תחילה באופן אישי: ראית בחייך ניסים, ואתה רואה שהקדוש-ברוך-הוא עוזר לך. ואחר כך בא משפט שנקרא את לשונו של הרבי: "לפתע פתאום דואג, אם הזן ומפרנס לכל, שהוא לפי ערך" — כמה אנשים היו בעת שכתב הרבי את המכתב? אלף ושמונה מאות מיליון אנשים — "אז יפרנסו גם הוא בני ביתו שיחיו". מה יש לך לדאוג? אם הקדוש-ברוך-הוא מפרנס כל כך הרבה מיליונים, וכי אינך יודע שייתן גם לך את פרנסתך? היה רגוע.
הרגיעה צריכה להיות עוצמתית כל כך, וזוהי אבן-הבוחן: אם אתה בוטח באמת. ומסיים הרבי הריי"צ: "וצריך להיות בשמחה ובטוב לבב באמת, כאילו פרנסתו כבר מזומנת לפניו". צריך להיות שמח כל כך, לא רק מתי שתגיע הפרנסה, אלא כאילו כבר הגיעה בפועל; עליך להיות בטוח כל כך שהיא כבר כאן, ולשמוח כבר עתה. עדיין אינך רואה אותה? זו אבן-הבוחן לביטחון, וזה הניסיון שאדם צריך לעמוד בו. זו עבודתו של בעל-עסק.
כבר כמה וכמה ימים שלא דיברנו על הרצף של הקשר לספר "יד החזקה" להרמב"ם, שכן היתה עצירה בכמה פתגמים שלא נמצא בהם הקשר. אנחנו נמצאים, כזכור, ב"ספר זרעים" שברמב"ם. ההלכות שבספר זרעים הן: הלכות כלאיים תחילה, אחר כך הלכות מתנות עניים, ואחר כך תרומות, מעשרות, מעשר שני וכו'. אנו עדיין בחלק האחרון של הלכות מתנות עניים.
כבר היו לנו פתגמים הקשורים להלכות מתנות עניים, וכאן ההקשר בולט מאוד, שכן ההלכה האחרונה המסכמת את הלכות מתנות עניים מבארת כיצד על האדם להתנהג באופן שיסמוך על הקדוש-ברוך-הוא שייתן לו את הכול. ולשון הרמב"ם מסתיים: "ועליו ועל כיוצא בזה נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה'". זהו סיום הלכות מתנות עניים, והוא בדיוק נושא הפתגם היומי — שאדם צריך שיהיה לו ביטחון גמור בהקדוש-ברוך-הוא.